משתמש:Ariesaada/טקסודיון דו-טורי
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
טַקְסוֹדִיוֹן דוּ-טוּרִי המכונה גם ברוש הביצות הוא אחד מעצי נוי בגליל, בשרון ובשפלה שבארץ ישראל. בפארק הזהב בקריית שמונה נמצאת חורשה של תריסר עצי טוקסודיון דו-טורי - אחת הגדולות בארץ. מוצאו של טוקסודיון מצפון מזרח אמריקה ובקרבת החוף האטלנטי. הוא גדל בביצות ויוצר יערות בחופים הצפוניים של מפרץ מקסיקו וביחוד בפלורידה וקרוב לשפך נהר המיסיסיפי.
טקסודיון דו-טורי עריכה
טַקְסוֹדִיוֹן דוּ-טוּרִי הוא עץ חד-ביתיים ממשפחת הברושיים (Cupressaceae). בעבר הוא שויך למשפחת הטַקְסוֹדִיִים (Taxodiaceae) אשר הועברה למשפחת הברושיים כתת משפחה.
טקסודיון דו-טורי הוא עץ מאריך שנים, גבוה ונופו רחב הודות לענפיו הפשוטים לצדדים, בצעירותו נופו פירמידאלי ובבגרותו נופו רחב ביותר. הענפים שמוטים כלפי מטה משווים לו נוף בכותי. קליפת הגזע אינה עבה וצבעה חום בהיר (אפור אדמדם) והוא מפוצל לאורכו לרצועות. בעצים בוגרים מתרחב בסיס הגזע באופן בולט ויוצאים ממנו לכל הכיוונים משענים עבים, המסתעפים ומסתיימים בשורשים אופקיים. שורשים אלה מעגנים את העץ בקרקע הבִּצה או בחול, שם בית הגידול הטבעי של העץ. בקרקע מובהקת של בִּצה מתפתחים בטקסודיון גם שורשי אוויר ניצבים העולים מעל פני הקרקע, בצורה אופיינית לצמחי מנגרובה.
העלים קטנים, דמוי סרגל, הם ערוכים בשני טורים לאורך הענפים הקיצוניים, הקצרים, ויוצרים מעין נוצות. העלים דקים, קטנים מחודדים באורך 1 עד 2 ס"מ וברוחב 1 עד 2 מ"מ. בעת נשירת העלים נושרים גם הענפים הנושאים אותם. טכסודיון דו-טורי בולט למרחוק בשלכת החורף שלו שצבעה ירוק-זהוב בשונה מסוגים אחרים ממשפחת הברושיים שאינם עומדים בשלכת, מה שהקנה לו את שמו האנגלי הנפוץ "ברוש קֵרֵחַ" (Bald cypress).
הפריחה באביב. הפרחים חד-מיניים. בפרח הזכרי האבקנים ערוכים בעגילים צרים המקובצים בְּמַכְבֵּדִים ארוכים, רפים ומרשימים. עטיף הפרח קטן וארגמני מעט. התפרחות העֶלְיׇנִיוֹת (פרחים נקביים) מעוגלות יחידות או ערוכות בזוגות, נמצאות בקצות הענפים של השנה הקודמת והן עשויות קשקשים רעופים הנושאים בבסיסם בצדם שתי ביציות חשופות (אין שחלה). הקשקשים מתעצים במהרה ומתהדקים לאצטרובל קטן, מעוצה ומקומט, שקוטרם 2.5 עד 3.0 ס"מ. הזרעים הם הגדולים ביותר במשפחת הברושיים ואורכם 0.5 עד 1.0 ס"מ. הם מהווים מקור מזון לסנאים, לעופות מים ולציפורים אחרות.
מקום גידולו הטבעי עריכה
הטקסודיון היה בעבר נפוץ מאוד בצפון אמריקה ובאירופה ובתקופת השלישון יצר יערות גדולים. יערות אלה נעלמו עם התקדמות הקרחונים באירופה ולא צמחו שם שוב עם נסיגת הקרחונים. אך, בתוך הביצות בהן גדלו בעבר נוצרו כמויות עצומות של פחם חוּם.
מוצאו של הטוקסודיון הדו-טורי מצפון מזרח אמריקה ובקרבת החוף האטלנטי. הוא גדל בביצות ויוצר יערות בחופים הצפוניים של מפרץ מקסיקו וביחוד בפלורידה וקרוב לשפך נהר המיסיסיפי. היות והוא והא גדל בעיקר בשטחים המוצפים מים כל השנה ולכן הוא נקרא באנגלית גם "ברוש הביצות" (Swamp cypress). במקומות אלה הוא מקטין את זרימת המים ואת הסחף. התייבשות הביצות חושפת אותו לסכנת שריפות שפוגעות בעצים ובזרעים וגורמות להחלפתו בצמחים אחרים כגון צפצפות וערבות. נוטריות, שמכרסמות צמחים בבתי גידול לחים, הן בעל-חיים פולש גם בשטחי הגידול של הטקסודיון, מכרסמות ועוקרות נבטים צעירים שלו ומפריעות להתחדשות היערות באזור. לאחר כריתה הוא מפתח נצרי שורש, אבל הם אינם מתפתחים בדרך כלל לעצים יפים.
טכסודיון דו-טורי הוא עץ מאריך ימים המגיע בדרך כלל לגובה 30 עד 40 מ' ולקוטר 2 עד 3 מ'. הפרט הגבוה ביותר מגיע ל-44 מ' בווירג'יניה, הזקן ורחב הגזע ביותר גדל בלוזיאנה, קוטרו בגובה החזה 5.21 מ' וגילו של העץ העתיק ביותר הוא למעלה מ-1,600 שנה. יש לו גידול אטי אבל בבתי גידול לחים וחמים הוא מגיע במשך השנים לכמויות עץ גדולות עד יבול שיא של 100 מ"ק לדונם. העצה הקשה שלו נטולת ריח ועמידה למים, כל אלה, הפכו הטקסודיון דו-טורי לעץ הניטע במקווי מים באזורים חמים לשם תפוקת עץ. עמידותו למים הפכה את עצתו מתאימה לייצור רעפים, לציפוי לסירות ומבנים וזאת בנוסף לשימושיו כעץ לרהיטים ולבנייה. בארה"ב ישנם שני זנים מוכרים המשמשים לנטיעה.
גידולו בארץ ישראל עריכה
ברוש הביצות הראשון בישראל, ככל הידוע , נמצא סמוך לחדר האוכל בכפר מסריק. הוא ניטע ב-1940 על-ידי הגנן יוסף בן ערב, שהיה מזכיר ארגון הגננים. בתקופה זו הגיע כנראה, ברוש הביצות ל"גן מנשה" שמצפון לכפר סבא. הוא נשתל בתחילת שנות החמישים בארבורטום אילנות ובגן הבוטני במקווה ישראל ובמקומות אחרים בארץ.
טקסודיון דו-טורי מתאים לשתילה בשמש מלאה או צל חלקי, בכל סוגי הקרקע כולל קרקעות כבדות, או בסיסיות. העץ עמיד לתקופות יובש ארוכות (רק לאחר התבססות) וגם לקרקע ביצתית (עמיד לחוסר ניקוז) ויגדל ברוב אזורי ארץ ישראל למעט הנגב והערבה. יש להשקות את העץ בהשקיה סדירה לפחות בעשור הראשון משתילתו. עץ המתאים לשתילה בפארקים ובחורשות גדולות ולאורך מקווי מים באזורי השפלה והעמקים. כעץ רחוב מומלץ לשתול רק במקומות ללא כבלי חשמל. הריבוי נעשה מזרעים.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה
- עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 1988, כרך 12, עמוד 154 (מחברת הערךהבוטנאית ד"ר חנה נמליך
קישורים חיצוניים עריכה
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)
הערות שוליים עריכה
מַכְבֵּד - תפרחת שצירה מסועף וקטעי הסיום הם אשכולות