משתמש:נחמיה שנייד/עעמ 7678/16 רביב דרוקר נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה

רביב דרוקר משדר בערוץ 10

עע"מ 7678/16 רביב דרוקר נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה הוא פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים משנת 2017. ביהמ"ש העליון הורה בפסק הדין למסור למערערים – העיתונאי רביב דרוקר וחדשות ערוץ 10, את התיעוד ביומן לשכת ראש הממשלה לגבי שיחות טלפון שניהל ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שלדון אדלסון ועמוס רגב, בעל השליטה והעורך הראשי של עיתון "ישראל היום", בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה. זאת חרף קבלת הטענה שהמידע המבוקש מתייחס לשיחות פרטיות ולא בשיחות הנוגעות לעיתון. נקבע כי הפגיעה בזכות לפרטיות של המשיבים היא קלה, בשוליה של הזכות לפרטיות, בעוד האינטרס הציבורי בחשיפת המידע המבוקש הוא בעל משקל משמעותי, הגובר, בנסיבות, על זכותם לפרטיות.

רקע

רביב דרוקר (נולד ב-11 בספטמבר 1970) הוא עיתונאי חוקר ופובליציסט ישראלי, שהחל לעבוד עבוד ערוץ 10 בשנת 2003 (הערוץ בהמשך הפך לערוץ 13) עד שנת 2020. ביום 11.2.2015 הוגשה מטעם רביב דרוקר וחדשות 10 בע"מ (להלן: המערערים) בקשה לפי סעיף 7 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק) לממונה על חופש מידע במשרד ראש הממשלה (להלן: הממונה) במסגרתה התבקש התיעוד ביומן לשכת ראש הממשלה לגבי שיחות טלפון שניהל ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שלדון אדלסון ועם עמוס רגב, בעל השליטה והעורך הראשי של העיתון "ישראל היום", בשלוש השנים שקדמו ליום הגשת הבקשה. הממונה השיב המערערים כי בקשתם למידע נדחתה על בסיס סעיף 9(א)(3) לחוק, לפיו אין למסור מידע המהווה פגיעה בפרטיות המשיבים. המערערים עתרו נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 2.12.2015 (להלן: פסק הדין הראשון) נקבע כי אף ש"המידע המבוקש נכלל בתחום ה'אפור' של 'עניינים פרטיים' המוחרגים בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע" ואין מדובר במסגרת העניינים "המובהקים" הנכללים תחת הזכות לפרטיות, כגון נתונים הנוגעים למצבו הבריאותי או הכלכלי של אדם, או דעותיו ואמונותיו, עדיין יש לראות את המידע המבוקש בגדר עניינים העשויים להיכלל בגדר "ענייניו הפרטיים של אדם" (פסקה 12). עם זאת, ציין בית המשפט כי כאשר מדובר באיש ציבור כדוגמת ראש הממשלה, ייתכן וגם מידע הנוגע למעגליו החברתיים חורג מגדר עניינים "פרטיים". בית המשפט קיבל את העתירה ואף חייב את המשיבים בהוצאות העותרים. ואולם נקבע כי טרם חשיפת המידע יהא על הממונה לפעול לפי סעיף 13 לחוק ולהודיע לאדלסון ולרגב על תוצאות העתירה ועל זכותם להתנגד למסירת המידע. לאחר מתן פסק הדין הראשון, הגישו אדלסון ורגב עתירה משלהם לביטול פסק הדין בשל כך שלא צורפו כמשיבים להליך (עת"מ 44200-12-15), תוך שהביעו התנגדותם למסירת המידע. ביום 30.12.15 דחה בית משפט קמא את העתירה על הסף נוכח העובדה שנקבע באופן מפורש בפסק הדין כי טרם חשיפת המידע יש לקיים הליך לפי סעיף 13 לחוק ולשמוע את עמדתם, ולאחר מכן יהיה על הממונה לשקול מחדש את עמדתה בהתחשב בכך. בעקבות הדחיות השונות הממונה וראש הממשלה ערערו על פסק הדין הראשון, ואילו אדלסון ורגב ערערו על פסק הדין שדחה את עתירתם לביטול פסק הדין הראשון (עע"מ 56/16 ועע"מ 49/16, בהתאמה). בפסק דינו מיום 10.2.2016 הורה בית משפט על החזרת העניין לבית משפט קמא. ביום 26.7.2016 ניתן פסק הדין על ידי בית משפט קמא, הוא פסק הדין מושא ערעור זה (להלן: פסק הדין השני). בפסק דינו בית המשפט דחה את העתירה ובניגוד לפסק הדין הראשון, נקבע כי אין לחשוף את המידע שביקשו המערערים.

הדיון

טענת המערער

לטענת דרוקר וערוץ 10 אין פגיעה בפרטיות כלל שכן המידע המבוקש אינו נוגע לתוכן השיחות אלא למועדיהן, והמידע אינו פוגע בפרטיות משום שאינו חושף פרטים שאינם ידועים על אודות "החברות האישית" הנטענת עליה הצהירו בבית המשפט ראש הממשלה, אדלסון ורגב. כן נטען, כי אף אם מסירת המידע פוגעת בפרטיות, האינטרס הציבורי גובר וזאת נוכח זהותם של הגורמים המעורבים בדבר, והאינטרס ציבורי במסירת המידע ("קשרי הון-שלטון-עיתון"). לטענתם, אדלסון ורגב הם בעליו והעורך הראשי של עיתון בעל תפוצת ענק התומך תמיכה בלתי מסויגת בראש הממשלה ומקורביו, ויש ענין ציבורי רב "ביחסי הקח-ותן" בין ראש הממשלה לבין אדלסון ורגב.

טענות המשיבים

המשיבים חולקים על החלטתו של בית משפט קמא, בשני פסקי הדין, כאשר טענותיהם מתמקדות באיזון האינטרסים לפי סעיף 17(ד) לחוק בנוגע לראש הממשלה, אף כי התוצאה הסופית הינה שהמידע לא יימסר. הובהר כי אינם טוענים להעדר כל אינטרס ציבורי במידע המבוקש, אלא שבאיזון מול האינטרס הציבורי גוברת במקרה זה הזכות לפרטיות של ראש הממשלה. לטענתם, הפסיקה מבחינה בין פעילותו הפרטית של איש ציבור לבין פעילותו הציבורית, ומטבע הדברים היקף ההגנה לה זכאי איש ציבור בפעילותו הפרטית רחב יותר מזו לה הוא זכאי בפעילותו הציבורית. עוד נטען כי בפסק הדין קמא יש משום קביעה עובדתית לפיה שיחותיו של ראש הממשלה עם אדלסון ורגב הן שיחות בין חברים אישיים, והמערערים לא הצביעו על כל עילה להתערבות בקביעה זו. בנוסף טענו המשיבים כי מדובר במידע שמסירתו אסורה לפי סעיף 23ב לחוק הגנת הפרטיות. לחלופין, נטען כי איזון האינטרסים לפי סעיף 17(ד) לחוק מחייב לדחות את בקשת מסירת המידע, כפי שפסק בית משפט קמא. כן הועלתה שוב הטענה כי אין למסור את המידע גם מטעמים של חיסיון עיתונאי שכן נתוני תקשורת של עיתונאי עם מקור פוטנציאלי הם הגרעין של החיסיון העיתונאי. לבסוף נטען כי אין למסור את המידע המבוקש בשל פגיעה בתפקוד תקין של הרשות.

פסק הדין

פה אחד

השופט מני מזוז

• השופט מני מזוז קיבל את הערעור של העיתונאי רביב דרוקר וחדשות 10 על כך שיש לבטל את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. כמו כן לכך שהרשות תמסור לידי המערערים את בקשתם למידע עד שלוש שנים מיום הבקשה. השופט מזוז קבע כי קיימת פגיעה בזכות לפרטיות של ראש הממשלה ושל אדלסון ורגב, ואולם מדובר בפגיעה קלה, בשוליה של הזכות לפרטיות. מאידך, הוא סבור כי משקלו של האינטרס הציבורי לחשיפת המידע בענייננו הוא בעל משקל משמעותי. שכן, שאלת קיומם של קשרים בין נושא משרה שלטונית לבין גורמים מקרב הציבור בעלי אינטרסים בהחלטותיו, לרוב אינטרסים עסקיים, ומהותם של קשרים כאלה, היא שאלה בעלת חשיבות ציבורית רבה. לקיומם של קשרים כאלה עשויות להיות השלכות משמעותיות שונות, ובהן לעניין מגבלות בגין ניגוד עניינים שעל נושא המשרה לטול על עצמו בטיפול בעניינים הנוגעים לחבריו, וכן השלכות בהיבטים של טוהר המידות, והדברים ידועים. מכאן שכאשר מדובר בגורם שהוא "שחקן בזירה הציבורית", היינו אדם שיש לו אינטרסים – בין כלכליים ובין אחרים – בהחלטות של גורמי שלטון מסוימים, מעבר לאלה של כל אזרח מן השורה, קיים אינטרס ציבורי מובהק בחשיפת עצם הקשר של גורם כזה עם גורמי השלטון, כמו גם מהות הקשר ועוצמתו. מדובר בשיחות שבין ראש הממשלה לבין שני הגורמים החשובים ביותר בעיתון "ישראל היום" – בעל השליטה בעיתון ועורכו הראשי (בעת הנדונה). אמנם נטען –וזו הנחת ביהמ"ש – שהמידע המבוקש מתייחס לשיחות פרטיות ולא בשיחות הנוגעות לעיתון, אך גם בעצם קיומו של קשר אישי בין ראש הממשלה לבין בעל השליטה והעורך הראשי של העיתון, ומידת האינטנסיביות של קשר כזה, יש עניין ציבורי רב. כמו כן יש לתת משקל גם לעובדה כי בענייננו מדובר מחד גיסא, בראש הממשלה, היינו הגורם השלטוני הבכיר ביותר, שבתקופה הרלבנטית החזיק גם בסמכויות מיניסטריאליות במשרדים נוספים, כולל משרד התקשורת; ומאידך גיסא, מבקשי המידע אינם "אזרח סקרן" גרידא אלא עיתונאי בכיר וכלי תקשורת מרכזי שערכו בשעתם תחקיר בסוגיית הקשרים שבין ראש הממשלה לבין העיתון ובעליו, בו הוצג העיתון כ"שופר לקידום העמדות והאינטרסים של ראש הממשלה", והמבקשים להעמיק ולאשש את ממצאי התחקיר; תחקיר עיתונאי הוא כלי שלא ניתן להפריז בחשיבותו הן כאמצעי פיקוח וביקורת על רשויות השלטון והן כאמצעי להשגת מידע וחשיפתו לציבור כבסיס לשיח ציבורי.
• השופט אורי שהם הסכים לפסק דינו של השופט מזוז
• השופט ניל הנדל גם הוא הסכים לפסק הדין. השופט הנדל אף הוסיף כי תוצאה זו היא בלתי נמנעת נוכח הכובע הנוסף שחבש ראש הממשלה, במהלך חלק ניכר מן התקופה הרלוונטית – הלא הוא כובעו של שר התקשורת, האמון על התחום הרחב בו פועלים משיבים אדלסון ורגב. לגישתו, אלמלא חבש ראש הממשלה את כובעו הנוסף, אפשר ומן הראוי היה לכבד את זכותו של ראש הממשלה למרחב פרטי – על אף האינטרס הציבורי המסוים בחשיפת המידע לגבי שיחותיו הפרטיות עם חבריו משכבר הימים.

ההחלטה

בית המשפט העליון ביושבו כבית משפט לערעורים מנהליים קיבל את הערעור במובן זה שפסק דינו השני של בית משפט קמא יבוטל וכן הורו למשיבים הממונה לחופש המידע במשרד ראש הממשלה וכן לראש הממשלה למסור למערערים את המידע שבידם מושא הבקשה, היינו בהתייחס לתקופה של 3 שנים שקדמו למועד הבקשה למידע מיום 11.2.2015. בנוסף נקבע כי המשיבים הן הממונה וראש הממשלה והן אדלסון ורגב יישאו בהוצאות המערערים בסכום כולל של 10,000 ₪ כל אחד (סך הכול 20,000 ₪).