משתמש:Lioralter/סיבולת בפעילות גופנית בנשים
_-_Barcelona_Olympic_Medalist_Yael_Arad.jpg)
הקדמה עריכה
בבחינת טבלת שיאי העולם באתלטיקה קלה, והשוואת הישגי נשים מול הישגי גברים, ניתן להבחין במגמה ברורה ועקבית לאורך השנים לפיה הישגי הגברים עולים על אלו של הנשים. לדוגמא בענף הריצות, החל מריצה של 100 מטר ועד אולטרה מרתונים בני מאות ק"מ, נמצא שהישגי הנשים האתלטיות נמוכים עד כדי 15% מהישגי הגברים. ברוח זו, יש הסכמה מסורתית לגבי הפרדה מגדרית מלאה בכל ענפי הספורט התחרותי, בכל הגילאים. השאלה עליה ערך זה מבקש לענות היא האם אכן קיימים הבדלים מהותיים בין המינים במדדי כושר גופני, כוח וסיבולת, או שהעניין מוסבר בשונות הבין- אישית במרכיבי הכושר הגופני בין בני האדם ואינו תלוי אפיון מגדרי גורף?
התשובה לכך היא שיש שוני גדול בין גברים לנשים בכל הנתונים הפיזיולוגים המתבטא בכל תחומי החיים, לרבות ביכולת הסבולת. יש שורת גורמים אנטומיים ופיזיולוגיים המציבים את האישה הבריאה הממוצעת בעמדת נחיתות יחסית לגברים בעלי מאפיינים דומים. רמות הכושר האירובי והאנאירובי נמוכות יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, ולכן לנשים יש יכולת עבודה פיזית כוללת נמוכה יותר.
סבולת לב ריאה עריכה
שם נוסף- סבולת אירובית כלומר בנוכחות חמצן. מינוח המתייחס לקצב המרבי שבו הגוף מנצל חמצן לתהליכי הפקת אנרגיה. סבולת מבוטאת בערך מדיד המכונה צריכת החמצן המרבית (צח"ם), ובאנגלית VO2max. צריכת החמצן המרבית תלויה בתפוקת הלב המרבית וביכולת של השרירים למצות את החמצן מהדם.
סיבולת נשים מול סיבולת גברים עריכה
מאחר שתפוקת הלב המרבית אצל נשים נמוכה יותר בממוצע בהשוואה לגברים, ובהתאמה גם כמות החמצן הנישאת ע"י ההמוגלובין נמוכה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים, פועל יוצא הוא שהצח"ם של האישה נמוך בהשוואה לגבר בשיעור של כ- 25%.
עצימות העבודה נקבעת לפי היחס שבין האנרגיה המושקעת לביצוע עבודה נתונה (מבוטאת בצריכת החמצן VO2), לבין היכולת האירובית המרבית (המבוטאת בצח"ם). צריכת החמצן במהלך ביצועה של עבודה נתונה היא גורם קבוע התלוי בעומס העבודה ולא תלוי במין. לכן בביצוע עבודה תת- מרבית מתונה, משתמשות נשים בשיעור גבוה יותר מצריכת החמצן המרבית שלהן לעומת הגברים, כלומר עוצמת המאמץ היחסי גבוהה יותר אצל הנשים ולכן הן יתעייפו מהר יותר.
לחלופין, כדי לשמור על עוצמת עבודה דומה לזו של הגברים, הן יעבדו בעומס גבוה יותר ולכן יכולת ביצוע העבודה שלהן תהיה קטנה יותר כלומר ההישגים נמוכים יותר. התוצאה היא שתשישות (Fatigue) תופיע בנשים בשלב מוקדם יותר של המאמץ.
יש מחקרים אחרים שחלקו על קביעה פיזיולוגית זו ומצאו כי בעשורים השני והשלישי יש חפיפה של סביב 50% בין גברים ונשים במדד צריכת החמצן המרבית. רמת החפיפה נמצאה שונה בהשוואה בין מאומנים ללא- מאומנים: בקרב הלא מאומנים חפיפה של 50%, ובקרב המאומנים חפיפה של עד 20%.
ממצא מעניין אחר שעלה במחקרים מצא כי הנשים עמידות יותר מפני עייפות שרירים בהשוואה לגברים. הסיבה לכך היא מסת שריר יחסית נמוכה אצל נשים. בזמן מאמץ כיווץ סיבי השריר דוחס מכאנית את כלי הדם. בנשים בגלל מסת השריר הנמוכה יותר, גם בזמן מאמץ זרימת הדם לשריר פחות נפגעת וכתוצאה מכך העייפות מתעכבת. מנגנונים אחרים המוצעים כהסבר הם מורפולוגיית (צורת, הרכב) השרירים: חלקם של סיבי השריר מסוג I (הסיבים האדומים, האירוביים) גבוה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים אצלם יש תלות גבוהה במסלולי האנרגיה האנאירוביים תלויי גליקוגן.
למרות הנאמר לעיל, סיבולת השרירים של גברים במונחים מוחלטים גדולה יותר מזו של נשים בגלל מסת השריר המשמעותית.
סבולת אנאירובית (שלא בנוכחות חמצן) עריכה
היכולת של השריר או של קבוצת שרירים לבצע פעילות דינמית או סטטית נגד התנגדות גבוהה יחסית למשך זמן קצר, לדוגמה ריצה מהירה למרחק קצר. היחס בין נשים לגברים בהספק מרבי (הנמדד בחמש השניות הראשונות של המאמץ) היא 0.65, כלומר אצל נשים הוא 65% מזה של הגברים.
מורפולוגיה והרכב גוף- הבדלים בין המינים עריכה
אחוזי שומן עריכה
שינויים אנדוקריניים בגיל ההתבגרות המינית מביאים לשינויים פיזיולוגיים ומורפולוגיים: לגבר מבנה גוף שרירי יותר, ואילו האישה מעוגלת יותר, נמוכה יותר, בעלת מסת שומן גדולה יותר ובעלת אגן רחב. מסת הגוף נחלקת לשניים: מסת הגוף הרזה (LEAN BODY MASS LBM), הכוללת את השלד הגרמי, שרירים ומסת השומן. מקור להבדל משמעותי ביכולת הגופנית בין פרטים שונים שבולט בעיקר בין נשים לגברים, הוא היחס שבין מסת הגוף הרזה למסת השומן: בממוצע, מסת הגוף של האישה נמוכה מזו של הגבר בכ- 20%, ומסת הגוף הרזה של האישה נמוכה בכ- 45% מזו של הגבר. לעומת זאת, מסת השומן של האישה גבוהה בכ- 25% מזו של הגבר. רקמת השומן אינה ערך מטבולי מפיק אנרגיה משמעותי במאמץ, ולכן היא מהווה מעמסת משקל בעת ביצוע מאמץ גופני. מכאן שלנשים יש בממוצע כמות שומן רבה יותר ופחות רקמה נטולת שומן, הן תהיינה יותר איטיות ופחות חזקות מהגברים.
מסת שריר עריכה
ההבדלים במסת השריר נובעים מגודל סיבי השריר (35% יותר אצל גברים), ומספר סיבי השריר (14% פחות אצל נשים). מסת השריר בפלג הגוף העליון נמוכה בנשים בכ- 50% לעומת גברים, ובפלג הגוף התחתון בכ- 30% לעומת גברים. בהתאמה למסת השריר, כוח השרירים הממוצע בנשים בגיל 20 הוא כ- 50% בפלג הגוף העליון וכ- 65% בפלג הגוף התחתון לעומת זה שבגברים.
גודל עצמות עריכה
ההבדלים בגדלי העצמות בעלי יחס דומה: שטח החתך של עצם הזרוע בנשים היא 70% משל גברים, ושטח החתך בעצם הירך היא 85% מזה של הגברים.
נפח פעימת לב עריכה
מאחר שגוף האשה קטן יותר משל הגבר, גם גודל הלב שלה קטן בהתאמה, ולפיכך נפח הפעימה (כמות הדם המוזרמת מהלב למחזור הדם בפעימת לב אחת) קטן יותר, וגם תפוקת הלב (כמות הדם המוזרמת מהלב ביחידת זמן) נמוכה מזו של הגבר בכ- 25%. כמות ההמוגלובין (החלבון בדם הנושא את החמצן אל הרקמות) נמוכה באישה בשיעור של 15% ומכאן שגם כמות החמצן הנישאת לרקמות נמוכה בשיעור דומה. עובדת היות הנשים נמוכות יותר מגברים וכן המבנה האנטומי השונה בין נשים לגברים, משפיעים על תבנית מחזור ההליכה: אורך הצעד של נשים קטן יותר מזה של גברים, ולכן מספר הצעדים שעליהן לעשות כדי לעבור מרחק נתון הוא גדול יותר.
.jpg)
סיכום: עריכה
יש הבדלים משמעותיים בין נשים לגברים מבחינה פיזיולוגית. יחסים של אחוזי שומן, מסות שריר, מספר סיבי שריר, הספק לבבי וערכי המוגלובין שמכתיבים יכולת פחותה יותר בהשוואה לגברים בסיבולת ויכולת פיזית. ישנה שונות בין אוכלוסיית הגברים והנשים, ובחלק מהמחקרים זוהתה חפיפה מסוימת בין חלק מהפרטים באוכלוסייה, אך בהשוואה מדוקדקת בין אוכלוסיות דומות של נשים מול גברים, בקבוצת המתאמנים ובקבוצת הלא מתאמנים, ההבדלים מובהקים. ישנה התייחסות לאספקטים מסוימים בהם לנשים יש יתרון כגון בפחות עייפות שריר במאמץ.
בחזרה לשאלה הפותחת ערך זה: הפערים בהישגי הספורט המקצועי בקרב ספורטאי עילית נשים מול גברים הם מחוייבי הביולוגיה, וההפרדה בין נשים לגברים בענפי הספורט השונים אכן מבטיחה הוגנות ומבטאת את השוני בין המינים.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
ד"ר נעמה קונסטנטיני, שחר נייס. מרשם אישי לאימון גופני ובריאות, 2011.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
1. שילוב נשים במקצועות הלחימה, פרופ' יורם אפשטיין, פרופ' יובל חלד. מערכות, גליון 460. אפריל 2015. עמודים 44-50 .
2. Yoram Epstein, Ran Yanovich, Daniel Moran, Yuval Heled, “Physiological employment standards IV: integration of women in combat units - physiological and medical aspects ,European Journal of Applied Physiology, November 2013, Vol. 113, Issue 11 pp. 2673-2690
3. ד"ר אריה רוטשטיין. ביולוגיה ופיזיולוגיה של האדם, הוצאת ספרים ע"ש גיל מכון וינגייט, 2014.
4. ורבר- ציון, ג. ,ענבר, ע. שגיב, מ. פיזיולוגיה של המאמץ - תיאוריה והתנסות מעבדתית. הוצאת מכון מופ"ת, 2006.