"מעגל הסבל" "מעגל הסבל" – מודל התפתחותי לסבל נפשי והתנהגותי מאת: עמיר פירני, מתוך הספר: טראומה, התמכרות וטראומה, תיאור מעגל הסבל בהתמכרויות, 2010.
התופעה של שימוש בסמים פסיכואקטיביים שונים נעשית לעיתים על ידי המכור כחלק מניסיון להשתמש בתרופה עצמית (Self Medication) לנפשו המיוסרת. תרופה עצמית זו נלקחת על ידי אחוז מסוים מהפונים שנפגעו מאירוע טראומתי. ייתכן, שהפונים הללו בחרו שלא במודע להקל בכך על סבלם הנפשי.
מודל פירני 2005 - "מעגל הסבל"
השימוש בסמים פסיכואקטיביים מוסיף פעמים רבות מטען נוסף, של סבל נפשי ופיזי, לאנשים המכורים לסמים. מעצרים, מאסרים, מכות פיזיות, עיסוק בזנות, סחר בסמים, גנבות והתפרצויות לצורך מימון השימוש בסמים. כל אלה לצד הזנחה גופנית ופיזית, מחלות, פירוק משפחות ואף מוות הם מנת חלקם של המכורים לסמים ואותם אתאר במודל מעגל הסבל.
בעזרת מודל תיאורטי זה אני מציג הסבר בדבר תהליכים מעגליים, אינסופיים, הנראים בהתמכרות ממושכת לסמים. תהליכים המתחילים פעמים רבות באירועי דחק, טראומה, פוסט טראומה ובסבל נפשי ופיזי, שללא מענה טיפולי הולם מובילים את הפונה להתמכרות ממושכת לסמים. התהליכים המעגליים הללו ממשיכים לצבור עוצמה ותנופה בסבל נפשי נוסף, שהולך וגדל ככדור שלג במדרון.
שבירת מעגל הסבל גם במישור התיאורטי וגם במישור המעשי הכרחית כדי לאפשר טיפול אפקטיבי בתהליכים הגמילה מסמים – טיפול בזיכרון הטראומה, בתסמיניה ובסבלו הנפשי הטראומתי של הפונה. התערבות טיפולית זאת נדרשת כדי לסייע בחזרתו של הפונה לתפקוד יומיומי ללא סמים, כמו גם חזרתו לחיק משפחתו.
למודל תיאורטי זה אני קורא מעגל הסבל, ומרכיביו:
1. האירוע המקדים – הטראומה.
2. התגובה לטראומה שלא טופלה – פוסט טראומה.
3. השימוש בסמים כתרופה עצמית – (Self Medication) להקלה בסבל הנפשי – ההתמכרות.
4. הפעולה הננקטת כדי להשיג כסף לצורך השימוש בסם גורמת לסבל נפשי נוסף – העבריינות והסבל.
תיאור השלבים השונים במעגל הסבל:
שלב 1 – הטראומה:
אירועי דחק שונים, נפשיים ופיזיים יצרו איום קיומי שגורם לאנשים רבים טראומה נפשית. אירועים הנחווים כאיום קיומי או פיזי:
• אלימות פיזית קשה במשפחה, שחווה הילד מאחד מהוריו, אחיו או בן משפחה אחר. • תקיפה מינית על ידי אב, האם או אחד מקרובי המשפחה. • אלימות ורבלית יומיומית, חסך רגשי קיצוני ומתמשך, שניהם "מסרסים" את בטחונו העצמי של הילד ומעודדים התפתחות תסמונת פוסט טראומתית בעתיד. • הורה שיכור המכה את ילדיו ללא קשר למעשיהם, יוצר אצלם תחושת חוסר אונים רבת עוצמה. • ילדים הסובלים מבעיות של קשב וריכוז נתקלים בתגובה לא סבלנית מתמשכת בביתם, בבית הספר ובמפגשיהם החברתיים במסגרות שונות. דבר הממקם אותם פעמים רבות בשולי חברת בני גילם. פעמים רבות ילדים אלו נגררים למעורבות באלימות, כמו גם לתחושות של חוסר ביטחון עצמי מתמשך ולאירועים נפשיים קשים אחרים. • התעללות מינית, פיזית ואף מילולית מצד קבוצת השתייכות, או עקב מפגש אלים חד פעמי, גם היא מוכרת לנו בקרב רבים מהמכורים לסמים הפונים לטיפולינו. • ילדים ונערים שהיו עדים לתוצאותיהם הטרגיות של אסונות עקב מות קרוביהם בתאונות דרכים, מאובדן, מפיגועי טרור ואף מאסונות טבע קשים, כולם נחשפו לאירועים טראומתיים קשים ביותר.
שלב 2 – תסמינים פוסט טראומתיים:
חרדות נפשיות מתמשכות אתן נפגש הפונה בהירדמות, סיוטי לילה ופלאשבקים של אירועי הטראומה שעבר, תחושות אשם ובושה הנקשרים לאירועי הפגיעה, דיכאון קשה החוזר שוב ושוב בשלבים שונים בחיים, התפרצויות זעם קשות שאינן אקוויוולנטיות לגורם המעורר אותן בהווה, הימנעות מתמשכת מיצירת קשרים בינאישיים, ממקומות המזכירים את חווית הטראומה, מחוויות המזכירות אותה ואף ממאכלים המזכירים אותה, קשיי שינה, קשיים ביכולת הריכוז, פגיעה מתמשכת ביחסים בין אישיים ורגזנות יתר – לכל אלה יש לתת את הדעת בשלב מילוי האבחון.
דיסוציאציה ברורה המפרידה מחשבות מרגשות, זיכרונות מן העבר המטרידים בהווה, ואף תגובתיות שונה לחברת אנשים, גם הם סממנים פוסט טראומתיים מובהקים. כל אותם תסמינים שלא ניתן להם מענה מקצועי הולם במשך שנים רבות, מטביעים רישומם בהתנהגותו של האדם ובתחושותיו הרגשיות, והופכים אותו לאדם אחר מהאדם שהיה קודם לאירוע הטראומתי.
סודות טראומתיים אותם נושא הפונה מילדותו, כסיסת ציפורניים ממושכת, ירידה בהשתלבות חברתית ובהשתלבות בלימודים בבית הספר, יכולים להיות "רמזור אדום" – המאותת על סכנה. פעמים רבות הם שרידי הפגיעה של אירועי האסון והטראומה בנפשו של הפונה.
אם אין מענה מקצועי הולם בשלבי הפגיעה ממצבי דחק וטראומה, רוב הסיכויים שהנפגע יחווה תסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומתית בעתיד.
בשלב מתקדם יותר ובאין מענה מקצועי אחר, הנפגע עלול להתנסות בשימוש בסמים, כפתרון זמני אותו יסגל לעצמו כדי להתמודד עם תחושותיו הנפשיות הקשות ועם תגובותיו הפוסט טראומתיות. אולם בעתיד הדבר רק יחמיר את מצבו הנפשי. ההתנסות בסמים היא מזור זמני ובלתי אדפטיבי. הנט"מ (נפגע טראומה מכור לסמים) מצליח לכאורה להקל על תסומונתיו הנפשיות הפוסט טראומתיות, אולם בעצם התנהגות זו הוא קובר כביכול את זיכרונותיו ואת חוויותיו ומכסה אותם ואת הטראומות הקשות שחווה במעמקי התת-מודע.
שלב 3 – השימוש בסמים והשפעתו על תסמיני ה PTSD:
במודל התיאורטי של מעגל הסבל אני מחלק את קבוצת הסמים הפסיכו אקטיביים לשתי קבוצות על פי השפעתן הפונקציונלית והתפקודית על הנ"טמ:
• קבוצת הסמים המדכאים תחושות רגשיות, סבל נפשי וזיכרונות אצל הנט"מ. • קבוצת הסמים המחזקים את תחושת הביטחון העצמי, השינוי העצמי והפתיחות החברתית אצל הנט"מ.
מרחב ההשפעה בין קבוצות סמים אלו על המשתמש אינו מרחב דיכוטומי. יש סמים מדכאים המשפעים על מכור אחד באופן שונה מכפי שהם משפיעים על מכור אחר. יש מכורים הצורכים תערובת של סמים, היוצרת תחושות והשפעות מנוגדות. יש מעבר בין קבוצת צריכת סם בעל השפעה מסוג אחד לקבוצת השפעת סם מסוג שני (התמכרות צולבת). יש סמים הנלקחים בתקופות שימוש שונות על ידי המכור. כל אלו על פי יכולותיו הכספיות של האדם והסביבה בה הוא חי.
אתאר קבוצות סמים אלו כך:
• קבוצת הסמים המדכאים רגשות אצל המשתמש: הרואין, אלכוהול, גראס, בנזודיאזפינים ואחרים. • קבוצת הסמים המחזקים רגשות אצל המשתמש: קוקאין, אקסטזי, אלכוהול, ל.ס.ד ואחרים.
חשוב להכיר חלוקה זאת כבר בשלבי האבחון והטיפול הראשוניים בנט"מ, כדי לזהות בנקל את מניעיו של הנט"מ לשימוש שהוא עושה בסמים פסיכו אקטיביים. האם הנט"מ משתמש בסם פסיכו אקטיבי כדי להדחיק את רגשותיו ? כדי לא לחוש מצבי רוח שונים ? כדי להתגבר על חרדות ודיכאון ? כדי למנוע מעצמו מפגש רגשי עם זיכרונותיו על אודות אירועי דחק וטראומה שעבר ? ואולי הוא משתמש בסם פסיכו אקטיבי מסוים כדי לחזק את תחושת הביטחון העצמי שלו, לרומם את מצב רוחו הירוד ולהדק את קשריו הבין אישיים והחברתיים ?
שלב 4 – פשיעה, עבריינות וסבל נפשי נוסף:
השימוש בסמים פסיכו אקטיביים דורש כספים רבים. גם אדם אמיד יאבד בתוך זמן קצר את רוב רכושו אם יתמכר לסמים. במרכזי הטיפול הציבוריים אנו מכירים מצבים בהם גייסו נט"מ מאות ואלפי שקלים ביום, לצורך השימוש בסמים. הכסף מגויס מסחר בסמים ומעיסוק בעבריינות ובזנות.
פעילות עבריינית מובילה את המשתמשים לאירועי דחק נוספים, המלווים בסבל נפשי ופיזי. אותם עבריינים ייעצרו בזמן זה או אחר, יישבו במאסרים ממושכים, ייפגעו מסביבתם האנושית העבריינית, יפגעו בבני משפחותיהם וייפגעו מתגובותיהם, וכן הם עלולים לחוות מחלות זיהומיות שונות ואף אסונות ומוות.
הנט"מ יחווה מצבים אילו כאירועי דחק קשים וכאירועי טראומה נוספים. מעגל הסבל חוזר לנקודת ההתחלה. הוא מתחיל לנוע שוב בתנועה מעגלית: חוויות טראומתיות, תסמיני טראומה, שימוש מוגבר בסמים, פעילות עבריינית וסבל נוסף.
לסיכום:
את מעגל הסבל אפשר לעצור באמצעות טכניקות טיפול שונות: בטיפול ממוקד בהקלת הפרעת הדחק הפוסט טראומתית, בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, בטיפול קבוצתי ובהשתתפות הפונה בקבוצות תמיכה וכן בעזרת טיפול באמצעות החשיפה הממושכת (PE), בטיפול בעזרת בעלי חיים (AAT) ובגישות טיפוליות נוספות.
בעבודה על תכנים וזיכרונות שהם תוצר של אירועי דחק, סבל וטראומה הנוגעים בכאב נפשי רב, יש בכדי לשבור את מעגל הסבל האישי של כל פונה. חשיפה מחודשת לכאב נפשי זה, תוך טיפול ברגשות העולים בה, יכולה למנוע את הצורך הלא-מודע להשתמש בסמים כ- "Self Medication" (ריפוי עצמי).
פונים שיחושו ביטחון בסביבתם הטיפולית, ירחשו אמון לאנשי הצוות המטפל בהם ולאווירה הדיסקרטית והמשתפת בין חבריהם לטיפול, יוכלו לחשוף בפני חברי הקבוצה והמטפלים אירועים שהוסתרו בעבר ואף הודחקו על ידם כסודות אישיים. היזכרות כזו יכולה ליצור שינוי ברמת הקידוד האמוציונאלי אותו חווה הפונה שנים ארוכות. תגובה שונה לתחושות אמוציונאליות הנלוות לאירועי דחק וטראומות, תקל על הסימפטומים שחש הפונה ותשפר את איכות חייו.