משתמש:עמלץ חייכן/שליטי שושלת צ'ינג

המנהיג הראשון של מה שהתפתח אחר כך להיות שושלת צ'ינג היה טקשי (בפין-יין: Taksi בסינית: 塔克世) , בנו הרביעי של גיוקנגה (בסינית: 覺昌安) שהיה מנהיג קואליציית שבטי איסין-גיורו (מנצ'ו). הוא מת בקרב ב-1583 או 1582. השושלת עצמה נוסדה בסין אליה פלשו שבטי המנצ'ו ב-1616 על ידי נורהצ'י בתור שושלת ג'ין המאוחרת, כדרך לקבל את הזהות הסינית, היוקרה והסמכות של שושלת ג'ין ששלטה בסין בשנים 420-265. בנו של נורהצ'י, חונְג טָאיְגִ'י שינה את שם השושלת מג'ין (זהב) לצ'ינג (בהיר, נהיר) בשנת 1636. שושלת צ'ינג שלטה בסין מהרגע שהחליפו את שושלת מינג ב-1644 ועד שנת 1911.

שם הקיסר	שמו בכתב סיני	שמות נוספים בהם נקרא במהלך חייו	שנות חייו	שנים בהן היה קיסר	ארועים חשובים בתקופתו
נורהצ'י	努尔哈赤	Gāodì Tàizǔ Tiānmìng Abkai fulingga	1626-1559	1616–1626	ירש את הנהגת השבט ב-1582 או 1583 איגד סביבו קואליציית שבטי מנצ'ו פלש לסין והשתלט עליה.
חונְג טָאיְגִ'י	洪太極	Wéndì Tàizōng Tiāncōng Abkai sure Chóngdé Wesihun erdemungge	1643-1592	1626–1643	כרת בריתות תקף את המינג וקלט בני ברית מתוך המינג.
שׁוּנְגְ'ה	順治帝	Fúlín Zhāngdì Shìzǔ Shùnzhì	1661-1638	1643–1661	בהיותו עדיין ילד שלט בפועל עד 1650 הדוד שלו דורגון כעוצר שׁוּנְגֶ'ה היה הקיסר הראשון ששלט בכל סין.
קָאנְגְשִׂי	康熙帝	Xuányè Réndì Shèngzǔ Elhe taifin	1722-1654	1661–1722	הרחיב את האימפריה של שושלת צ'ינג אימץ את המורשת האינטלקטואלית הסינית ופרש חסות על התרבות והאמנות בסין כולל כתיבת מילון וחלוקת הסימניות ל-214 שורשים
יוּנְגְגֶ'נְג	雍正帝	Yìnzhēn Xiàndì Shìzōng Yōngzhèng	1735-1678	1735-1722	עלה לשלטון בדרך מפוקפקת אחרי מות אביו ביסס את השלטון וייעל את המערכת הביורוקרטית.
צְ'ייֵנְלונְג	乾隆帝	Hónglì Chúndì Gāozōng Qiánlóng	1799-1711	1735–1796	גיבש אנתולוגיה ספרותית ואת שיטת המבחנים לקבלה לשירות הקיסרי. התפתחה מערכת קנטון, או שיטת קנטון (Canton System) לניהול הסחר בין הסינים לאירופאים וכשלון המשלחת האנגלית בראשות ג'ורג' מקארתני (George Macartney). בתקופתו צמיחה דמוגרפית משמעותית, האוכלוסייה הכפילה את מספרה בתקופת שלטונו. בתקופתו צבר נאמנו חהצ'ן (Niuhuru Hešen) כוח רב וניהל באופן מעשי חלק גדול מהקיסרות. במלאת לשלטונו של צ'יינלונג 60 שנה הוא החליט לפרוש מתפקיד הקיסר.
גְ'יָאצִ'ינְג	嘉慶帝	Yóngyǎn Ruìdì Rénzōng Jiāqìng	1820-1760	1796–1820	הוציא את חהצ'ן (Heshen) להורג ב-1799, נאבק במרידות בחלקים שונים של הקיסרות, כולל מרידות בהן מרד הלוטוס הלבן ומרד המיאו 1795–1806 בחבל החונאן ובחבל גוויג'ואו. על מנת לנצח את המרידות העניק כוח וסמכויות למעמד הג'נטרי. האנגלים ייבאו אופיום מהודו ומכרו אותו בסין.
דָאוגוָאנְג	道光帝	Mínníng Chéngdì Xuānzōng Dàoguāng	1850-1782	1820–1850	ניסה להתמודד עם תופעת האופיום בסין וכשניסה להגביל את המסחר באופיום תקפה בריטניה את סין במלחמת האופיום הראשונה והוא נאלץ לחתום על הסכם ננג'ינג (חוזה נאנקינג). ערים נוספות חוץ מקנטון הפכו לערי סחר. ב-1843 נחתם נספח להסכם נאנג'ינג שכלל את "עיקרון המדינה המועדפת" לאנגליה.
שְׂייֵנְפֶנְג	咸豐帝	Yìzhǔ Xiǎndì Wénzōng AbXiánfēng	1861-1831	1850–1861	תקרית החץ הובילה למלחמת האופיום השנייה. בין 1860-1856 שהסתיימה בהסכם (חוזה) חוזה טיינג'ין. הקיסר לא אישר את ההסכם והבריטים כבשו את בייג'ינג ובזזו את ארמון הקיץ. התכנסה ועידת פקין ונחתם הסכם פקין בו נפתחו עוד נמלי סחר לטובת הזרים. חופש תנועה ומסחר לזרים בסין (ביטול הגבלות התנועה). עלייה בכוחה של שנגחאי, אבטלה בסין ובעיקר בחבל קנטון. בתקופתו יש מרידות, החשובות בהן: מלחמת הטאיפינג 1864-1850 מרד הניין 1868-1851 מרד הפנטאי 1876-1856 מרד מוסלמי 1877-1862 בהשפעה סופית במחוז גנצ'ו Gansu
טונְגְגְ'ה	同治帝	Zǎichún Yìdì Mùzōng Tóngzhì	1876-1856	1861–1875	השליטים בפועל היו מועצת עוצרים בראשות דודו הנסיך גונג (Gong) ואימו, הקיסרית [צה שי]]. תקופתו נחשבת כתקופת תחייה (רסטורציה, בפין-יין Tóng Zhì Zhōngxīng) בה התאוששה סין ממלחמות האופיום והמרידות הפנימיות. התחייה היא תוצר ישיר של התנועה להתחזקות עצמית (自強運動) שהונהגה על ידי מעמד הג'נטרי ומנהיגיו הבולטים היו זנג גופן (Zēng Guófān) ולי הונגזנג (Lǐ Hóngzhāng) במקביל חוזק הקשר עם המעצמות והוחל בשיתוף פעולה עמן. הוקם משרד חוץ (בפין-יין Zǒnglǐ Yámen) שהחליף את משרד הטקסים במגע עם המעצמות הוחלפו שגרירים כחלק ממימוש הסכם טיאנג'ין, השגריר הסיני הראשון למדינה מערבית היה גואו סונגטאו Guō Sōngtāo שנשלח לבריטניה. הוקם משרד לתרגום משפות מערביות לסינית על מנת להנגיש את הידע המערבי למלומדים הסיניים. תקופתו הייתה תקופת שינוי חברתי, צמיחת מעמד סוחרים (הקומפרדורים jīangbăidù או kāngbăidù), ייצוב צבאי ותככי חצר.
גוָאנְגְשׂ'וּ	光绪帝	Zǎitián Jǐngdì Dézōng Guāngxù	1908-1871	1875–1908	היה בנו של הנסיך יִישׂוֵ'אן, שהיה בנו השביעי של הקיסר השמיני דאוג'ונג, השליט בפועל רוב התקופה הייתה הקיסרית צה שי. 22 באוגוסט 1884 עימות צבאי בוויטנאם עם צרפת, (Zhōng fǎ Zhànzhēng), הסתיים באפריל 1885 במפלה צבאית של סין ובהסכם טינטסין ( Tientsin). באותה שנה נזרעו זרעי הסכסוך בין סין ויפן על קוריאה כאשר הקוראנים הושפעו מהרסטורציה של מייג'י. ב-1 באוגוסט 1894 פרצה מלחמת סין-יפן הראשונה בה נאבקו סין ויפן על השליטה בקוריאה, המלחמה הסתיימה בתבוסה סינית. בסיום המלחמה נחתם הסכם שימונוסקי בו סין המובסת ויתרה על השליטה בפועל בקוריאה שהפכה לעצמאת תחת השפעה יפנית סין נאלצה לשלם פיצויים ליפן ולוותר לטובתה על האי פורמוזה ועל חצי-האי ליאודונג, שנמצא מדרום למנצ'וריה. כחלק מההסכם יפן קיבלה זכות להקים מפעלי תעשייה בסין. תוצר ההסכם היא ההתערבות המשולשת וחלוקת סין לאיזורי השפעה של המעצמות. קאנג יוביי Kāng Yǒuwéi וליאנג צ'יצאי Liáng Qǐchāo כתבו מזכר לייעול המערכת הקיסרית. ב-1898 גואנגש'ו ניסה להוביל את רפורמת מאה הימים, אחרי כשלון הרפורמה גואנגש'ו נכלא לשארית ימיו, באותה שנה התחיל מרד הבוקסרים
פו-יי	雍正帝	Pǔyí Xùndì Xuāntǒng Gehungge yoso	1967-1906	1911-1908	עליו נעשה הסרט הקיסר האחרון, הוכרז כקיסר בגיל 3 והודח כעבור שנתיים.

[[קטגוריה:שושלות סין הקיסרית]]