ענבלים במרעה ושריקות

ושדה בזהב עד ערב.

דומיית בארות ירוקות,

מרחבים שלי ודרך.

העצים שעלו מן הטל,

נוצצים כזכוכית ומתכת.

להביט לא אחדל

ולנשום לא אחדל

ואמות ואוסיף ללכת.


(נתן אלתרמן - הדרך הגדולה)