מי אני?: סטודנט עתודאי מבר-אילן, המתלמד במדעי-המזרח-התיכון. עם זאת, תחומי-העניין שלי, בין בוויקיפדיה ובין לאו, אינם מתמצים בתחום לימודי גרידא, אלא הם כוללים גם ענייני לשונות ואטימולוגיה, היסטוריה כללית, בעיקר קלסית ואקטואלית. קיצור-דבר, חתירה פילוסופית-קמעה להרחבת תחומי ידיעתי האישית, ובתחום רחב יותר, ליבון סוגיות קשות ובעיתיות על-ידי הגעה, אגב וויכוחים מלוהטים (ובזה נגלוש דיוטה לעניין תרמופיזי ומינוחי הכרוח במונחים 'ליבון' ו-'מלוהט') דמוי-תלמודיים, מלאים פירכות וטענות, לפי מיטב המורשת היהודית המרבה להתווכח ולהתעמק בנושאים (כמובן, מבלי להעמיק בדיונים מופשטים וחסרי טעם, קרי 'פלצ'ף דעלמא'! דהיינו: "הרוצה לקדש אישה בשווה-פרוטה וכיו"ב וגו'" (ר' ב: גיטים, שכחתי היכן), וכי מי מקדש אשתו בשווה-פרוטה? עונה ר' פלוני: אין זה אלא דיון מופשט, ואענה לו: נו ו...?!) בלי-משים לאותה צורת התדיינות קרירה ו"אקדמית-אובייקטיבית" כביכול, המטילה ספק בכל מכל-כל, ומנסה להבליט את המיקוד והאיפכה מסתברה, תחת הסטייה האינטלקטואלית לנושאים אחרים, ומכאן: הרחבת הידע, וכן האמונה במסד כלשהו, במקום הצורך ביצירה מלאכותית-לעתים של מצבים שהם, לכאורה, בניגוד למצופה, וביסוסם בעובדות והשערות שאין להם על מה לסמוך. (עמדכם הסליחה על משפט זה, הארוך מכפי שהורוני על-דרך הכתיבה האקדמית, אפס כללים, יש שנועדו למען ישברם מי, ואנוכי אחר תשוקת הכתיבה שלי הלכתי, ובלהט אמרתי כן)
באופן דומה שולל אני כל ידענות שמקורה בשינון, כדברי אחד החכמים, ידען שכזה אינו אלא "שוטה חכם" או, כדברי מורי ורבי (וראש מחלקתי האקדמית): "אל-חימאר ביחמאר אל-ספר" (חמור הקורא בספר). כך היה, אשר הולכתי שולל מספר מרצים כאילו לומד הייתי, וכן אשר התקלתי מי מהם במילה בצורה קצת שונה מזו השגורה בפי-רוב, דהיינו, זו אשר קרוב-לוודאי שינן מן הכתוב ככתובה וכלשונה, וכן כאשר חשפתי את כזביו של אחד ממרצי האחרים בדברים כדברי-העלומים שלו De etymologiam. עם המרצה דלעיל התפלמסתי בנושא עדיפותה של ידיעה אינטואיטיבית על-גב ידיעה אמפריציסטית (על-דרך דקארט [דאמרי: "Cogito Ergo Sum"], כפי שהתדיינתי עם מרצה אחרת, אף היא מן הדובקים ב"גרסה דינקותה").
למעשה, חושש אני שאולי הולכתי שולל את מי שמלאו לבו (מסיבות שלא אבין לעולם) לקרוא זאת, בכך שיצרתי דימוי מעט תזזיתני, מתנשא, אנטגוניסטי ומשתחץ (שלא להזכיר כזה המשתמש יתר-על-המידה בהתבטאויות מן הארמית והלטינית, הנשמעות מנופחות-מיוהרה), של עצמי. כבוד רב אני רוחש ללמדנות על כל סוגיה, ולא-כל-שכן למורי הדגולים, שאין דברים אלו אמורים בם. אך בעצמי רואה אני דמות פורצת-גדרות, המשלבת הליכות 'מיושנות' וידענות עם מרץ משובות-נעורים והומור (Hisoria Disciat via Humorem)וחדשנות. ובזה באתי אלי הגומר: השימוש בלשונות זרות (ולדידי, גם ארמית ויוונית כלולות בהן), אין להימנע ממנו (על דרך מרצי-שלי, ועל דרך רבני-ישראל) ואין להרבות בו (כדת הלומדים את מדעי-המדינה, וכאן אנו מגיעים, אגב אורחה, למקורה של המילה "דת", שמוצאה פרסי ומשמעה: דרך, מנהג. וכן גלשנו לעניין הארמית, שיש לפחות לשוות לה צורה עברית), אלא למוד את השימוש בו לפי טעם המחבר. ואין-כן בהמשגה, שלדעתי עושה את טעמה של הכתיבה ההיסטוריוגרפית וההיסטוריונית (ובזה אינני גורס כדעת גדולת-הדמויות ההיסטוריות לטעמי, הוא יוליוס קיסר, האומר כי "כמו מפני צוק עליך לברוח מפני מילה שלא-נשמעה קודם", שכן עם כל זה, ממנו נגזר את המונח של 'חציית הרוביקון' [ולו מיוחסת ראשית העיתונות {Acta Dieurna} וכן התבטאויות כיוצא ב: "Jacta Alea Est"]).
לפי מזגי הזה, נתפתתי לערוך את המאמרים בדבר "מדינת קרואטיה העצמאית" (Nezavisna Drzva Hrvatska), והיא גרורה נאצית ששמה ידוע לא נודע ברבים, על-כל סיועה הרב אשר הגישה לאדוניה הנאציים. המושך בנושא, לדידי, היה העוולה ההיסטורית שנעשה לנושא זה, אשר מקורה בהכחשה במצחה-פתוחה מצד קרואטים רביזיוניסטים (והוא כינוי "Politically correct" למכחישי-שואה וכדוגמתם, ואין בזה כל האשמה כוללנית נגד הלאום הקרואטי, אם כי ברי שרבים ממנו שיתפו פעולה עם הנאצים). עיקר העריכה נסוב סביב הנושא הכביר בתחום, הן בחשיבותו והן בפולמוס הסובב אותו, והוא מחנה ההשמדה יאסנובאץ. (וצריך לבאר, כי מחנה השמדה הוא דווקה מחנה שנערכה בו השמדה שיטתית, ומקובל כי יש שישה שכאלו, ולדעתי, הרי זה עוול לקורבנות) פירטתי בו, לעתים מעבר למתבקש (כאמור דלעיל על כללים נוקשים ומאובנים, בכל זאת, אני ישראלי נצחי), למען תיוודע האמת בשער-בת-רבים. חושבני, שבעברית הגעתי די קונצנזוס (וכאן שבנו אל היוונית הקלסית שאהבה-נפשי) בעניין (ובכל זאת, ישראלים אנו, ויש לנו "Soft spot" או נקודת-תורפה לנושאי-שואה, ויש להודות שאנו נוחים להגזים בם) אך בערך האנגלי, אללי, עוד טרם גיבשתי תמימות-דעים בעניין. אם כי עלה בידי להכריז גאיונה כי יאסנובאץ היה מחנה השמדה, אך עדיין יש אנטגוניסטים המסתתרים מאחורי ניסוחים נפתולים, אגב מליצה-ריקה ושלמי-חנופה לעבדכם הנאמן, הנצרך, לפי ה-Ordnung של הויקיפדיה האנגלית, לנצור את לשונו מלהתפרץ על אותם חוצפנים "שלשונם זבה-דבש" ולומר להם "לנצור את לשונם השסועה בין שיניהם". ברם, לעתים "armies of words cannot hope to contain!". (עמכם הסליחה על היעדר אפרט או מקראה של הערות-שוליים, מחמת עצלנותי כי-רבה. וכן על דרך כתיבתי אותן במאמרי בזה, שהיא רשלנית למדי, ובכלל, בליאות המתעוררת בכם מקריאה זו).
Gratius Pannonius (גראציוס משמע חן [אנגלית Grace, ולו הוראות-לוואי מן הלטינית של חסד וטוב] ו"פאנוניוס" משמעו ה"הונגרי", וזאת כי את שם משפחתי לא ידעתי לתרגם בעתו, כי נסתר מעיני הקשר לקדוש ההונגרי Gelert (ואחת דתו כשמות ז'ראר וג'רארד, ומשמעם באי-אלו מן הלשונות ההודו-אירופיות, "חנית קשה" [Ard לשון Hard, Hardy, Harding, והשווה עם שמם של שבטים גאליים שכירי-חרב מימי שופט קרתגו { Sufetus Cartagonis, מן הפניקית >שאינה 'דומה' לעברית אלא שהיא עברית, כפי שאומר אחד ממרצי, בשגיאה, על הערבית<: שפט קרת-חדשת >כתיב חסר<}]חניבעל ברקה {אף היא מן הפניקית: חן-הבעל הברק, ולא כגורסים חנן-בעל ו-"ברקה" מהלטינית}] שוב אבקש סליחתכם על ריבוי המאמרים המוסגרים.)