תרומתה לתאוריה הפמיניסטית
עריכהלוס השייכת לגל השני של הפמיניזם מציעה, גישה מתונה יותר, לוחמנית פחות עבור קידום מטרת שחרור האישה. בגישתה היא מתאמתת עם גישות פטריארכאליות מקובלות המנציחות את דיכוי האישה, ועל סמך אותן תיאוריות מציגה מסכנות חדשניות ושונות בתכלית מקודמתן. הללו מאפשרים ביטוי טבעי יותר לסובייקטיביות הנקבית ואף פשרני יותר ביחס לסובייקטיביות הזכרית.
לוס טוענת כי יש שוני בין גבר לאישה מבחינה פיזית: נשים מתקשות להביא בהכרה את זכויותיהן החברתיות והפוליטיות כיוון שלא הוקדשה מחשבה בסיסית לגבי הקשר בין תרבות לביולוגיה.
על פי לוס, אישה לא צריכה לראות עצמה כשווה לגבר בכל הפרמטרים אלא לראות את השוני שלה ולכבד אותו ובכך לדרוש זאת מהחברה. לוס טוענת כי החינוך של הילדה צריך להגיע מהאם כדי שהן יספגו ערכים וילמדו לכבד את המעלות ואת השוני שלהן ביחס לגברים. לוס גם מעלה סוגיה העוסקת בנטייתן של נשים הרוצות להשתוות לגברים וטוענת שנשים צריכות להשתוות לעצמן, כלומר להכיר בזהותן הנשית.
מושגים והגות
עריכהלוס פסיכואנליטיקנית בהשכלתה, נסמכת על תיאוריות פטריארכאליות התולות את ההבדל בין הנשי והגברי וגם את ההיררכיה בין השניים במבנה הביולוגי ועל ידי ההתבססות על עקרונות בסיסיים בתיאוריות הללו היא מתווה הסתכלות שונה המוכיחה כי יש לשחרר את האישה והגבר מההיררכיה הזו לא למרות אלא בגלל ההבדלים שקיימים בין השניים. בבסיס טיעוניה עומדים ההבדלים הבין מיניים.
לוס מסבירה את הסדר הפטריארכאלי הקיים באמצעות ההבדלים הללו, לאחר מכן מדגימה כיצד סדר זה מתקיים במרחב האישי במסגרת הארוטיקה, מבקרת את תגובת הנגד של הנשים הדוגלות בביטול הסובייקטיביות הנקבית כהתמודדות עם הסדר הפטריארכאלי, ומציעה פיתרון הכרוך במתן ביטוי מלא לזהות המינית של שני המינים:
הסדר הפטריארכאלי הפאלוקרטי – שולט בתרבותנו ומכתיב הדרת תרומתו של האחר מין החברה בזמן שתרבות מטריארכאלית מכתיבה סובלנות ומסוגלת להכיל גם את האחר (הבדלים הללו נובעים מתוקף המבנה הביולוגי של הזכר והנקבה). "באותו מקום שבו הגוף הנקבי יוצר מתוך כבוד כלפי השוני הולך וניבנה הגוף החברתי הפטריארכאלי באופן היררכי תוך כדי הדרת השוני" ( "תרבות השוני" עמ 44)
כלכלה פאלית ואוטו-ארוטיות - הארוטיקה הנשית מעצם המבנה של הגוף הנקבה יש בה משום שלמות פנימית אשר אינה נזקקת בהכרח לגורם חיצוני (שמחוץ לגופה היא) לצורך עינוגה. לא כך הארוטיקה הפאלית הנזקקת לנוכחות נקבית לצורך העונג המיני. הבדל זה מכתיב את הכלכלה הפאלית המשדלת נשים לספק צורך פאלי זה וזאת למרות שאינן זקוקות לו באמת. כלכלה זו שואבת את ייפוי הכוח שלה מתוך ההתעלמות והביטול של הצרכים המיניים של האישה, השכחתם ושכנוע כי העונג האמיתי של האישה כרוך בהטרו ארוטיות ולא באוטו ארוטיות הטבעי יותר לאישה . "אולם התענגותה מעל לכל הנה זנות מזוכיסטית של גופה לתשוקה שאינה שלה" ( מין זה שאינו אחד, עמ' 17).
נסיגת התרבות המינית – היא שגורמת לניכור כלפי המין הנשי על ידי ביטול מין זה והשתקתו- "אלה אינם מסייעים להגשמה מאושרת של הנישואין, במובן הרחב יותר של ברית גשמית ורוחנית בין גבר לאישה" ( שכחת אילנות היוחסין הפמיניסטיים, עמ' 17). ראשיתו של ניכור זה הוא ראייה תרבותית של הנקבי כ"לא זכרי", כסובייקט וכ"האחר האולטימטיבי". ראייה זו מתבטאת לא רק בייצוגים השונים של הגבר והאישה אלא ברמת הדקדוק והשפה ומתעצב לאורו. תיקון מצב זה כרוך לא בהתכחשות האישה לזהותה המינית אלא בשימור הסובייקטיוויות הנקבית והאדרתה. כך יתוקן לא רק אי שוויון כלכלי השורר בין גברים לנשים אלא גם אי שוויון ערכי של צדק וכבוד.
ההבדל הבין מיני ושחרור האישה - האמצעי לשחרור הנשים כרוך לא בשוויון בין המינים אלא במתן כבוד לשוני שבין המינים. "ניצול הנשים מבוסס על ההבדל הבין מיני וניתן לפתור אותו אך ורק באמצעות ההבדל הבין-מיני" (שוות או שונות עמ' 11). ההבדל הבין המיני הוא בבסיס החברה האנושית ונטרולו יש בו סיכון עבור הגזע האנושי כולו. תרבות של כבוד לכל אחד מהמינים על השוני שבהם היא שתבטיח את שחרור האישה וגם הגבר. תרבות שכזו תהה מבוססת על מגדר ולא על מין ותאפשר חופש רב יותר בבחירת ערכים מגדריים.