משתמש:CookyBunny/טקסט פתוח

תבנית:מחפש מקורות הוסבה ואין להשתמש בה יותר! נא להשתמש בתבנית:מקורות.

רקע למאמר עריכה

המאמר ״טקסט פתוח נכתב על ידי אומברטו אקו בשנת 1989 והתפרסם תחת השם ״הפואטיקה של העבודה הפתוח״ (The Poetics of the Open Work), המאמר הופיע בתוך קובץ מאמרים הקרוי ״תפקיד הקורא״ (Role of the Reader) ולוקח השראה ממאמרו של רולאן בארת משנת 1968 מות המחבר.

תוכן המאמר עריכה

המאמר נפתח בתיאור של יצירות מוזיקליות אשר ניתנות להרכבה ופירוש מחודש לפני שמועברות לקהל, דוגמת פיסות מוזיקה הניתנות לנגינה בסדר משתנה, הניתן להחלטה בכל פעם מחדש על ידי המבצע.

לאחר מכן הוא משליך רעיון כזה של יצירות "פתוחות" על טקסטים ויצירות אומנות אחרות, הוא טוען שטקסט כתוב לדוגמא יכול להתפרש בכמה דרכים, הניתנות לחיזוי ולהכוונה מראש על ידי המחבר, לדרכי פירוש אלו הוא נותן את השמות: המוסרית, האלגורית והאנגוגית (פירוש מרומז). טקסטים רבים, לפי המאמר, ניתנים לפירוש בדרכים נוספות ובלתי מוגבלות, כך לדוגמא הסמבוליות של קפקא לא ניתנת לפירוש מוחלט בדרך מסוימת.

הקורא משליך מעולמו על הטקסט ולכן פירוש הטקסט נעשה בדרך חדשה בכל קריאה, בהתאם לשינויים בעולמינו כקוראים. המחזות של ברכט, לדוגמא, הם פתוחים כמו שויכוח בין אנשים הוא פתוח, כולם מצפים ומייחלים לפיתרון (גם השחקנים וגם הצופים) אך הוא מסתיים ברגע ונותן לכל אחד מהצדדים אפשרות להגיע למסקנות שלו ביחס לחוויה.

מחבר המאמר עושה הפרדה בין יצירות אלו, שהן פתוחות בפירושן, ליצירות כגון היצירות המוזיקליות שהוזכרו, שהן פתוחות בבנייתן, להן הוא נותן את השם יצירות בתנועה (works in movement). יצירות מסוג זה הן לא בהכרח מוזיקליות, הן יכולות להיות בכל סוגי האמנויות, דבר זה נובע מרוח התקופה והמדע של אותו הזמן, בזמן שחשבו שהעולם סובב סביב כדור הארץ, כמובן שהאומנות תמכה בפירוש אחד לכל יצירה, אך כשגילינו שאנחנו רק עוד כוכב מיני רבים, התחלנו לשקף זאת ביצירות בעלות פירושים רבים ומשתנים, כמעט אין סופיים כמו השתקפות של היקום המדעי.

במאמר מועלית השוואה בין יצירות פתוחות ותורת הקוונטים ועולה המסקנה שיצירות פתוחות הם יותר כמו התאורייה של איינשטיין, בה אלוהים לא משחק בקוביות, ולמרות כל האקראיות הגלומה בו, היקום נשלט על ידי מספר חוקים נוקשים. כמו אצל איינשטיין, גם יצירה בתנועה מתבססת על חוקים נוקשים שיצר האמן, והצופה (או הקורא) מקבל חופש מסוים לשנות את מבטו, אך תמיד פועל במרחב שמזמן לו האמן.

במאמר נטען כי יצירה בתנועה צריכה קודם כל לענות על היותה "יצירה" וככזאת היא מחוייבת להיות מזוהה ומובנית עד כדי שהאמן יוכל לחתום עליה, אחרת לכל מופע שלה יהיה מבצע אחר ו/ או אמן אחר החתום עליה. מילון לדוגמא הוא איננה יצירה פתוחה כיוון שלמרות שהוא פתוח במובן הפשוט ביותר שהמילים בו ניתנות לערבול ולשימוש, הוא איננו יצירה מזוהה ומובנית, אין חתימה או מבנה מזוהה המבדיל מילון אחד ממילון אחר.

כל יצירה ניתנת לקריאה באין סוף דרכים, אשר תלויות בפרספקטיבה של הצופה, הן פיזית ונפשית וגם בפרשנותו של המבצע, בין אם זה הנגנים בתזמורת או האוצר במוזיאון. המאמר מסתיים בהכרה בבעיות שהוא מציב, אמנותיות ופסיכולוגיות, אך הוא מכריז שגם מאמר זה הוא "טקסט פתוח", "יצירה בתנועה" ו"עבודה בתהליך" בפני עצמו.