משתמש:Bazuza/,תעלומה במכולה (סרט)
שגיאות פרמטריות בתבנית:סרט
פרמטרים ריקים [ תסריטאי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ עורך, מפיק, צלם, במאי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| מוזיקה | דני רייכנטל |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| משך הקרנה | 50 דקות |
| שפת הסרט | עברית |
תעלומה במכולה הירוקה הוא סרט דוקו-בלשי של הבמאי טל חיים יופה שבו הבמאי עוקב אחרי תולדות משפחה, שלא הכיר קודם, בעקבות מציאה מקרית של תמונות ומסמכים משפחתיים במכולת אשפה ירוקה. במהלך הסרט מתגלה לנו משפחה, משפחת וולקוביץ, שסיפורה הוא למעשה סיפורה של המדינה: ההורים הם זוג ניצולי שואה שהגיעו לארץ לאחר המלחמה, בנם יליד הארץ, בחור יפה תואר, נהרג במלחמת יום כיפורים ובתם, ממייסדי שלום עכשיו, נפטרה עקב רשלנות רפואית בניסיונה להיכנס להריון. בסרט נשמע רק קולו של הבמאי, גם כשהוא משוחח עם בני המשפחה נשמע ברקע קולו שלו שמתאר את תוכן השיחה.
זהו סרטו השני של טל יופה. גם סרטו הבא, "קלמנטינה" עוסק בחקירת תולדות משפחה - הפעם משפחתו שלו.
העלילה עריכה
יום אחד באפריל בשנת 2007 ברוכבו על האופנוע ברחובות פלורנטין שם לב טל יופה לערימת מסמכים ותמונות ישנות המבצבצת מתוך פח אשפה. טל מסתקרן ומחליט לקחת את המסמכים אליו הביתה שם הוא פורס אותם על השטיח ומנסה לגלות מידע על האנשים מאחורי התמונות. על אחורי אחת התמונות כתוב "הלה רוזן שנת 1940", טל מסיק שזו תמונה מהמלחמה והוא מחפש את השם במאגר השמות באתר יד ושם. בהמשך הוא עוד יחזור לאתר הזה. בנוסף הוא מוצא בין המסמכים מכתב ממדינת ישראל להורים שכולים המבשר להם על נטיעת עץ ביער קק"ל לזכר בנם שנפל שוע וולקוביץ. בעקבות המכתב מחפש טל באתר ההנצחה לחיילי צה"ל מידע על שוע. הוא מוצא את מקום קבורתו ומגיע לשם ביום הזיכרון לחללי צה"ל כדי לנסות ולפגוש את בני משפחתו של שוע. בבית העלמין הוא פוגש את הגרוש של ריבי וולקוביץ, אחותו של שוע, שממשיך לפקוד את קברו של שוע גם 34 שנה לאחר המלחמה וכן חברים מהפנימייה בה למד שוע. תחילה מתייחסים אליו בחשדנות, לא מבינים למה בחור שלא שייך למשפחה שואל אותם כל כך הרבה שאלות. עם הזמן הם נפתחים אליו, ומספרים לו את סיפוריהם. לכאורה הסרט היה יכול להסתיים כאן אבל אז טל מבין שבני המשפחה לא מכירה ענפים רבים מהמשפחה שהושמדו בשואה. למשל, על קברה של האם, פולה וולקוביץ, רשום שם אביה בלבד ללא שם אמה שנספתה בשואה - כלומר אפילו בעלה לא ידע את שמה של אמה. טל לא מוותר והוא פונה למדור לחיפוש קרובים ברדיו, במטרה לגלות מידע על ההורים פולה ויעקב וולקוביץ', מהתקופה בה גרו בפולין או ברוסיה. בעקבות הפנייה אכן פונים אליו אנשים שהכירו את ההורים.
במהלך המסע טל משתמש באמצעים נגישים לכל אחד ובזכות הנחישות שלו מצליח לגלות מידע רב. האמצעים הם: אינטרנט (אתר יד ושם, אתר ההנצחה לחללי צהל, גוגל לחיפוש מידע על מחנות בשואה), המדור לחיפוש קרובים ברדיו, מעבר על כל עיתוני מעריב בבית אריאלה משנתיים מסוימות כדי למצוא כתבה על המשפחה ולבסוף נסיעה לחו"ל לאזור הקווקז כדי למצוא את הקבר של בת המשפחה שמתה זמן קצר לאחר השואה.
הסרט למעשה מתאר את המסע שעושה הבמאי ביחד עם הצופים, כאשר לאט לאט מתגלים לנו עוד ועוד פרטים. שיא הסרט הוא בגילוי שמה של הבת שרה שנפטרה בגיל שנה בקווקז והשלמת העץ המשפחתי של משפחת וולקוביץ.
דברי הבמאי על הסרט עריכה
בראיון עם ענת אור מעיתון הארץ מתאר טל יופה את חוויותיו במהלך צילום הסרט:
"הסרט הזה הוא לא עלי בכלום, זה סרט על משפחה אחרת, אבל אני מרגיש שזה סרט אישי שלי. לא מעניין אותי להיות צופה מהצד ואני ממש לא, אני ממש מעורב בזבל. מישהו שאל אותי למה אני לא עושה סרטים דוקומנטריים נורמליים, על פועל פלסטיני שעוצרים אותו במחסומים. אמרתי לו שזה נראה לי מוזר לעשות סרט דוקומנטרי על מישהו שאתה לא מכיר. אבל זה סרט עלי, זה סרט שלי. המעורבות שלי בסרט היא לא רק להחליט איפה המצלמה עומדת ומה לשאול את הבן אדם, המעורבות שלי הרבה יותר גדולה, מעורבות רגשית. המשפחה הזאת מרגשת אותי באופן שאני לא מסוגל בכלל להבין אותו. בגלל שזה סרט דוקו-בלשי הסיפור הוא על החיפוש שלי, מנקודת המבט של הבמאי/הבלש. החומרים הישירים הם לא שלי, אבל מי שעובר פה מסע זה בעצם אני."
באותו ראיון מתארת ענת לחוביץ עורכת הסרט את תהליך עשיית הסרט:
"תהליך העבודה הוא על גבול הריאליטי, זה מסקרן. אתה יוצר תוך כדי פתרון התעלומה. בדרך כלל בסרט תיעודי מצלמים הרבה ואז בונים מבנה, עוד לא נתקלתי במצב שאתה יוצר סרט תוך כדי. יש משהו נעים בעשייה הזאת, זה כאילו ניסיון חדש. היו מצבים שבהם נתקענו עם העלילה, אבל אז משהו מתגלה והסרט מתפתח. את יושבת בשקט ומסתכלת על המשפחה ואת נכנסת להם לנקבוביות. בכל פעם לגלות עוד דמות ואז לגלות שהיא לא חיה יותר, זה כל פעם מכה בך מחדש ...זה סיפור מדהים, כל כך ישראלי, כל כך עצוב, ישנם בו כל הסמלים של הישראליות: שואה, צבא, רשלנות רפואית, סרטן. יש מהכל: כל סוגי המוות האפשריים בחברה הישראלית - במשפחה אחת."
פרסים עריכה
- פרס ע"ש יוהנה פרנר בפסטיבל ראש פינה
- פרס יד ושם.