Asher1234

רקע

העילה לפרוץ קרב קופנהגן השני ב-1807 נעוצה בקרב הקודם ב-1801 ובבריתות הפוליטיות הקשורות במלחמות הנפוליוניות. דנמרק הפכה לשומר הסף של הים הבלטי והיתה לה יכולת לחלוש על המיצרים סאקגראק וקטגאייט, שטחי שליטתה של דנמרק באותה תקופה היו גם על נורבגיה וגם על פרובינציית הולשטיין שבפרוסיה. הרקע הוא כאמור המלחמות הנפוליוניות והשליטה בים וביבשה במאבק האימפריאליסטי בין בריטניה לצרפת. הבריטים חששו מלחץ צרפתי על דנמרק שיכריח אותה לסגור את המיצרים וכפועל יוצא, את הים הבלטי בפני אוניות בריטיות. בריטניה ראתה בשייט בים הבלטי חשיבות עליונה מבחינה אסטרטגית בכל הקשור למסחר, לבניה ותחזוקת צי. תפיסה אסטרטגית זו נתנה לבריטניה לגיטימציה להשתמש בצי שלה ככוח עזר לבעלי בריתה בשבדיה ורוסיה. הבריטים העריכו כי אחרי תבוסת רוסיה ב-1806, עצמאות דנמרק עומדת תחת איום ממשי מצד צרפת. ג'ורג' קניגג ניסה לשכנע את דנמרק לכרות ברית סודית עם בריטניה ושבדיה נגד צרפת. האווירה הפוליטית לוותה בחשדנות רבה. אנו נמצאים שש שנים אחרי קרב קופנהגן הראשון, דוחות מודיעין ודיפלומטים בריטים בצפון אירופה גורמים לממשלת בריטניה להרגיש מאויימת, הבריטים האמינו כי צרפת מתכננת התקפה על חבל הולשטיין לצורך הפעלת לחץ פוליטי על דנמרק כנגד בריטניה. בעצם דנמרק הפכה לכדור משחק בין המעצמות הגדולות וחופש הבחירה ומרחב התמרון הפוליטי שלה הלך והצטמצם בהדרגה. בסופו של דבר הבריטים מחליטים לפעול וב-14 ביולי לורד מולגריי מקבל הרשאה מהמלך לשלוח כוח ימי של 22 אוניות למיצר קאטגאייט, איזור שיש בו בסיס ימי דני כדי ליצור נוכחות בריטית בים במקרה של מלחמה. ב-18 ביולי הקבינט שולח את פרנסיס ג'קסון לקופנהגן לשכנע את הדנים למכור את הצי שלהם בריטניה, באותו יום 50 אוניות בריטיות יוצאות לים ונעות צפונה בפיקודו של אדמירל ג'יימס גאמבייר. אנו עדים לתחילת גיוס מערכתי בריטי לקראת מבצע צבאי גדול. האווירה הפוליטית מתחממת ונעשים ניסיונות שכנוע על דמרק גם מהצד הבריטי. הדנים בין הפטיש לסדן, בין צרפת לבריטניה, כאשר יש לדנמרק קושי גובר והולך לשמור על הניטראליות שלה ועל מדיניות עצמאית משלה. ב-31 ביולי דנמרק מקבלת אזהרה מצרפת על פעולה בריטית בהיקף צבאי נרחב ואכן ב-15 באוגוסט הבריטים למעשה מגישים לדנמרק אולטימאטום ובו דרישה להפקדת הצי הדני בידיהם. הדנים רואים בדרישה זאת קאזוס ביילי והכרזת מלחמה.

יחסי כוחות בקרב

דנמרק	בריטניה
מפקד – ארנסט פאיימן	מפקד – ג'יימס גאמבייר
כלי שייט – 36	כלי שייט – 30
תותחים – 2196	תותחים - 1946

בניגוד לקרב קופנהגן הראשון ב-1801, שבו מאזן הכוחות היה יחסית שוויוני והגיוני ונערכו קרבות ימיים, שבהם התגלו אסטרטגים בדמות האדמיראל נלסון, הרי שבקרב קופנהגן השני ב-1807 הדנים היו חלשים, בעלי כוח מוגבל ולמעשה היו כעין בשר תותחים תרתי משמע מול בריטניה הגדולה. רוב הצבא היה בגבול הדרומי מוכן למתקפה צרפתית על חבל הולשטיין ואילו הבירה קופנהגן היתה דלילה בכוחות צבא, וכך גם ספינות הצי . קופנהגן הוקפה בצבא בריטי תוך ימים ספורים. הדנים סירבו לבקשת כניעה והצי הבריטי בראשות אדמיראל גאמבייר הסתדר במבנה מול העיר והפציץ מהים. זה היה יותר קרב תותחים מהים מאשר קרב ימי קלאסי. אחרי שלושה ימים של הפצצות שבהן נורו הבריטים 5000 פעם בלילה הראשון, 2000 בלילה השני ו-7000 פעם בלילה השלישי, הצי הדני והעיר עצמה נחלשו והגנרל הדני פייאטמן החליט על כניעה. יותר מ-2000 אזרחים דנים נהרגו ושלושים אחוז מבנייני העיר נהרסו, חלקם מבני ציבור וממשל. בפעם הראשונה בקרב ימי נורו על עיר טילים מסוג קאנגו, שהם בעצם רקטות ימיות הגורמות לדליקות ושריפות רבות. ב-7 בספטמבר דנמרק נכנעת, מוותרת על הצי שלה תוך הסכם לעזיבת בריטניה את קופנהגן, בתהליך של 6 שבועות. ב-21 באוקטובר הצי הבריטי עוזב לכיוון בריטניה, אולם המלחמה בעיקר ביבשה וגם בים נמשכה עד 1814, מפעם לפעם היו היתקלויות בין כלי שייט רוסים ודנים לבין כלי שייט בריטים, כאשר בדרך כלל הבריטים הניסו את כל האחרים באיזור הים הבלטי וידם היתה על העליונה.

אבידות

דנמרק	בריטניה
5000 חיילים ואזרחים	66 אנשי צי
שבי – 32 ספינות	שבי – אף ספינה

ביביליוגרפיה

1. שש מאיר, תולדות העוצמה הצבאית, הוצאת משרד הבטחון, 1991
2. Natkiel Richard Preston Antony, Atlas of maritime history, Newyork, 1997
3. Pope Stephan Dictionary of Napoleonic war, 1999
4. Kemp Peter, The oxford companion ships and the sea, 1976
5. Dudlly Pope, The great gemble weidenfeld and wicolson, 1972