הכפר אום אלבדון, בערבית, "ام البدون" כפר ערבי לא מוכר, שנמצא בצפון מזרח הנגב, צפונית לכביש31 בקטע שבין ערד לים המלח. הכפר כמו הכפרים הלא מוכרים בנגב,http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A4%D7%A8_%D7%91%D7%9C%D7%AA%D7%99_%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%A8 אין בו תשתיות ואינו מחובר למים ולחשמל והגישה אליו היא מאוד קשה זאת משום, שהכביש שמוביל לכפר אינו סלול והכפר נמצא בתוך נחל יעלים,http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%97%D7%9C_%D7%99%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D שנקרא על ידי התושבים, נחל "אום בדון", שעל שמו נקרא הכפר. בכפר גרים משפחת אלחמאיסיה בערבית , "الخمايسه", שגורשה במלחמת 48 מאדומותיהם באזור כורנוב, בערבית "كرنب" שנקראת היום, "ממשית".http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%AA לתוך אזור הסייג', בערבית " السياج" ומצאו מקלט להם ולעדריהם בתוך הוואדי של אום אלבדון רחוק מהעין של הצבא שבשנות ה-50 וה-60 רדף אותם על מנת לגרש אותם לגדה המערבית, עד שהתערב השיח' חמאד אבו רביעה לטובתם ומאז הופסקו הרדיפות נגדם ומאז הם מתיישבים בתוך הוואדי במאהלים וצריפים, כפי שאמר השיח' ח'מיס אלח'מאיסה שהוא הכי מבוגר מבני המשפחה ומראשוני המתגוררים בכפר. מקור ההכסה המקורי של בני הכפר, היינו רעיית צאן וגמלים, וחלק מבניהם עובדים באתרי התיירות, מצדה, ים המלח ועין גדי כשכירים. בכפר אין מבני חינוך ואין שום מוסד ממשלתי בתוך הכפר והם שולחים את בניהם לבית הספר היסודי אלפורעה שנמצא בכפר אלפורעה"الفرعه" ולתיכון אבו רביעה או אלפארוק בכפר כסייפה, מרחק של, חצי שעה נסיעה מהכפר שלהם, כמו כן אין בכפר מרפאה והם נאלצים לנסוע לעיר ערד בשביל לקבל טיפולים. תושבי הכפר כולם מוסלמים ובכפר, יש מסגד קטן, שבנוי כמו בת התושבים מצריף, שמשרת את התושבים לתפילות בכל הימים אולם את התפילה של יום שישי, בצהרים, "'صلاة الجمعه" הם מקיימים בכפר כסייפה ולא בכפרם.הכפר מאוים בהריסה על ידי משרד הפנים הישראלי שלא מכיר בכפר,ועל פי התוכנית של ,"פראוור".http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2007/Pages/des2491.aspx ביולי 2008 נהרס בכפר בית שנבנה מצריף, הרסית הבית עורר סערה בגלל שהבית היה שייך לאישה זקנה ולבנה הנכה, חבר הכנסת אברהים סרסור מטעם תנועת רע"מ תע"ל הגיש שאלתא לשר הפנים מאיר שטרית על ההרס של הבית של האישה הזקנה.http://www.kufur-kassem.com/news-20,N-38900.html