משתמש:Avneref/תלמוד/מגילה

מסכת מגילה

משתמש:Avneref/תלמוד/מועד קטן/פרק ג

s:בבלי מגילה בויקיטקסט; מילון ארמי-עברי
מקור: Ctrl-u" חפש: NewPP

פרק א': מגילה נקראת

דף ב', ע"א

גמרא "מקדימין ליום הכניסה... לאחיהם שבכרכין?"

1. תמהים: האם התקנה הזאת רק לטובת בני העיר? ובני הכפר מה - האריתראים שלהם?! לא יכול להיות שבני העיר שווים יותר. הנה ראיה: כתוב במשנתנו, שאם חל פורים ביום שני, בני הכפרים קוראים באותו יום. ואילו רצו להעדיף את בני העיר המיוחסים - היו פוסקים שבני הכפר יקדימו את קריאתם ליום הכניסה הקודם (חמישי), וכך יוכלו לבוא ביום שני ולהאכיל את בני העיר! (מהנימוק שאפשר או לקרוא במגילה, או להאכיל, אבל לא שניהם) [אמנם יש שאלה: האם הספקת מזון אינה עבודה, שאסורה בחג? – נראה שלא, כי זה צורך נפש; אבל שאלה זו לא משפיעה על המהלך הלוגי המתואר כאן] - מהעובדה שלא נפסק כך, אנו למדים, שלא הייחוס של בני העיר עמד לנגד עיני רבותינו.
   1. נימוק זה נדחה, בטענה שממילא אי אפשר להקדים משני לחמישי שלפניו, כי אם שני הוא י"ד באדר, אז חמישי הוא י', ולא מצאנו שמותר להקדים עד כדי 10 באדר. מכאן למדים (הדוחים), שייתכן שבני הערים פשוט שווים יותר (באמת הם דוחים, המנמקים האלה).
2. טוב, אז הנה נימוק שני כנגד האריסטוקרטיה העירונית: כשפורים חל בחמישי – גם אז הכפריים קוראים בזמנם; ואילו חפצו בטובת העירונים – היו מקדימים את קריאת הכפריים ליום שני (מאותו נימוק שבסעיף 1); ואם לא נפסק כך – סימן שבני העיר לא שווים יותר.
   1. גם את זה דוחים: לא נוהגים בכלל להקדים (= להידחות, כלומר לשנות) מיום כניסה אחד ליום כניסה אחר, כדי שלא יהיה בלבול. (מסתבר שזה נימוק חזק יותר מהקודם, כי הוא חל על שני המקרים ולא רק על הראשון – אילו הייתה כאן שאלת אמינות הראיות, אז זה היה מקרה של "מיגו"). בכל מקרה – עדיין יש אפשרות שהעירוניים עדיפים.
3. אז הנה הראיה הניצחת כנגד הסנוביזם: רבי יהודה אמר, שההקדמה חלה רק במקומות שבהם יש בכלל ימי התכנסות בשני ובחמישי; ובמקום שאין – כל אחד קורא בזמנו, ובמקומו. ואילו רצו להטות את ההלכה לטובת בני הערים, אז אולי היו פוסקים שחייבים בני הכפר לבוא לעיר (כדי לספק מזון, ועל הדרך גם לקרוא במגילה – כך אני מבין; או לספק מזון לפחות ביום הפורים); לבני הכפר שנוהגים להתכנס בערים – הקדמת הקריאה מאפשרת לספק מזון לעיר ביום הכניסה, ולהתפרנס. אבל היכן שלא נהוג להתכנס – הקדמת הקריאה לא תועיל לכפריים, ואכן אין מקדימים להם; ומכאן שלא טובת הערים לנגד עינינו, אלא דווקא טובת הכפריים!
   

כמה טוב להיות קיבוץניק. חקסמח! [1]

דף ד', ע"ב

הדף ב-Hebrewbooks

"חל להיות ערב שבת - כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום."
כפרים מקדימים – כדי שיספקו מזון ויתפרנסו; עיירות גדולות – קוראים בזמנן; וערים מוקפות חומה – מלכתחילה צריכים לקרוא יום אחרי (בט"ו באדר), אך מכיוון שזה נופל על שבת – קוראים באותו יום, הוא ערב שבת.
כשיטת מי היא משנתנו? – או רבי, או רבי יוסי.
מהי שיטת רבי? כתוב בברייתא: "כשחל פורים בערב שבת – כפרים וגם עיירות גדולות מקדימים ליום הכניסה, ומוקפות חומה – באותו יום (ערב שבת)". ואילו רבי מתנגד, ושיטתו היא: העיירות יכולת לקרוא בזמנן, ואין צריכות להידחות (לשנות) ליום אחר.

1. ומה הטעם של התנא הראשון (של הברייתא)? כתוב במגילה "בכל שנה ושנה", ומכאן הוא לומד שכשם שבשנה רגילה, מוקפות החומה קוראות יום אחרי כולם – כך גם במקרה שלפנינו (שפורים חל בשישי), מכיוון שהמוקפות מקדימות לשישי (בגלל השבת), כך גם העיירות הגדולות תקדמנה משישי לחמישי.
   1. התנגדות: הלא אפשר להחיל את הפסוק "בכל שנה ושנה" על העובדה שהעיירות הגדולות לא נדחות ליום אחר, ומכיוון שבשנה רגילה אין הן מקדימות ליום הכניסה – כך גם במקרה הזה לא תקדמנה!
      1. לא (זה שונה כאן) – פשוט כי אי אפשר להחיל את "כל שנה ושנה" גם על המוקפות וגם על העיירות; אם הוא חל על המוקפות – אז העיירות צריכות להקדים, ואם על העיירות – אז הן אינן צריכות להקדים.
2. ומה טעמו של רבי, לשיטתו? – גם הוא מכיר את הטריק של "בכל שנה ושנה", אבל הוא מחיל את הפסוק על העיירות הגדולות (לעולם אינן מקדימות), ולכן הן אינן מקדימות במקרה שלנו (ובשום מקרה? – נראה בהמשך...).
   1. אז אולי יואיל רבי ויחיל את הפסוק על מוקפות החומה?
      1. לא (שאני הכא), מאותו נימוק שאי אפשר להחיל אותו על שתיהן, ולרבי פשוט מתחשק להחיל אותו על העיירות הגדולות. ומהי שיטת ר' יוסי? - כתוב בברייתא אחרת: "חל פורים בערב שבת – ערים מוקפות חומה וגם כפרים מקדימים ליום הכניסה, ועיירות גדולות – באותו יום (ערב שבת)". ואילו ר' יוסי מתנגד, ושיטתו היא: לעולם המוקפות לא יכולות להקדים את העיירות, ולכן במקרה הזה שתיהן צריכות לקרוא בזמנן.
3. ומה הטעם של התנא הראשון (של הברייתא)? הוא מחיל את הפסוק על כך שהעיירות קוראות תמיד ב-14, ותמיד ביום אחר מיום הקריאה של מוקפות החומה – ולכן גם במקרה שלפנינו (שפורים חל בשישי), העיירות תקראנה בו ביום (שישי, ה-14), ואילו מוקפות החומה – מה לעשות, לא יכולות לקרוא בשבת, אז שתקראנה בחמישי.
   1. התנגדות: הלא אפשר להחיל את הפסוק "בכל שנה ושנה" על התכונה שהמוקפות לעולם לא מקדימות את העיירות – כך גם במקרה הזה לא תקדמנה! ולכן יקדימו את העיירות לחמישי, ולא את המוקפות.
      1. לא (זה שונה כאן) – מאותו נימוק, ולתנא של הברייתא מתחשק להקדים את העיירות ולא את המוקפות.
4. ומה טעמו של ר' יוסי, לשיטתו? – הוא משתמש בפטנט של "בכל שנה ושנה", רק שהוא מחיל אותו על הכלל שהמוקפות לא מקדימות את העיירות, ולכן במקרה שלנו, שתיהן קוראות ביום החג – בערב שבת.
   1. אז אולי ר' יוסי יסכים להחיל על הכלל האחר?
      1. לא (שאני הכא), מאותו נימוק שאי אפשר להחיל אותו על שתיהן, ולרבי פשוט מתחשק להחיל אותו על העיירות הגדולות. במקרה הספציפי שלנו, משנתנו קובעת סידור קריאות שאינו כדעת התנא של ברייתא א', וגם לא כדעת התנא של ברייתא ב'; רבי ור' יוסי מסכימים על הסידור של המשנה, אבל מנימוקים שונים, ולכן משנתנו יכולה להיות כשיטת האחד, או השני, אך לא שניהם.
5. כעת מקשים על הכלל שנקבע ביחס לרבי: האם תוכל לומר שרבי סבור שעיירות גדולות תמיד קוראות בזמנן?! – והלא לרבי יש הסתייגות גם מהברייתא הזאת: "חל פורים בשבת – כפרים מקדימים ליום הכניסה, עיירות גדולות מקדימות לערב שבת, ומוקפות חומה – בשבת"; ורבי מתנגד ואומר: מכיוון שהעיירות ממילא שינו את יום הקריאה (בגלל השבת) [אבל איך המוקפות קוראות בשבת?!] – אז שיידחו כבר ויקדימו עד יום הכניסה; ומכאן שהוא מרשה לשנות לעיירות את יום הקריאה!
   1. נו באמת, איך אתה משווה? – שם (בברייתא השלישית) זמן הקריאה הוא שבת, ומכיוון שנדחו העיירות – אז יאללה, שיידחו כבר עד יום חמישי; ואילו כאן, במשנתנו, זמן הקריאה הוא ערב שבת, ואין צורך לדחותן.
      1. האם הלכת (בברייתא השלישית?) לפי שיטת רב הונא, שאמר: "חל פורים בשבת – כולם נדחים ליום חמישי"?
         1. מה פתאום "כולם"?! הלא לדעת הכל, אם חל בשבת אז מוקפות קוראות ביום ראשון. מכאן, שיש לתקן את הברייתא השלישית כך: כל מי שצריך להידחות (בגלל שישי או שבת: כפרים; ובגלל שבת: עיירות) – יידחה ליום הכניסה; ומכאן שהכל כשיטת רבי, שהיא בקיצור: כרגיל, עיירות גדולות לא נדחות (ולכן אם חל בשישי, קוראות בשישי), למעט במקרה שנדחו בגלל השבת; ואז הן נדחות ליום הכניסה.