הפזורה האפריקאית מורכבת מאוסף הקהילות העולמי של העמים האפריקאים, בעיקר ביבשת באמריקה. מבחינה היסטורית, אתנוגרפיים, היסטוריונים, פוליטיקאים וסופרים השתמשו במונח במיוחד על מנת להתייחס ולתאר את צאצאי מערב ומרכז אפריקה. הצאצאים שועבדו ונשלחו לאמריקה במהלך סחר העבדים האטלנטי בין המאות ה-16 וה-19 לפני הספירה דרך האוקיינוס האטלנטי, וכן נשלחו גם לברזיל ולהאיטי. מספר חוקרים מזהים את "ארבעה שלבי מחזור" של הגירה זו מאפריקה. המונח סחר העבדים האטלנטי מתייחס ללכידתם ושעבודם של מיליונים מתושביה השחורים של אפריקה והעברתם בכפייה לאמריקה. אמנם סחר בעבדים וכן עבדות באופן כללי היו קיימים גם לפני תחילתו של הסחר האטלנטי, אך רק במאה ה-16 הפך ייצוא העבדים לתעשייתי, מקיף ובעל נתח גדול מהכנסותיה של אפריקה ובעיקר של אירופה. עוד בטרם סחר העבדים האטלנטי, סוחרים ערבים סחרו בעבדים האפריקאים שמדרום לסהרה ומכרו אותם לשווקים בעיקר במזרח אסיה, בצפון אמריקה, בדרום ומרכז אפריקה ובאירופה. סחר העבדים הערבי התרחש בעיקר בין ימי הביניים לבין תחילת המאה ה-20. סחר זה נעשה בעיקר באמצעות שווקי עבדים באזורים אלה, כאשר העבדים נלקחו בעיקר מאפריקה.
המונח "אפריקאי גולה" נטבע במהלך 1990, ונכנס לשימוש בהדרגה. המונח החל להיות בשימוש נפוץ בתחילת המאה ה-21. המונח "גלות" במקור הגיע מהשפה היוונית, וזכה לאהדה בשפה האנגלית בהתייחסות לתפוצות היהודיות, טרם הוחל באופן רחב יותר לגבי אוכלוסיות נוספות.[1]
האיחוד האפריקאי מגדיר הפזורה האפריקאית כ"אנשים ממוצא אפריקאי המתגוררים מחוץ ליבשת, ללא כל קשר והתחשבות באזרחותם ובלאום שלהם, המוכנים לתרום להתפתחות היבשת ולבניית האיחוד האפריקאי". פעולתה המכוננת מצהירה כי היא "תזמין ותעודד את השתתפותה המלאה של הפזורה האפריקאית כמרכיב חשוב ביבשתנו, בבניית האיחוד האפריקאי". עבור ההגירה הפרה-היסטורית וההגירה האחרונה מאפריקה, ראו את המקור האפריקאי החדש של בני האדם המודרניים, ואת ההגירה מאפריקה בהתאמה.[2]
רקע היסטורי-סחר העבדים האטלנטי:
רוב הפזורה האפריקאית פוזרה ברחבי אמריקה, אירופה ואסיה, במהלך סחר העבדים באוקיינוס האטלנטי והערבי. החל מהמאה ה-8 לספירה, הערבים לקחו עבדים אפריקאים מהחלקים המרכזים והמזרחים של היבשת (שם הם נקראו "זאנג" ומכרו אותם לשווקים במזרח התיכון, בתת היבשת ההודית ובמזרח הרחוק. החל מהמאה ה-15, האירופאים שבו או קנו את העבדים האפריקאים ממערב אפריקה והביאו אותם לאמריקה ולאירופה. סחר העבדים האטלנטי הסתיים במאה ה-19, וסחר העבדים הערבי הסתיים באמצע המאה ה-20. פיזור סחר העבדים מייצג את ההגירה הכפויה הגדולה ביותר שהייתה בהיסטוריה האנושית. בין המאות ה-16 וה-19, החלו תושבי אירופה לגלות את ארצות העולם החדש ורבים מהם התיישבו דרך קבע באמריקה הצפונית והדרומית, באוסטרליה ובניו זילנד. התושבים הללו היו זקוקים לכוח עבודה רב וזול שיענה על צרכים שונים ומגוונים: עבודה במטעים ובשדות, כריית מתכות יקרות, סלילת מסילות ברזל וכבישים, עבודות בענפי מלאכה שונים ועבודות שירות באחוזות הגדולות שבנו. העבדים השחורים החליפו את האינדיאנים בני המקום, שהועסקו על ידי המתיישבים החדשים, כיוון שרבים מהם לא הצליחו לעמוד בתנאי העבודה הקשים וחלקם אף לקו במחלות שהביאו למותם. העבדים האפריקאים הראשונים הגיעו למושבות האנגליות בצפון אמריקה. מאמצע המאה ה-17 הם וצאצאיהם היו לרכושם של בעליהם לפי חוק. הם נחשבו כסחורה ונמכרו בשווקים לצד סחורות ושירותים שונים. בתקופה זו, מיליוני אפריקנים נתפסו, נמכרו והובלו לחברות המערביות. פתיחת המסחר האטלנטי העולמי בתחילת המאה ה-15 הובילה להגירה גדולה (הן מרצון והן מכפייה) מהעולם הישן לאמריקה שקיבלה את הכינוי "העולם החדש".[2] במשך כל תקופה זו, הרוב המוחלט של השחורים באמריקה סווגו כעבדים, לא נחשבו כבני אדם, נשללו מהם זכויות האדם הבסיסיות ביותר והם זכו לטיפול מזלזל ואכזרי.[3][4]
השפעות הסחר על הכלכלה של מערב אפריקה:
סחר העבדים היה נפוץ בעיקר במערב אפריקה, האזור שהיה המאוכלס והמפותח ביותר ביבשת. באותה תקופה, הייתה אפריקה מקור למשאבי טבע שונים כגון זהב, שנהב, גידולים טרופיים ועוד. סחר העבדים קבע את המדדים ליחסים הכלכליים בין אירופאים לבין אפריקאים. האפריקאים ייצאו עבדים ובמקומם קיבלו מן האירופאים מוצרי תעשייה מעובדים. הביקוש הרב לסחורה האנושית מיקד את סחר הייצוא האפריקני בעיקר במוצר זה, בלי שנעשה ניסיון לפתח מקורות סחר חלופיים של מוצרים אחרים. עיקר ההשלכות השליליות החריפות של העבדות על כלכלת אפריקה טמון בירידה החדה באוכלוסייה. הוצאתם בכוח של מיליוני צעירים, לא זו בלבד שהובילה לצמצום משמעותי במספר התושבים, אלא הוביל לכך שנלקח מן האוכלוסייה המקומית החלק החזק והטוב שלה, חלק שאלמלא שועבד והוגלה היה יכול לתרום להתפתחותה הכלכלית של היבשת. תוצאות קשות אלו של סחר העבדים ניכרות ביבשת אפריקה עד היום- התלות האפריקאית בביקוש האירופאי, המשיכה להתקיים גם לאחר שהסחר בעבדים הוכרז לא חוקי, בראשית המאה ה-19, והוחלף בסחר חוקי. תלות זו, שהלכה והחריפה בתקופה הקולוניאלית ולאחריה, עומדת בבסיס תת-הפיתוח של אפריקה. זאת ועוד, במשך מאות השנים שבהן התקיים סחר העבדים, חייהם של עמי היבשת ושבטיה השתבשו ובין השבטים ובין העמים האפריקאים גברו המתחים, השנאה והחשדנות.
באמריקה קיימת התכנסות והתמזגות של מגוון רחב של קבוצות אתניות מכל רחבי העולם מה שיצר שם חברות רב- אתניות שונות. במרכז ובדרום אמריקה, רוב האוכלוסייה מורכבת מצאצאים ממוצא אירופאי, מילידי אמריקה ומאפריקאים. נכון לשנת 1888, כמעט מחצית מהאוכלוסייה בברזיל הייתה מורכבת מצאצאים של עבדים אפריקאים עם מגוון של מאפיינים פיזיים. בארה"ב האוכלוסייה הייתה מורכבת בעיקרה מקולוניות אירופאיות עם קשר לעבדים האפריקאים, בעיקר בשכבות הצפוניות. בקולוניית וירג'יניה היו נהוגים נישואי תערובת גזעיים וכן דרכים אחרות של התערבבות גזעית לאורך תקופת העבדות ובשנים שלאחר מלחמת האזרחים. בתחילת המאה ה-20, על מנת למסד את ההפרדה הגזעית, רוב מדינות הדרום אימצו את "כלל הטיפה האחת" שהגדיר ותיעד כל אדם ממוצא אפריקאי שניתן לראותו כשחור, על אף שהיה ברור כי קיים רוב של לבנים או של ילידים ממוצא אמריקאי. [5]
חברתי-פוליטי:
חוקרים רבים קראו תיגר על ההשקפות הקונבנציונאליות על הפזורה האפריקאית כ"פיזור של אנשים שחורים" בלבד. עבורם, הפזורה הינה תנועת שחרור המתנגדת להשלכות של הגזענות. עמדתם מניחה כי האפריקאים וצאצאיהם בחו"ל נאבקים להחזרת הכוח לחייהם באמצעות הגירה מרצון, תוצרת תרבותית וע"י מנהגים ותפיסות פוליטיות. עובדה זו מרמזת גם על נוכחותן של תרבויות מתנגדות נוספות עם מטרות דומות ברחבי התפוצות. חוקרים כמו W. E. B. Dubois and Robin Kelley למשל, טענו כי הפוליטיקה השחורה של ההישרדות חושפת יותר לגבי משמעותה של הפזורה האפריקאית מאשר תוויות של מוצא אתני, גזע ודרגות של גוון עור. מנקודת מבט זו, המאבק היום-יומי נגד מה שנקרא " תהליכים היסטוריים עולמיים" של הקולוניה הגזעית, הקפיטליזם והשליטה המערבית, מגדיר את הקשרים של השחורים לאפריקה.[6]
הפזורה האפריקאית ומודרניות:
בעשורים האחרונים, מחקרים אודות הפזורה האפריקאית הראו עניין בתפקידם של השחורים בקידום המודרניות. מגמה זו מתנגדת לנקודת המבט של התנועה המסורתית שדוגלת בעליונותה של אירופה. תנועה זו אשר שולטת בספרי ההיסטוריה מראה כי האפריקאים ופזורותיהם הינם קורבנות פרימיטיביים של העבדות וללא כל היסטוריה של פעולות עצמאיות.
לדברי ההיסטוריון Patrick Manning' , השחורים עמלו ועבדו במרכז הכוח אשר יצר את העולם המודרני. Paul Gilroy מתאר כי הדיכוי של השחורים הוא אודות לדמיון וליצירת האידאלים התרבותיים של האומות כ"אדם המשתייך לקבוצה כלשהי". אידאלים תרבותיים אלו משמשים את האומות במטרה להפריד בין קבוצות "ראויות" ל"לא ראויות" ודורשים "הכרה בהבדלים האתניים" כפי שצוין בספרו " האוקיינוס האטלנטי השחור". הכרה בתרומתם מציעה הערכה מקיפה של ההיסטוריה העולמית[7]. [8]
אזרחות בגולה:
Heather Russell מתארת בפרק השמיני בספרה Rihanna Barbados World-Gurl in Global Popular Culture את האזרחות בגולה כזהות אשר במסגרתה אתה "מנהל בו זמנית משא ומתן אודות כישורים של אחריות אזרחית, שיח ציבורי, נוסטלגיה, היות האומה נפרדת ועצמאית, שייכות, הגירה וקשרים תרבותיים בין-לאומיים".
האמנים המוסיקליים הם דוגמא טובה לבחינת תיאוריה זו. בזכות הערצתם, המוסיקה שלהם הביאה ליצירת קשרים תרבותיים והגיעה לשיח הציבורי. אותם מוסיקאים אשר זוכים לתהילה ומגיעים לרמה של כוכבות על-לאומית צריכים לאזן את הקשרים שלהם לזהותם ולביתם עם האוכלוסייה העל-לאומית אליה הם הגיעו בעזרת המוסיקה, הביצועים והדימוי הציבורי שיצרו לעצמם. ראיה לכך היא Robyn Rihanna Fenty, כוכבת עולמית שהמוסיקה שלה מתעלה על גבולות לאומיים ומהווה דוגמא מושלמת למסגרת האזרחות בפזורות. ריהאנה היא אחת מבין מעט הנשים השחורות שהגיעו לרמת הצלחה עולמית, וזכתה להשיג אזרחות גלותית אשר מאלצת אותה לאזן את זהויותיה יחד עם הקשר לקהל הצופים המגוון שלה. [9]
אוכלוסיות וההפצה המשוערת:
אוכלוסיות הפזורה האפריקאית כוללות את האפרו-אמריקאים, אפרו-קאריביים ואת הקנדים השחורים שהינם הצאצאים של האפריקאים המערביים המשועבדים שהובאו לארצות הברית , לאיים הקריבים ודרום אמריקה במהלך סחר העבדים האטלנטי. " Zanj" הוא כינוי לצאצאיהם של עבדים אשר אבות אבותיהם הובאו למזרח הקרוב ולחלקים אחרים באסיה במהלך סחר העבדים הערבי.
"Siddis" הוא כינוי לצאצאים של ה" Zanj", אשר אבותיהם הובאו אל תת היבשת ההודית (פקיסטן והודו). יש לציין כי הנתונים הסטטיסטים מהמקורות השונים ומהמדינות השונות אודות האוכלוסייה, משתמשים בשיטות שונות על מנת לדרג "גזע", מוצא אתני, מוצא לאומי או גנטי של אנשים, למשל דרך תצפיות על צבע ותכונות גזעיות. מאפיינים ויזואליים כמו צבע עור נחשבו לדרך לא תקפה בתחום המדע- אנתרופולוגיה על מנת לקבוע את הסניף הגנטי "הגזעי" של האדם.[10]
- ^ DAVID RYDEN, Herbert S. Klein, The Atlantic Slave Trade (Cambridge: Cambridge University Press, 1999, £10.95). Pp. 234. ISBN 0 521 46588 5., Journal of American Studies 35, 2001-12 doi: 10.1017/s0021875801336733
- ^ Christopher Bail, Terrified, Princeton University Press, 2014-12-21
- ^ J. D. Fage, Slavery and the Slave Trade in the Context of West African History, The Journal of African History 10, 1969-07, עמ' 393 doi: 10.1017/s0021853700036343
- ^ Michael Banton, Book Reviews : Race and Ethnic Relations. By BREWTON BERRY (Boston, Houghton Mifflin Company, Third Edition 1965). $7.50, Race 7, 1965-10, עמ' 200–200 doi: 10.1177/030639686500700216
- ^ Nonso Obikili, The trans-Atlantic slave trade and local political fragmentation in Africa, The Economic History Review 69, 2016-06-01, עמ' 1157–1177 doi: 10.1111/ehr.12328
- ^ Martin Klein, [http://dx.doi.org/10.1353/arw.0.0282 Manning Patrick. The African Diaspora: A History through Culture. New York: Columbia University Press, 2009. Columbia Studies in International and Global History series, xx + 394 pp. Maps. Graphs and Tables. Illustrations. Notes. Index. $29.95. Cloth. $24.50. Paper.], African Studies Review 53, 2010-04, עמ' 242–243 doi: 10.1353/arw.0.0282
- ^ ח'אלד אבו עסבה, ומוחמד אבו נסרה, עמדות הנוער הערבי בישראל מהסיכון שבשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, جامعة 18, 2014-12, עמ' 163–182 doi: 10.12816/0010031
- ^ Carole Boyce Davies, [http://dx.doi.org/10.1353/arw.2011.0063 Okpewho Isidore and Nzegwu Nkiru, eds. The New African Diaspora. Bloomington: Indiana University Press, 2009. x + 531 pp. Figures. Notes. Contributors. Index. $75.00. Cloth. $29.95. Paper.], African Studies Review 54, 2011-12, עמ' 207–209 doi: 10.1353/arw.2011.0063
- ^ Walter C. Rucker, A Companion to African American History, Oxford, UK: Blackwell Publishing Ltd, עמ' 48–66
- ^ Antonio Salas, Martin Richards, María-Victoria Lareu, Rosaria Scozzari, The African Diaspora: Mitochondrial DNA and the Atlantic Slave Trade, The American Journal of Human Genetics 74, 2004-03, עמ' 454–465 doi: 10.1086/382194
- ^ Agustin Lao-Montes, DECOLONIAL MOVES, Cultural Studies 21, 2007-03, עמ' 309–338 doi: 10.1080/09502380601164361