משתמש:Pashute/הכחשת השואה - משאיות הגז

הכחשת השימוש במשאיות גז בשואה

נמצאו עדויות נרחבות אודות השימוש במשאיות גז במהלך שנות השואה. במאמר ממצה על תהליך הפיתוח של משאית הגז הגרמנית והשימוש בה, נכתב שהקצין הגרמני ארתור נבה היה דמות מרכזית בפיתוח הפתרון הגרמני לרצח במשאיות גז, וכן הובאו שמות חברות שהיו המעורבות בכך, רובן חברות הפועלות גם כיום. עם זאת מכחישי שואה רבים פרסמו מאמרים ואף ספרים בעניין זה, וטוענים שהם הזימו את טענות חוקרי השואה, ושחוקרי השואה עצמם שינו באופן משמעותי את הנאמר בעניין זה, בעקבות הפרסומים של מכחישי השואה.

פיתוח משאית הגז להמתה

לפני מלחמת העולם השניה

כחלק מהאשמות מכחישי שואה אנטישמיים, הטוענות שהשואה היא מושג מומצא המשמש את היהודים לצרכים כלכליים ומדיניים, הם מדגישים את טענותיו של אלכסנרדר סולז'ניצין שמשאיות גז לצורך הריגת אדם הומצאו דווקא בידי היהודי איסי (ישעיה או ישי) דוד ברג, ראש הנקו"ד, השירות החשאי הסובייטי של רוסיה, עוד לפני מלחמת העולם השניה, אף שזה הכחיש את הדברים. ברג, שנחשד בחתירה נגד המשטר הסובייטי, נרצח ב-1939 בידם.

עדויות לשימוש הגרמני במשאיות גז

קצין הס"ס הגרמני ולתר ראוף שברח לוונצואלה, היה קשור בהפעלת המשאיות הללו, ובטיפול בהן. בתמוז ה'תשל"ב 28 ביוני 1972 העיד בסנטיאגו צ'ילה שמשאיות הגז "הקלו מאוד את העבודה" לעומת ירי ברובים, ושפיתוח המשאיות לא יכולה להיות בידי פראדל בלי הוראה מגבוה "שלי או של מישהו אחר" אך אינו זוכר. (על עדות זו באתר 'נזכור' העדות במקור (גרמנית)). האחריות הטכנית היתה בידי כימאי, קצין הס"ס אוגוסט בקר () - שדיווח לראוף בפרטי פרטים על השימוש במשאיות הגז וכמות הנרצחים בהן.

אוגוסט בקר, בפקודתו של ויקטור בראק, היה קודם לכך הכימאי האחראי לתכנית T4 - רצח חולי הנפש, על פי מחקריו של הכימאי וקצין הס"ס אלברט וידמן () על המתה בחד תחמוצת הפחמן. בקר היה נוכח בנסיון ההמתה הראשון על בני אדם, בחד תחמוצת הפחמן (לאחר נסויים על בעלי חיים).

בסרטו של קלוד לנצמן 'שואה' ישנן עדויות רבות על השימוש במשאיות הגז במחנה חלם (חלמנו). על קיומם של משאיות הגז והרצח בהן, מעידים בסרט זה:

• שמעון שרבניק (היה במחנה כילד, ואולץ לשיר תוך מסעות עבודת הפרך מחוץ למחנה): עדות על הוצאת הגופות והקבורה ביער לאחר פעולת המשאיות.
• מיכאל פודחלבניק: זיהה את אשתו וילדיו המומתים, בעת הוצאתם ממשאית גז
• פראנץ שאלינג (שוטר גרמני): מתאר את תהליך ההמתה בגז, ומספר על כך כעד ראיה
• הגברת מיכלזון (מורה גרמנית נאצית): תאור כעדת ראיה, של העליה למשאיות הגז
• פאן פלבורסקי (פולני, משתף פעולה, לטענתו מכונאי רכב): תכנון קצב הנסיעה, ופרטים טכניים
• מסמך צבאי גרמני (בהקראת קלוד לנצמן ובתרגומו): עדות על שינויים נדרשים ברכב לצורך שימושו כמשאית גז

טענות המכחישים

לדעת מכחישי השואה סנטיאגו אלוורז ופייר מאריי, הטענות על השימוש במשאיות גז, מקורן בשימוש בטענות שווא שהושמעו במשפטי הראווה הרוסיים בקרסנודר, ובחארקוב מ-1943, תוך כדי המלחמה, וששמעם פורסם בעולם, וכבר בשעתם הוכרו כתעמולת שווא, בעיקר בספרו התועמלני של איליה אהרנברג - 'הספר השחור'. לטענתם דווקא רוסים הם שהחלו בשימוש בגז. הגרמנים אכן השתמשו במשאיות גז (בנזין) כדי לרצוח בחנק חוסים חולי נפש, אך לא את המוני היהודים. העדויות שיש לגבי קיומן של משאיות הגז הוכחשו לטענתם, ואינם תקפים.

עיקר הדברים של אלוורז ומאריי הם כנגד מסמך מאת מתיאס ביר, "על התפתחות משאית הגז". חלק ממסמך זה של ביר תורגם מגרמנית לאנגלית

אדי דיזל פחות קטלניים ויעילים

רוב הדיווחים והעדויות על רצח במשאיות גז, ביחוד בשלב השני של הרג "משופר" לאחר מחקר, הם על רצח באמצעות מנועי דיזל, במשאיות תוצרת חברת סאורר - חברה שוויצרית-אוסטרית, שלאחר המלחמה נקנתה בידי תאגיד דיימלר, וכיום חלק ממרצדס.

בהסתמכם על דו"ח של מכחיש השואה האמריקאי פרידריך פ. ברג המציג עצמו כמהנדס, טענתם היא שגזי הפליטה של משאיות דיזל קטלניות רק לאחר זמן רב, ובפרט אינם מכילים כמות קטלנית משמעותית של חד תחמוצת הפחמן. דווקא משום כך במכרות אזרחיים לפני המלחמה השתמשו להפחת אויר במנועי דיזל הפחות מסוכן, כדי למנוע סכנת הרעלה, ודבר זה היה ידוע לגרמנים.

לדברי ברג, ניסויים שנערכו באנגליה על שלשה בעלי חיים קטנים הראו שלקח זמן רב ופעולת מנוע מאומצת על מנת להרוג אותם - למעלה משלשת רבעי השעה. לעומת זאת מנוע בנזין שימש להמתת חוסים בבית חולים לחולי נפש עהא בתחילת המלחמה. מכחישי השואה שואלים: אם כן מדוע שהגרמנים "ישפרו" את התהליך ויעברו למשאיות דיזל?

לטענת אלוורז, מאז שברג פרסם את דבריו שינו חוקרי השואה והעדים את עדותם באופן ניכר והתאימו את דבריהם לפי טענותיהם המוצדקות לכאורה של מכחישי השואה, דבר המחשיד את אמינות העדויות הללו.

תא המטען לא יכל להיות אטום

בעדויות רבות של ניצולי שואה חזרה הטענה שתא המטען היה אטום לחלוטין (כל העשן הופנה אל תא המטען, והאויר בחוץ נותר נקי...). אך תא מטען אטום לחלוטין לא יתן לגזי הפליטה להיכנס, יעצור את המנוע כתוצאה מלחץ בצינור המפלט, או יגרום לעליית לחץ מהירה ומשמעותית בתא המטען, עד לפיצוץ התא.

המשאית בתמונה אינה משאית גז

התמונה המוצגת בויקיפדיה העברית, היא תמונת המשאית מהוועדה (הפולנית) לחקר פשעי מלחמה נאציים בורשה. משאית זו נמצאה במפעל אוסטרובסקי בעיירה קולו בקרבת חלם, ונטען לגביה שהיא אחת מהמשאיות ששימשו לרצח בחנק.

אך מכחישי השואה הוכיחו שמשאית זו לא יכלה לשמש כמשאית רצח.

• אין שום סימן ניכר לשימוש בגז. להיפך, תא המטען כולל מסגרת עץ, שאינו מתואר בשום תיאור של משאיות הגז.
• המשאית תוצרת חברת מגירוס-וורקה - ולא אף אחת מיצרניות משאיות הגז הנטענות: סאורר, אופל, דיימלר בנץ (מרצדס), משאיות רנו צרפתיות שהוסבו לצורך כך, או משאיות של דיאמונד האמריקנית.

ירצי הלברשטט, לשעבר ראש המחלקה הפולנית במוזיאון השואה בוושינגטון, חקר את הטענות ומצא שלפי פרוטוקול הוועדה שבדקה את המשאית בתום המלחמה (ה'תש"ה בראשות השופט י' ברנובסקי), מצאה שהיו שהצביעו על משאית זו כדומה למשאיות הגז, אך איש לא טען שזו משאית גז. אך, בתמונות שנשמרו בידי הועדה נרשם כיתוב תחת התמונה: משאית גז ששימשה בחלם. ומכאן התגלגלה הטעות לספרים על השואה, ואף למוזיאון יד ושם.

ששש פרטי ההכחשה

הנושאים בהכחשה הם:

• הסרט שואה של קלוד לנצמן ומחנה חלם (חלמנו)
• תמונת המשאית - זו המוצגת במרשתת, בסרט שואה ובמקומות נוספים, וזו המוצגת באתר ויזנטל
• טכנולוגיה - שאינה מתאימה להרג ובעיקר:
  • דיזל - אינו יוצר פחמן חד חמצני
  • הצורך בתא אטום
  • מנגנון צינור הפליטה אינו הגיוני לטענתם.

• עדויות מוכחשות:
  • עדות מוזמת בידי נסיבות, על פי זמנים או עדויות שהוזמו בעדות של אחרים
  • עדויות סותרות, ובעיקר לגבי סוג המנוע (דיזל/בנזין), תוצרת המשאית, צבעו ומראהו, ותאור שגוי של המנגנון
  • עדים שסתרו את עצמם בעדות מאוחרת יותר
  • עדויות מכלי שני, המתואמות עם מסמכים או שמועות

• עדים "בעייתיים":
  • אי אמינות העדים היהודים.
  • אי אמינות העדים הגרמנים, אלו כוללים את ולתר ראוף, אוגוסט בכר

• מסמכים בעייתיים - מוכחשים בהיותם עותקים לא מוסמכים, או אף זיוף מוכח
• מקורות הסטוריים בעייתיים ובעיקר: הרציחות הרוסיות, משפטי הראווה הסובייטיים, המשאית בחצר מפעל אוסטרובסקי
• משפטי הראווה - במזרח ובמערב

ששש הכחשה מתוך טענות טכניות והיסטוריות

הכחשת עדות פאן פלוברסקי במשפטו ובסרט

עדותו של פאן פלבורסקי ניתנה מיד לאחר המלחמה, ועדות נוספת שב ונתן בסרט "שואה". הוא טען שלשה דברים:

• א. הוא עצמו נקרא לתקן משאית כזו (או משאיות כאלו) שהיה להן צינור מפלט גמיש, שאפשר לחברו לרצפת תא המטען, או להחזירו למפלט הרגיל (בסוף המשאית ומאחוריו).
• ב. היה פעם שבו הגיע באיחור למקום בו משאית החליקה. איכר בקרבת מקום אמר לו: "חבל, החמצת את המחזה. היהודים עפו מהמשאית וחלקם עוד היו בחיים. הקצין נאלץ להשתמש באקדח שלו והרג אותם".
• ג. המשאית שנראית בתמונות (ושנמצאה במפעל אוסטרובסקי בעיירה קולו) היא בדיוק מדגם המשאיות שנאלץ לתקן - והיא אחת ממשאיות הגז.

בספר מוכחשות כל העדויות, אך בפרט עדותו החשובה של פלוברסקי:

• א. שימוש באקדח להריגת כל היהודים במשאית, שלטענתם היו לפחות חמישים אישה וילד, מצריך תחמושת וזמן שלא עמדו לרשות הקצין שנסע אחרי המשאית ללא ליווי נוסף, כפי שתואר.
• ב. צינור המפלט במשאית אינו מגיע אל אחורי תא המטען, אלא למעלה מעל או לצד תא הנהג. אין הגיון טכני לטענותיו, והיה צריך לבנות את המשאית בצורה הרבה יותר פשוטה.
• ג. המשאית עליה הצביע פלבורסקי, אינה משאית גז כלל, כפי שהוכח לעיל.

הכחשת המסמכים

מסמך בקר

'מסמך בקר' ממשפטי נירנברג, הוא מסמך בו יש התייחסות ישירה למשאיות המוות באופן גלוי, ונטען בו שהאוכלוסיה הכללית מכירה את המשאיות דווקא בגלל הניסיונות להסוותן. לדעת אלוורז יש סימנים רבים לכך שהמסמך מזויף: חסר ברישומים מקור המסמך, יש עותקים אחדים של המסמך השונים זה מזה, כולל אחד שאושר במשפטי נירנברג בידי מפקד הס"ס ראוף שהיה אחראי להוצאות להורג במשאיות, שבו בשונה מאחרים דווקא אין את ההתייחסות ל"מוצאים להורג". קיימת במסמך עדות על כך שהמשאית אינה יכולה לנסוע על הכבישים מפאת החלקה 'אפילו בגשם קל', ושיש על כן להביא את המומתים ברגל או במשאית אחרת אל משאית הגז - דבר שאין לו תומכין בעדויות אחרות. לטענת אלוורז, קיים במסמך שימוש מוטעה במונחים טכניים, שהיו צריכים להיות נהירים למומחה הצבא הגרמני הכותב אותו. אלוורז טוען גם שלא סביר שישתמשו במשאיות כאלו בחזית, באותה תקופת חורף קשה. העברת המסמך אל ראוף הכלוא באיטליה לצורך אישורו, והבאת המסמך חזרה לנירנברג, במקום להביא את ראוף עצמו, מורה על כך שעדותו לא היתה חשובה במשפט זה באופן תמוה.

במסמך בקר ומסמכים אחרים מתואר נסיון הסוואת המשאיות בחלונות מצויירים עם וילונות, שרק גרם להם להיות ניכרים בעיני האזרחים הצופים. לדעת אלוורז מקור סיפור זה במשפט סובייטי מבויים עוד משנת 1943 בקרסנודר, שטענותיו הועתקו בחלקם למשפט נירנברג.

המברק הסרבי

במסמך המכונה 'הטלגרמה הסרבית' מוזכרים יהודים שצריכים לעבור טיפול מיוחד בהקשר למשאיות. בטלגרמה של המשטרה החשאית הגרמנית (סיפו) מה-15 ביוני 1942, נרשם:

מגיע משלוח שבועי של יהודים הצריכים לעבור "טיפול מיוחד". שלש עגלות ה-S הנמצאות שם אינן מתאימות לפעולה, ואני מבקש עגלת S נוספת בת חמישה טון. ובנוסף אבקש מיד לשלוח גם 20 צינורות מפלט לשלש עגלות ה-S הקיימות (2 דיאמונד ו-1 סאורר) שכן אלו הקיימים כבר נוזלים. רום, מפקד הסיפו ב-SD אוסטלנד.

בכתב יד נוספו השורות:

1) מתי אפשר לצפות להשמת עגלת S נוספת?

2) האם צינורות מפלט נוספים זמינים, הוזמנו, או מתי מוכנים למשלוח?

3) העבירו טיוטה לאישור

במאמרו, ביר חיבר בין מסמך זה לעדות של מפקד המשטרה והס"ס יקלן משנת 1945 לגבי דברי הימלר ב-1941 על הצורך להרוג את יהודי ריגה במשאיות גז שנועדו לכך, במקום בירי.

במסמך זה שגיאות כתיב אפייניות לכתיבה בגרמנית במכונת כתיבה אנגלית, וכן אזכור החברה האמריקנית דיאמונד, שהשימוש במשאיותיהם אינה סבירה. מכאן הוחשד מסמך זה כמזוייף בעיני מכחישי השואה.

ששש אלוורז מציין שחסר נתון הקוטר בבקשה לגבי צינורות המפלט, אבל חסר במסמך הבקשה הנתון החשוב ביותר לגבי צינורות הפליטה הגמישים המבוקשים קוטר), ואין היגיון לבקשות לגבי צינורות פליטה מתכתיים שלא יכולים להתקלקל בקצב האמור.

ששש (יש לציין שאם אכן מדובר במשאיות גז מיוחדות לשם רצח, קוטר הצינור היה ידוע, והצינור נתקל בכביש והתקלקל)

אלוורז גם חישב את כמות הנרצחים וקצב הרצח הנדרש: 1000 איש בשבוע, 67 אנשים ליום בכל אחד משלש המשאיות שלו, במשך חמישה ימים בשבוע, על כן לדעתו לא נדרשו משאיות נוספות, בניגוד לנאמר בטלגרמה הסרבית.

מברק בלגרד וריגה

במברק זה המכונה 'טלגרמת בלגרד החתום בידי ד"ר שפר מהמשטרה החשאית (סיפו) שבמשטרת ה-SD של בלגרד, יחידת רום, נתבקשו תיקונים ל'עגלה מיוחדת' תוצרת סאורר שהגיעה מסרביה, אך מקום המשלוח אינו רשום. למשאית התלוו שני נהגים גץ ומאייר. הטיפול במברק נרשם בכתב יד בגרמנית בצידו השני של הדף, ולפיו המשאית המכונה עגלת S נשלחה לריגה.

לאלוורז מספר הסתייגויות. ראשית לא נרצחו יהודים בריגה בתקופה זו, אלא במינסק.

גם במסמך זה נמצאו שגיאות אופייניות לדובר גרמנית המעתיק מסמך גרמני במכונת כתיבה אנגלית, ומכאן מסיק אלוורז שהמסמך אינו מקורי אלא מועתק, אך אם כך מדוע הרישומים בעיפרון בגרמנית, ומדוע המסמך מופיע בתיקיית "מסמכים מקוריים". מסקנתו היא שהמסמך זוייף בכוונה תחילה.

בכל מקרה, לטענת אלוורז, אין אזכור להריגת יהודים או אנשים אחרים, וההקשר היחידי הוא שהמשאית הגיעה מסרביה ונשלחה לאחר תיקונים בברלין, לריגה, והכינוי "מיוחד" ו"עגלת S" (האות הראשונה למיוחד)

מסמך יוסט (המוקרא בסרט 'שואה')

• מסמך יוסט: המסמך שהוקרא בסרט 'שואה', מסמך הצעות לדרישות ושינויים כתוצאה מ'ניסיון' מיוסט למפקדו ראוף -

המסמך פותח בהודעה: 'לדוגמה, טיפלנו ב 97,000 יחידות מאז 1941, ללא דופי'. ומייד פונה לשינויים הנדרשים:

• • א. פתחי אוורור בתא המטען להוצאת פחמן חד חמצני,
  • ב. הקטנת מרחב תא המטען, על מנת "לטפל במטען בפחות חד תחמוצת הפחמן",
  • ג. אין בעיית עומס על הציר הקדמי, למרות השינוי באורך תא המטען, כי "הסחורה נעה אל הפתח האחורי, ושוכבת שם",
  • ד. בקשה לחיבור צינור הפליטה כך שנוזלים לא יכנסו אליו ולא יגרמו להחלדתו, בעזרת צינור ניקוז בצורת U שיקלוט נוזלים מתוך התא.
  • ה. אין צורך בחלונות הצצה - כך ייחסך הזמן והקושי בהתקנתם ואיטומם.
  • ו. חיזוק ההגנה על האורות הפנימיים, הנדרשים כדי למנוע מ"הסחורה לרוץ אל הדלת" עקב החושך, וכן לצורך הפעלה בלילה ופעולת ניקוי.
  • ז. כבש נדרש על מנת לזרז את ה"פריקה". כנראה שהדרישה תועבר לחברה אחרת.
  • יש לבצע שינויים אלו לגוף עשר משאיות סאורר המיוחדות, ובתנאי שיגיעו לצורך טיפול רציני אחר.
  • ממליץ לבצע ניסוי עם השינויים שנלמדו דרך חברה אחרת - זו מהוהנמוט.

המסמך קיים בשלש גרסאות, שצולמו בספרים שונים, הרשמית במשרד המשפטים הגרמני, ושתיים אחרים ללא התאריך והחתימה לכאורה של ראוף הנמען. גם לגבי מסמך זה אלוורז מביע (בעקבות מחקרה של מכחישת השואה אינגריד ווקרט) תמיהות לגבי השפה, ואופן הדיבור המצווה, במכתב אל מפקדו הבכיר ממנו. מוזכרת ישיבה עם יצרן משאיות, שלפי מסמך אחר קרתה רק בעתיד. המסמך מצורף לקובץ של מסמכים שבעליל אינם מדברים על "סחורה אנושית" להמתה, והוא משער שמדובר בהסעת גופות. אלוורז אינו מבין כיצד המשאית יכלה "לעבוד היטב" (ולמעשה כיצד יכלה להרוג כלל) בלי פתחי האיוורור. מדוע יש צורך בהסוואה לגבי "היחידות שטופלו בהצלחה" כשבהמשך, אין ספק מהי "הסחורה" המדוברת. לבסוף, הוא דוחה אחת לאחת את הצעותיו וכן חישוביו של המציע כחסרות שחר - אי אפשר להידחק בכמויות שרשם, גם לא בכיוון הדלת האחורית, אין החלדה בקצב האמור וכו'. עיקר הטענה של אלוורז נגד המסמך הוא מכך שמדובר במשאיות סאורר - משאיות דיזל, שכאמור לדעתו אינן יעילות לצורך רצח.

תגובתי להאשמות אלו על זיוף מסמך יוסט

אני (משה) מניח שלא מדובר בזיופים, אלא בהעתקים. - אמנם מבחינה משפטית זה בעייתי, מפני שיש החושדים בבנות הברית בנסיון להאשים את הנאצים "על לא עוול בכפם", אך מסמך יוסט נראה אמין, ביחוד לאור המשפט, וראו בהמשך.

במסמך יוסט מדובר בהצעה לדרישות תיקון (כפי שאולי נתבקש להכין, על ידי מפקדו). הפתחים הנדרשים לתא המטען, הם בנוסף או במקום הפתחים הקיימים (ואכן קיימים, כפי שמתברר ממסמך מאוחר יותר, שמביא אלוורז, כדי להוכיח שמסמך זה מזוייף...) "הסחורה" אמנם לא נדחקת בכמויות שהוא חישב (מאה "יחידות" לתא), אך אין זה חשוב, כי יוסט הכין מסמך שנראה מקצועי, וחלק מהצעותיו אכן התקבלו. ואכן, כנראה שהניסיון להציל את עצמם גרם ליהודים להידחק אחורה למרות דברי אלוורז. כשכתב על "היחידות שטופלו ללא דופי ותקלה" התכוון יוסט רק לומר שכל היהודים שהומתו, אכן נהרגו. אך לא שאין תקלות בכלי הרכב ושלא נדרשים שיפורים.

מסמך טורנר

• מסמך טורנר - מכתב מפקד הס"ס של סרביה לקראת הדחתו, בה הוא מספר על יריתו את כל היהודים (הגברים) ואילו בזקנים נשים וטף, טיפל על ידי כך שהשיג "מכוניות חיטוי" ובמהירות חיסל אוכלוסיה זו. המכתב כתוב בלשון עילגת, עם שגיאות כתיב המתאימות לדובר אנגלית מקנדה (המוזכרת במסמך) הוא על נייר בגודל אמריקני, שלא היה מצוי באירופה, ויש בו נסיונות זיוף נראים לעין (כמו סמל הס"ס שנכתב על ידי אלכסונים של מכונת הכתיבה). השוואה למכתבי טורנר מורים על כך שלא הוא ניסח וכתב מכתב זה, וכן שהודח משום שהיה רך מדי לאוכלוסיה הסרבית בכלל וליהודיה בפרט - כאשר ניסה למנוע את מותם ביריה של 1500 אחרוני יהודי בלגרד, ולהמיר זאת בהגלייתם (במסגרת זו, אלוורז טוען גם שהגלייה זו היא על פי ההחלטה בועידת ונזה...)

משפטי האחראים על משאיות הגז

במזרח

כללית, מכחישי השואה דוחים את המשפטים שנערכו במזרח, תחת ההשפעה הסובייטית, כבלתי אמינים בעליל. (בין היתר, בספרו אלוורז מזכיר את טוענת מכחישי השואה - ובראשם מכחיש השואה החדש הבישופ קרלו מטוגנו, שגם באושוויץ לא היה רצח המוני מכוון, ושהפולנים תחת פיקוח סובייטי של סטלין יצרו את ה"אשלייה" הידועה כשואה)

שני משפטים חשובים לעניין משאיות הגז נערכו בפולין, עליהם אנו יודעים בהרחבה מתוך ספרו של אויגן קוגון () ניצל המחנות הקתולי והלוחם האנטי נאצי. האחד בלודז' בתש"ז (1947) והשני בתש"ח (1948).

הנהג בורמייסטר - מחנה חלם (חלמנו)

לפי הידוע ממשפטים אלו, היתה הודאתו של נהג משאיות הגז במחנה חלם (חלמנו) ולתר בורמייסטר מפורטת, לרוב בהתאמה עם המסמכים לגבי ההתכתבות עם חברת גאובשט, יצרנית תא המטען, ופרידריך פראדל, סגנו של ולתר ראוף בשירות הביטחון (RSHA) בברלין. מסמכים שהיו בתיקיה אחת במשפטים מאוחרים יותר יחד עם מסמך יוסט. לפי עדותו:

• היתה סבכת עץ תקנית על רצפפת
• תחת הסבכה היה צינור ובו חורים.
• צינור זה הוביל אל קדמת התא שם הפך לצינור מתכתי לוליני
• התעקש שתוצרת המשאית: רנו עם מנוע 'אוטו'(מנוע דיזל ששימש במשאיות חברת דיימלר...)
• היה קשה להסיע את המשאית הזו

בחקירתו בגרמניה 15 שנים אחר כך קיצר בעדותו וטען

• שהיה צינור גמיש שחובר לרצפת התא. (דומה יותר למסמך יוסט ומסמך בקר)
• תיאר גם את התא - כ 2.20 מטר רוחב, 2 מטר גובה, ו4-5 מטר אורך, עם סבכת עץ ברצפתו וציפוי מתכת פנימי

במשפטו השני (ראו להלן - המשפט בבון תשכ"ג) טען שפולני הוא שחיבר את צינור הגז והפעיל את תהליך ההמתה. כמו כן תואר שם עזרתו לפועלי כפיה יהודים במחנה במזון וסיגריות, וכן מניעת מכות מיהודים בידי נאשם אחר במשפט (בשם היינל). עדות שנתקבלה על ידי בית המשפט כנכונה. לעומת זאת, כך שלא זכר את הפעם הראשונה בה הפעיל משאית גז - נחשבה לחובתו, והוכיחה לבית המשפט כי היה למעשה חסר מצפון.

אלוורז טוען שיש שוני בין שתי העדויות, שהשניה הושפעה מהמסמכים, שלא ידוע על משאיות רנו כמשאיות גז משום מקור אחר, ובעיקר:

• אין אפשרות להרוג באדי פליטה, אם התא אטום - הוא יתפוצץ או המנוע יעצר
• גז ממנוע דיזל אינו הורג בקצב זה

ולתר פילר - סגן מפקד מחנה חלם (חלמנו)

לפי עדותו:

• בקצה המסוף המוגבה עמד רכב סגור, אליו על היהודים היה לטפס
• כששבעים או תשעים איש היו בפנים הדלתות נסגרו, והמשאית נסעה את 200 המטר לערך, אל משרפת הגופות
• בדרך, לאבס, הנהג, פתח שסתום דרכו הגז זרם.
• הנמצאים בפנים מתו תוך שתיים שלש דקות
• הגז נוצר ממנוע הבנזין

אלוורז, מכחיש השואה מדגיש: ראשית - כאן הוא אומר בנזין, בניגוד לכל שאר העדויות. עדות זו הגיונית, אך סותרת את כל האחרות. שנית מוות תוך שתיים שלש דקות אינה אפשרית, אפילו לא תוך שאיפת אדים מתוך מנוע בנזין.

אלוורז מעיר שהמונח 'בנזין' שימש בגרמנית במשמעות הכללית ל"דלק", ולכן יתכן שאינו סותר את דברי האחרים.

כמו כן, מאוחר יותר בדיון על משפט במערב גרמניה מ 1965, אלורז מצטט מגזר הדין במשפט זה (לא ברור על איזו עידות):

"הוכח שעדותו של פילר בעניין זה אינה נכונה, והיא היתה עלולה להפליל את הנאשם שלא כהוגן".

במערב גרמניה

גם במערב היו תקופות שונות ובהן היחס השתנה. בכל מקרה אין פרוטוקולים של רוב המשפטים, מכיוון שלפי החוק הגרמני לא ניתן היה לערער עליהם, ולכן נרשם רק תקציר, ולעתים אף זה לא.

פרדיננד גהלר

משפט מי"ח בחשוון ה'תש"י ב-9 בנובמבר 1949, עתירה ב-1965. - אזכור משאיות המוות בלבד. מפקד גטו(?) קאליש ומחנה קוזמינק (גרמנית: בורנהגן) הואשם בהגליית יהודים והריגת חלקם, החל בשנת ה'תש"א למניינינו, (1941). במשפט הראשון הוחלט שזה מחוץ לתחום ההאשמות, ואינם דנים בזה, במשפט השני הוחלט לאזכר את הדבר, אך להימנע מהאשמה מכיוון שהן נסמכות על שמועה בלבד, ואין לטענות אלו אישוש.

• שמועה לא ניתנת לאישוש - בפסק הדין הוזכר שזו היתה טענת היהודים, מתוך שמועה, שלא ניתן היה לאשש.
• בלתי סביר כי מוקדם מדי - שימוש במשאיות גז לא ידועה ואין עדות נוספת מתקופה מוקדמת זו של מלחמת העולם.
• מכונית שחורה בתמצית מדברים על מכונית שחורה, אך רק מיעוט העדים התייחס לצבע זה, ומכחיש השואה מניח שהיתה כאן העתקה ממשאיות הגז הסובייטיות.
• חומר רעיל - מנגנון משאית המות תואר כהכנסת חומר רעיל לתוך תא מטען אטום.
• משאית רהיטים - העדות מזכירה שהמשאית נראתה כמשאית רהיטים. מכחישי השואה משערים שזו העתקה מהשמועות על המשאית בעיירה קולו, או ממשפט הראווה הרוסי בקרסנודר ב-1943.

נסיון עתירה לבית המשפט במאנהיים נדחתה, בין היתר כי "אין לבית המשפט יכולת לזכות אנשים שהואשמו בנושאים של פשעים נגד האנושות". בכך רואים מכחישי השואה עדות לכך שלא ניתן היה כלל לדון בשאלת מהימנות העדויות לגבי רצח באמצעות משאיות גז.

אדולף רובה

משפט מחנוכה ה'תש"ט 15 בדצמבר 1949 - העיד בפני בעלות הברית נגד מפקדו בס"ס - סטראוך, כנראה תמורת שחרור, ובין היתר הפליל את עצמו. לאחר ששוחרר נעצר בידי גרמניה, והועמד למשפט חוזר בז בתשרי ה'תשי"א (7 באוקטובר 1951) על סמך עדותו זו. במשפט הואשם ברצח המוני בסלוצק ומינסק, בין היתר בהפעלת משאיות גז.

להגנתו - הוא הודה שהיתה כזו, אך טען שצינור המפלט לא היה תקין, ולכן לא השתמשו בה.

טענות המכחישים:

• חלק מהסיפורים בהן הודה לצורך הרשעת סטראוך נשמעים הזויים ובלתי הגיוניים.
• בית המשפט למעשה קבע בכתובים שלא היה מקבל הכחשה מוחלטת של זוועות המשטר הנאצי, וביחוד לא של קיומם של מכוניות מוות.
• בית המשפט נסמך על עדויות שנגבו בתקופת "נקמה" ללא מעמד משפטי מתאים, ולא הזמינו את העדים להעיד.
• עדות עצמו - שבמקורה היתה על מנת להציל את עורו, עבדה נגדו, ולכן בכל חלקי המשפט - אין לסמוך על עדות זו כלל.

המשפט בויסבאדן תשי"ב

משפט שנערך בויסבאדן בכז באדר ה'תשי"ב (24 במרץ 1952) ובו זוכו כל חמשת הנאשמים בהסעת אנשים רובם יהודים למחנות ריכוז וגרימת מותם בכך. הם שכנעו את בית המשפט שלא ידעו על כך שמדובר במחנות מות.

משאיות גז הוזכרו פעמיים במשפט זה:

• עד (ששמו לא נשתמר בתקציר המשפט) מאושוויץ, שהושם במשאית גז בדרך למשרפות הגוויות, אך ניצל בנס והוצא משם בהוראת רופא עקב ביקור קצינים בכירים.
• עד שהיה עורך דין תובע גרמני בעת המלחמה, ששמע על המצאת משאיות הגז בעת היותו בהולנד.

העדות הראשונה אינה סבירה, והדעות השניה היא שמועה בלבד. למרות זאת שתי העדויות נתקבלו על ידי בית המשפט (אם כי בחלק זה לא הואשמו העדים) לטענת מכחישי השואה, הוכחה להטייתם מראש של בתי משפט אלו. יצויין שמכחישי השואה מציגים את כלל פשעי המלחמה כאסופה מקרית, ולא התארגנות פושעת, ובוודאי לא עם מנגנוני רצח מסודרים.

ד"ר עמנואל שפר - גזר דין תשי"ג

שפר, מפקד מחנה סמלין ליד בלגרד הואשם בז בתמוז ה'תשי"ג (20 ביוני 1953) ברצח שני בני ערובה, ובסיוע ברצח יותר משבעת אלפים העצורים במחנה, בהמתה במשאית גז של חברת סאורר.

הוא הודה ש"הבין מיד את משמעותו" של מברק שהגיע לידיו ובו הודעה על משאית סאורר, אך האשים את הדבר בפקודה ישירה מהיטלר אשר לא יכל להתנגד לה. הוא קיבל על כך 6.5 שנות מאסר.

ד"ר הנס שומכר - גזר דין תשכ"ב

הודה בפיקוד על רצח במשאיות גז. הועמד למשפט בו זוכו חמישה משמונה נאשמים, ושניים נוספים הצליחו בעתירתם שנתיים מאוחר יותר. גזר הדין המקורי ניתן בקרלסרוה, י"ג בטבת ה'תשכ"ב (20 בדצמבר 1961). בהודאתו תיאר את המשאיות והפעלתן:

• תא מטען אטום
• יכולת נשיאת 30 איש
• הופעל באמצעות מכשיר המיועד לכך והמופעל על ידי הנהג
• גזי הפליטה הופנו אל תוך התא
• האנשים מתו תוך דקות אחדות
• האנשים עלו עם בגדיהם ומטענם, כי ד"ר שומכר אמר להם שהם עוברים למקום טוב יותר
• עוד בתחום המחנה הופעל המתקן, ותוך דקות אחדות, כשהטלטולים פסקו, הובן שכולם מתו.
• לאחר הפסקת הטלטולים, הנהג החזיר את גזי הפליטה למצבם הרגיל, ונסע לאתר הקבורה.
• באתר הקבורה נראו פניהם המעוותות והמכוסות בקיא של המומתים - שהיעדו על מות קשה וכואב במיוחד.
• מיעטו להשתמש בשיטה זו, מכיוון שהמראות בעת הקבורה היו קשים.
• המשאית שימשה בעיקר להובלת אסירים אל תעלות הירי.

לאחר עתירתו נשפט לארבע שנות מאסר.

לדעת אלוורז שומכר נאלץ להעיד כך, על מנת להמעיט מחשיבות משאיות הגז, כיוון שלא יכל להכחיש את קיומן מכל וכל, שלא היה מתקבל על ידי בית המשפט.

אדם נוסף, שרק האות הראשונה בשמו נחשפה: פ', השתמש בעדות זו, וטען שלא ידע על היות המשאית בעלת מנגנון הריגה. לטענתו הסיע אמנם את משאית הגז, אך חשב שזו משמשת להסעה אל תעלות הירי. הוא החליף את תפקידו עם נהג אחר, ועבר למכונית, על מנת לנסוע לאתר הרצח. כשחזר למשאית, גילה שהנהג המחליף הרג את כולם עם מנגנון הגז. בית המשפט קיבל את עדותו (יתכן שמספק), ופטר אותו מעונש!

המשפט בקובלנץ - תשכ"ג

אחד עשר נאשמים בהפעלת משאיות גז, מתוקף תפקידם ב'יחידות המשימה המיוחדות' האיינזצגרופן. גזר הדין ניתן בכז באייר ה'תשכ"ג 20 במאי 1963. חמישה הודו. רובם הואשמו בשימוש במשאיות גז, ורוב המואשמים בכך גם הודו בזה. במשפט זה נכתב באריכות רקע על פשעי הגרמנים, ובו הובלעו האישומים. אין בכתובים את המקור לביסוס אישומים אלו. כך נכתב שם:

• החל מסביבות 1942 בגזרת מינסק היו לרשותם שלש משאיות גז - אחד גדול תוצרת סאורר ושניים קטנים תוצרת דיאמונד
• השימוש בהם נועד: א. להגדיל את הספק הרצח ההמוני ב. להקל, באם אפשר, על המעמסה הנפשית מרצח על ידי ירי ברובים
• המשאיות נמסרו לנהגים שהוכנו מראש למשימה זו בברלין
• היתה להם מעטפת מעוצה, שנתנה להם חזות של מכוניות הובלה (הובלת רהיטים או תכולת בתים)
• היה תא פנימי מכוסה מתכת, ופתח דלתות כפולות כמוצא יחיד.
• סולם מתקפל סייע לכניסה אל המשאית
• מילאו את המשאית בצפיפות רבה, 60 איש בעמידה, ללא מרווח בין העומדים.
• עם סגירת הדלתות חשיכה אפפה את האנשים, בתא אטום לאויר.
• המשאיות נשאו אל בור הקבורה, ורק שם הופעל תהליך החיסול,
• התהליך הוחל על ידי הנהג ועוזרו, בחברם צינור שהעביר את אדי הפליטה מהמנוע שפעל בפעולת סרק איטית
• המשאית טולטלה קלות אך טלטלות אלו דעכו ותוך 15 דקות כולם בפנים היו מתים

בתקציר ממשפט זה נטענה ההשערה שהמשך השימוש בירי לרצח היהודים היתה עקב תקלות במשאיות הגז.

כמובן שמכחישי השואה אינם רואים בזאת כל הוכחה, שכן לכאורה לא הוצגו עדויות חדשות, והם נסמכים על חזרה על סיפורים ישנים. הטענה העיקרית היא הטענה הטכנית, שדיזל אינו הורג במהירות כזו, ושתא אטום אינו יכול לקבל את הגז. כך גם טענותיהם לגבי סוג המשאיות, וביחוד משאיות תוצרת דיאמונד.

חקירת אוגוסט בקר

לאחר שנעלם במשך כמה שנים, נחקר בקר לראשונה בה'תשי"ט (1959) בעניין המכתב שלו, וחלקו ברצח חולים ואסירים. הוא נחקר שוב ועדותו נגבתה עוד לפחות ארבע פעמים בשנה שלאחר מכן, במשפטים שונים. נגזרו עליו 10 שנות מעשר כך עולה מארכיב המדינה הגרמנית בעניינו של בקר - עמוד 9 מדף זה, אך הוצא מהכלא לבית הבראה עקב מצבו הבריאותי. ב-1967 נתבקש למשפט נוסף, אך התברר שוהעבר ממקומו. לאחר הוצאת צוי הבאה ומודעות 'מבוקש' נמצא בבית חולים כשהוא במצב שכלי ירוד, ומת שם זמן קצר לאחר מכן.

עדותו מבולבלת, חלקה נשמעת הזויה, ולכאורה יש בה סתירות לידוע. הוא טען:

• אני הייתי אחראי לרכבים אלו, והיה עלי לשים לב היטב לפרטים הטכניים שלהם
• היו שני סוגים: אופל בליץ בת 3.5 טון, עגלת-סאורר בת 7 טון ככל הידוע לי
• ב-5 או 6 בינואר 1942 יצאתי דרך קרקוב, ופסטוב לניקולייב, משם במטוסו של הרייכספירר (הכוונה הימלר) לסימפרופול תחת פיקודו של אוטו אולנדורף מפקד יחידה מיוחדת ד' (איינזצגרופה) מינואר עד אפריל ולאחר מכן ביקרתי את כל היחידות המיוחדות.
• שמעתי שיש מחנה השמדה במינסק וטסתי לשם במסוק, קבל תיקון, בפיזלר סטורך (מטוס קל) השייך ליחידה
• בטיסה זו היה איתי רוהל, מפקד מחנה ההשמדה במינסק, ודנתי עמו על עסקים בריגה
• כשראיתי מה הולך במינסק, איך מחסלים בני אדם, נשים וגברים, אמרתי "מספיק, אני לא יכול יותר"

ובעדות אחרת:

• אמרתי לפראדל, שהאשמים לא הומתו בגז כי אם בחניקה, עקב הפעלה לא נכונה, ושהם הקיאו ופלטו את צואתם.

מכחישי השואה: כנראה מדובר במחנה מלי טרוסטינק בקרבת מינסק. אלא ש-

• במחנה זה החלו להביא ב"משלוחים" את 60 עד 80 אלף היהודים מפולין, גרמניה וצ'כיה - רק החל ממאי 1942
• פליקס רוהל, בעל הדרגה האמורה היה חבר יחידות המשימה המיוחדות ד', ופעל באוקראינה ובקווקז, ולא ב"חבל אוסטלנד" בקרבת קייב.
• על מלי טרוסטינק פיקד מפקד הס"ד - המשטרה הגרמנית במינסק, ולא מישהו מיחידות המשימה המיוחדת.
• אין הבדל בין "הרעלת גז" ו"חנק", מבחינת התנהגות האנשים, והקאתם ופליטת צואה לקראת מותם. ואם העיד כך, סימן שהיה זה כי ידע שזו הדרך להגן על עצמו, כי לא היתה לו ברירה.

המשפט בבון - תשכ"ג

בבון נערך משפטם של 11 גרמנים שהיו מעורבים בחלם (חלמנו) שם עיקר ההריגה נעשתה לפי הנטען במשאיות גז. הנאשמים הודו בכך, אבל טענו שלא הסכימו למעשים מבחינה מוסרית אך לא יכלו להימנע מהפקודה. אחד סיפר שאירס יהודיה עוד ב-1942, ואחר שאביו ממתנגדי המשטר שנפגע מכך. שניהם סיפרו על מצב אין-הברירה בהם עמדו. בית המשפט נעתר לדבריהם, שחרר המספר על האירוסין ועוד שניים ונתן 3 עד 7 שנות מאסר לאחרים.

בין הנאשמים #הנהג בורמייסטר - מחנה חלם (חלמנו) שעדותו כעת וקודם לכן הוזכרה בסעיף לעיל.

מסמך יוסט הוקרא בהרחבה, ושימש כעדות מרכזית לעצם הוכחת קיום משאיות הגז.

במשפט זה ניתן תיאור טכני מפורט של המשאית ופירוט לגבי הפעלתה:

• שלשה כלי רכב פעילים
• רכב אפור מתוצרת זרה, תא של 2 מטר גובה ורוחב, ו4 מטר אורך, לערך.
• בפנים התא האטום מתכת מצופה אבץ
• על רצפת התא רשת עץ ותחתיו צינורות, אליהם מחובר צינור(ות) עם קצה חרוטי (בצורת גביע)
• את הצינור ניתן להכניס לצינור המפלט ולקבעו שם באמצעות "בורג פקקים"
• קיים אטם גומי סביב הפתח האחורי והדלתות, המבטיח אטימות מאויר.

אופן ההפעלה:

• המשאית הוסעה לאחור אל המסוף המוגבה, ופתיחת הדלתות סגרה על המסוף משני צדדיו
• היהודים הועלו עירומים, ובעת עלייתם בנוסף לשוטר ולפולני, היה שומר ליד המשאית, שמנע נסיונות בריחה.
• לאחר העליה, פועל פולני סגר את הדלתות וחיבר את הצינור. את חיבור הצינור עשה לעתים הנהג עצמו
• הגז, וחלקיקי העשן גרמו לאנשים להבין שהורגים אותם, הם צעקו ודפקו בחזקה על דלתות התא
• לאחר 7 עד 8 דקות הם נכנסו לתרדמת, ולאחר 10 עד 15 דקות נוספים הצינור הוצא מהמפלט
• הפועלים היהודים פינו את התא מגופות, וניקו אותו באופן כללי מצואה, שתן, קיא ודם

• הנהג לאבס, טען להגנתו שבפעם הראשונה נחרד מהפעלת המשאית, ברח ממנה ועשה את צרכיו במכנסיו.
• הנהג ולתר בורמייסטר שעניינו נדון לעיל טען שלא זכר מתי הפעיל לראשונה את המשאית. בית המשפט ראה בכך גילוי זלזולו בחיי אדם. מצד שני בית המשפט הכיר בעדות לפיה בורמייסטר זה דאג למניעת הסתובבות השומרים עם מגלבים, אל מנת שלא יוכלו להכות את היהודים. הוא נתן מזון וסיגריות לעובדי כפיה יהודים, ואף מנע הכאת יהודים על ידי נאשם אחר: היינל.

בגזר הדין הוזכרו דברים נוספים:

• פיצוץ במרתף ארמון קולמהוף, בנסיבות שאינן ברורות, ובו אחד הנאשמים נפצע. בית המשפט ראה בכך עדות מסייעת לפיצוץ המוזכר במסמך יוסט.
• הוזכר שעצם קיום משאיות הגז הוא מידע ללא עוררין
• הוזכר שקבלת עדותו של מפקד המחנה פילר (שמסר את עדותו בשבי הרוסי, והתאבד בטרם המשפט) בעת בדיקה של המכונים "משאיות גז" - אינה פוגעת בנאשמים.

במשפטים מאוחרים יותר התקבלה עדותו של ד"ר יואכים גרשו, שתגובת הקאה השתנה ופליטת צואה לאחר שהאנשים נכנסו לתרדמת היא אכן התגובה לפעולת חד תחמוצת הפחמן.

טענות מכחישי השואה:

• כלי הרכב מתוצרת זרה (דיאמונד או רנו) אינם מתאימים לנאמר במסמך יוסט שהוצג בהרחבה כחלק מהעדות במשפט זה
• השימוש בבורג פקקים מתאים להכנסת צינור בעל סיומת מתאימה אל צינור אחר. במקרה הזה מתאים להשתמש ב"תפס צינורות" ולא ב"בורג פקקים". (הערת הכותב: אלוורז הבין שמדובר בצינור חיצוני שאינו מחובר משני צדדיו, ושמדובר בתיאור שני מנגנונים שונים לחיבור מצד אחד למפלט ומצד שני לתא. נראה שאם רק מתקנים את ה"צינורות" ל"צינור" העניין ברור: צינור מהצינורות שברצפת התא (באופן קבוע) ניתן להכניס בקצהו השני בעל צורת החרוט לתוך צינור המפלט ולתפסו שם. למרות שהוא מאריך בכך מעל דף וחצי, אלוורז לא הבין כלל את הנטען מבחינה טכנית, וטענותיו בעניין זה אינן חשובות.)
• הוצאת צינור הפליטה הרותח היא משימה לא פשוטה
• לא ברור (לאלוורז) מנין הדם. (הערת הכותב - ואולי זאת הבעיה במשפט אחד)
• הקשר בין הפיצוץ במרתף לפיצוץ המשאית הוא קשר רופף ביותר, ומעיד על הטיית המשפט.
• אין להקיש דבר ממסמך יוסט על משפט זה - ואולי להיפך: יש לטעון שמסמך יוסט הוביל את העדים לומר את אשר אמרו.
• ראו לעיל על עדות פילר (המתה תוך 2 עד 3 דקות) וציטוטו של אלוורז את בית המשפט דאז לגבי חלק מעדותו של פילר שנמצאה שקרית. - בכל אופן בית המשפט כפי הנראה כן הסתמך על עדות זו בין היתר, לגבי אמינות עצם קיומן של משאיות הגז להמתת יהודים.
• השימוש בביטוי "המכונים" - אולי אומרת שבית המשפט בעצמו הסתפק בקיומן של משאיות אלו (- נו, באמת?)
• אלוורז מוכיח בארוכה את דעתו שהזמן מאז הפיצוץ ועד שנודע לכותב מסמך יוסט היה קצר מדי, ולכן מוכיח לדעתו שמסמך יוסט (המזויף) נכתב מאוחר יותר, ושאופי הפיצוץ הוחלף מפיצוץ במרתף לפיצוץ במשאית גז.
• אי זכירת הפעם הראשונה בידי בורמייסתר לטענת אלוורז היא מפני שלא היתה כזו.

השומר פ' ממחנה חלם (חלמנו)

משפט שנערך בב בכסליו ה'תשכ"ה (26 בנובמבר 1965) בעיר קיל ובו שומר המחנה שראשי תיבות שמו פ' בלבד נחשפו, נכנס לכלא לשנה אחת וחודש ומשהו, שהוא זמן ההמתנה למשפטו בכלא ונחשב לריצוי העונש. בתקציר נרשמו פרטים על משאית הגז, במפורש על פי מסמך יוסט, והוא מצוטט בחלקו. בתיאור זה הצינור "מוברג" אל הפליטה. בהמשך מתוארת הפעלת המשאית

• העד - לאבס, או הנהג - הרינג, הפעילו את מנוע הבנזין בסל"ד גבוהים, כך שכמות רבה ככל האפשר של תחמוצת הפחמן תיווצר.
• הצרחות נפסקו רק אחרי 6 או 7 דקות כשהקרבנות איבדו את ההכרה
• על מנת להיות בטוח, הנהג המשיך עוד 10 דקות את הפעלת המנוע
• אז הסיר את הצינור ונסע למחנה ביער

ביר ואחרים מדגישים שמדובר במשאיות מה"קבוצה הראשונה" בהתאמה עם מסמך בקר, שלא היו בהכרח משאיות דיזל מתוצרת סאורר.

אלוורז - המכחיש את השואה ואת משאיות הגז בפרט, כמובן טוען שזהו נסיון להתאים את חוסר ההתאמה בין העדויות.

נאשמי יחידת המשימה המיוחדת

משפט שנערך בוופרטל וגזר הדין ניתן ב-30 בדצמבר 1965 וב-13 בדצמבר 1967 בהם הואשמו ארבעה גרמנים בהשתתפות ברצח במסגרת פלגה (אינזצקומנדו) 6, ביחידה למשימות מיוחדות (רשמית: ללוחמה בפרטיזנים) ג (איינזצגרופה C). חלק מההמתות, כך טענו, בוצעו במשאיות גז. חלק מהנאשמים טענו להגנתם שהרגו רק פרטיזנים, משתפי פעולה ופושעים. אחד זוכה, ושלשה נשפטו ל 3, 5, ו-8 שנים בכלא. תיאור משאית הגז קצר:

• משאית 5 טון, עם תא מטען עשוי ברזל, דמוי משאית הובלות.
• יכולת נשיאה של 60 אנשים העומדים ברווח מה, המוכנסים מדלתיים אחוריות
• אפשר להפנות את פליטת המנוע אל תא המטען
• נסיון המתה בגז רעיל לא צלח, וחולי נפש הומתו בזריקה אל צוואריהם
• אחד הנאשמים הפך שתיין, והגרמנים שלחו אותו לגמילה במחנה בוכנוואלד

אלוורז בספרו מצביע על כך שכאן מדובר על תא שכולו עשוי ברזל, בעוד בכל העדויות, התא באופן חיצוני היה עשוי עץ.

הגמילה במחנה בוכנוואלד (אם אינה נאמרת כסוג של בדיחה) מצביעה לדעת אלוורז שהמחנה היה הרבה פחות רצחני מכפי שצויר בידי חוקרי והשואה והיהודים הרמאים.

משפט מתכנני משאיות הגז

משפט שנערך בהאנובר וגזר הדין ניתן ב-7 ביוני 1966. העיתון סיפר:

• מתכנן המשאית פרידריך פראדל - טען (בבכי) שחשב שמדובר בהמתת פושעים, לוחמי יערות, או שבויים בלבד
• מרכיב החלקים הרי וונטריט - אף הוא עומד למשפט
• פראדל מתעלם ממברקים שבהם נתבקשו פראדל ואנשיו לעוד משאיות, בעקבות משלוחים של יהודים נוספים
• ...ומבקשתו של מפקד משטרת מינסק לשלוח עוד עשר צינורות מפלט כי אלו "נוזלים".
• אך פראדל מודה בסיבה לפיתוחן: זו שיטת המתה אנושית יותר
• השופט שואל: יותר אנושי למי? למומתים או לממיתים?

בחקירתו תיאר וונטריט את התהליך:

• צינור פליטה שניתן להסרה
• קדחנו חור בקוטר 58 עד 60 מ"מ - קוטרו של צינור הפליטה,

יושלם בהמשך...

משפטים נוספים

• מוהליב: משפט שנערך לאחראי על בניין שהואשם ברצח אזרחים באזור מוהליב (מוגילב). הוא טען שלא ידע את דתם של הנרצחים, סבר שמדובר בפושעים ופרטיזנים, ולא שמע כלל על משאית הגז המתוארת. עדים רבים במשפטו אף הם לא שמעו על משאית הגז, וחלקם רק ראו משאיות 'שהופעלו' בגז. אלוורז ראה בכך אות להטיית בית המשפט שנאלץ בסופו של דבר להשמיט את ההאשמה. בית המשפט גם הסביר את מה שקורה לעדים שנחקרים שוב ושוב באותו עניין וכיצד זכרונם עלול להיות מוטה.

ועוד משפטים נוספים

אשלים סעיפים אלו בהמשך...

הכחשת עדותו של ראוף בצ'ילה

אשלים סעיף זה בהמשך...

השערתי - לגבי מבנה מכוניות הגז

לסיום: כאשר מכירים את הדמויות הפועלות וחלקן בהמתת החוסים והאסירים, חלק מהשאלות נמוגות. ועם זאת אכן מתעוררים פקפוקים לגבי חלק מעדויות היהודים והפולנים, בעיקר בנושא הטכני:

לאחר קריאת הדברים, ובהנחה שמסמך יוסט בכל זאת אמין, וכן עדויות הראיה לגבי הרג במכוניות גז:

א. יתכן שאכן התא היה אטום כמעט לחלוטין, והמנוע הופעל עד שהלחץ השתווה וגרם לו להיעצר. היהודים ילדים, נשים וגברים נהרגו במוות נורא, בלחץ גבוה באדים רעילים ובחוסר חמצן, יחד עם הרעלת חד תחמוצת הפחמן התופס את מקומו של החמצן, גם כשזה מצוי.
דווקא בכך ש"המנוע נחנק", יתכן שהגיע לפליטה משמעותית יותר של חד תחמוצת הפחמן, ואולי גם לפליטת יתר של אדים רעילים אחרים, וחלקיקי פיח.

ב. אפשרות נוספת היא שבניגוד להשערות של חוקרי השואה, המנוע של משאיות אלו קיבל את האויר שלו מתוך תא המטען (ולכך שימש הצינור הגמיש). ואם כך, הוא הופעל עד ש"המנוע נחנק" מחוסר אויר - יחד עם היהודים.

ג. יתכן שהמשאיות פעלו על חד תחמוצת הפחמן, במנועי "גז עצים" שהיו מצויים בעת המלחמה בעקבות המחסור בדלק. מנועים אלו פעלו בשני שלבים, תחילה ייצור CO - חד תחמוצת הפחמן, מעצי הסקה (בתהליך שתחילתו רווי עשן חלקיקי הנפלט ממנו) ובשלב שני הבערת חד תחמוצת הפחמן, במנוע.

אכן אין זה עולה בקנה אחד עם עדותו של פאן פלוברסקי. אולי חקירה מאומצת תגלה יותר.