משתמש:מאיר אלמליח/הזכות לחיות בכבוד
הזכות לקיום בכבוד משמעותה הזכות לחיים מכובדים. לכל אדם יש זכות לחיות בתנאים המספקים את צרכיו הבסיסיים ובאופן שהקיום לא יהיה קיום משפיל.
מרכיביה של זכות זו הם: שלכל בן אדם יסופקו צרכיו הבסיסיים הכוללים לפחות-מזון,לבוש,קורת גג,ושיפור מתמיד ברמת החיים.
זכות זו הוגדרה כאחת מזכויות האדם באמנה הבינלאומית לזכויות חברתיות כלכליות ותרבותיות. על אמנה זו חתומה גם מדינת ישראל[1][2][3]
הזכות לקיום בכבוד היא זכות חברתית והיא קשורה לזכות לכבוד.
בישראל
עריכהב1992 חוקקו בישראל שני חוקי יסוד המקנים הגנה חוקתית לזכויות אדם יסודיות. נשיא בית המשפט העליון דאז השופט אהרון ברק בהתייחסו לחוקי היסוד קבע כי לכל בן אדם יש זכות חוקתית כלפי המדינה ורשויותיה, לדרוש כי האחרונה תגן על כבודו, אולם לדידו, זכות זו ככל שהיא נוגעת לתנאי מחייתו של האדם מתמצה, בהבטחת אמצעים חומריים מינימליים המונעים מחסור ומצוקה קיומית, ותו לא. הבטחת זכות זו מחובת המדינה לספק "רשת ביטחון מינימלית" אשר תכליתה:
להבטיח שלאדם יהיה מזון ומשקה לקיומו, מקום מגורים בו יוכל לממש את פרטיותו ואת חיי המשפחה שלו ולחסות מפגעי מזג האוויר, תנאי תברואה נסבלים ושירותי בריאות שיבטיחו לו נגישות ליכולות הרפואה המודרנית
— אהרון ברק, פסק דין בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי
בהתאם לדבריו ולפסיקתו של אהרון ברק ובית המשפט על המדינה לספק לאלה שידם אינה משגת "רשת ביטחון מינימלית". המשמעות שהזכות לקיום בכבוד אין משמעותה קבלת גימלה חודשית כולל גמלת הבטחת הכנסה. על המדינה לדבריו להקים מערך של תמיכה וסיוע להבטחת זכות זו[2].
מקור המושג ביהדות
עריכההשאלה המרכזית במקורות בהתייחס לזכות לחיים בכבוד היא:מי מוגדר כעני,שהרי העוני הוא עניין יחסי ותלוי תקופה וחברה.על פי מה בודקים את זכאותו של העני לקבלת צדקה?האם ראוי להשתמש בקריטריונים אחרים בנוסף למעמדו הכללי? לדוגמא מעמדו החברתי?
המונח עני נתפרש בדרכים שונות: ככינוי לחלש בגופו או למי שאינו "עשיר" וגם למי שניזוקו נכסיו רק מעט, אף שעדיין הוא עשיר שבעשירים. אך לרוב, הוא יהיה מכוון למי שהוא עני בכסף. לעתים הוא מבטא גם מצב נפשי וחברתי, ולא רק מצב כלכלי גרוע, והתורה אומרת למשל על עובד שכיר יום שמעבידו מלין את שכרו: "לא תעשוק שכיר, עני ואביון... ביומו תתן שכרו... כי עני הוא" (דברים כד, יד-טו). דברים דומים נאמרו גם על הלווה הנזקק לחסדי המלווה: "אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך... לא תשימון עליו נשך" (שמות כב, כד).
לפי גישה זו, מבחן ה"עוני", ובעקבותיו החובה לסייע לעני, הוא יחסי. בנסיבות מסוימות, אפשר שתהא חובה לתת לאדם "סוס לרכוב עליו" ו"עבד לרוץ לפניו" - ובימינו מכונית מפוארת ומשרתים - כדי לקיים את מצוות "די מחסורו אשר יחסר לו". אכן, יש שהעירו שלא ניתן להחיל מבחן זה על הציבור, והוא יכול לחול על היחיד בלבד ,אך לעומתם סבורים אחרים שדווקא הרבים מצווים לתת לעני "די מחסורו" ולא היחיד.
בעקבות דברי התלמוד, הרחיב הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (ד, ג) את היקף החיוב: ”לפי מה שחסר העני, אתה מצוּוה ליתן לו: אם אין לו כסות, מכסים אותו; אם אין לו כלי בית, קונין לו; אם אין לו אשה, משיאין אותו ואם הייתה אשה, משיאין אותה לאיש”.
אכן, אין צריך לומר שמבחינה מעשית, אין אדם יכול לפרנס את העניים כולם ובטח שאי אפשר לסייע להם על ידי ההגדרה המרחיבה שביהדות לכן נקבעו במשפט העברי סדרי עדיפויות מדויקים לחלוקת כספי הצדקה, והמפורסם בהם הוא הכלל: ”עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת” [4].
היבט נוסף הוא סיפוק הצרכים החומריים ככבוד בסיסי. העוני נתפס כקלון ומהווה פגיעה חמורה בכבוד האדם. חובה לספק לאדם מזון ברמה המיידית כדי להצילו מחרפת רעב. כמו כן גם הלבוש הוא חלק מהתנאים היסודיים של כבוד האדם (את זאת אנו למדים מבני נוח). כך שבסופו של דבר הזכות לקיום בכבוד נתפסת במקורות כטיפול במזונו וכסותו של האדם[5].
הערות שוליים
עריכה- ^ איתן רייך, הזכות לקיום בכבוד, באתר זכותי לדעת-מט"ח, 2007
- ^ 1 2 אייל חסקל,יואב דגני, מהותה של הזכות לקיום בכבוד בישראל כזכות לקיום בתנאים מינימליים,או אולי כזכות לקיום בתנאים נאותים, הארת דין-אוניברסיטת חיפה
- ^ הזכות לקיום בכבוד, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל
- ^ ד"ר אביעד הכהן, שמחת עניים ומתנות לאביונים קו העוני והזכות לקיום בכבוד, באתר הספריה הוירטואלית של מט"ח, תשס"ד
- ^ יהודה ברנדס, יהדות וזכויות האדם-בין צלם אלוהים וגוי קדוש, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2013