"ש.נ כבר לא בחדר המיטות" עריכה מחודשת מאת ט.מ ו-ב.ר בשמותיהם הבדויים.
השיר הוא פיוטי ומדובר על דימיונות והזיות שבלילות, בו מוזכרות עלילות בדויות ולא שגרתיות שמשתלבות אל טעם מוזיקלי חדיש. אלו הם שירי סתם, שכתבו להקות צבאיות בשעמום מתחת לעץ.
השיר, שנכתב לפני כמאה ונמצא לפני כחודש הספיק התפרסם בתרבויות שונות וקיבל תפיסות שונות מצדדים רבים. בבודאיזם, האמינו כי התשוקה למיטות אינה קיימת בש.נ., לכן, בשל חרצותה, הם הודו כי הם התחזו לחתולים במאה הקודמת ועודדו אותה למות.
מילות השיר לא ברורות;
"מה היא עושה בלילות...? בין כבישי חוצות? סלסה, פלמינקו, אפילו ג'אז, מדברים אל ליבה...רק לא חדר המיטות...ובחלומה מטשטשים כלבים צבועים בצבע ערמונים כדלעת...וסריגים בכל צבעי הסתיו...הזכוכיות שבורות לרגליה...משתקפת בהן ילדה בוכה...בוכה
ימות השנה כבר חלפו, והיא קופצת על חתול חיגר לאור ירח...מתחת לגשר, גורלה נחרץ בצוק...מטעמים אוכלת, בעודה נופלת...הלא היא עזבה, את חדר המיטות..."
במקור השיר הוא דואט בחורף קר. טביעות רגליי פרידריך מה נשמע מהעתיד נראו על במה מהמאה ה-17, הבמה בה הושמע השיר לראשונה. תקופת השיר עדיין איננה בטוחה.