משתמש:Yaelgab/תוכנית ד'

בעריכה אקדמית

תוכנית ד' הייתה תוכנית שהוכנה על ידי ההגנה במרץ 1948, כהכנה למלחמת העצמאות. הרעיון מאחורי תוכנית זו היה מעבר מאסטרטגיה הגנתית לאסטרטגיה התקפית ויצירת רצף טריטוריאלי יהודי.

רקע

המצב לאחר החלטת האו"ם

ב-29 בנובמבר 1947, החליטו האומות המאוחדות על תוכנית החלוקה, שכללה את סיום תקופת המנדט הבריטי ואת הקמתה של מדינה עברית בחלק משטח ארץ ישראל. יום לאחר מכן, ב-30 בנובמבר 1947, תקפו ערביי ארץ ישראל ביריות אוטובוס יהודי בקרבת שדה התעופה של לוד, הרגו חמישה מנוסעיו ופצעו שבעה. ביריות אלה נפתחה מלחמת העצמאות, שנמשכה כשנה ושבעה חודשים.

בתחילת המלחמה, תקפו ערביי ישראל בשתי זירות עיקריות; האחת היתה בערים המעורבות, כגון חיפה וירושלים, בהן צלפו אל עבר שכונות יהודיות והחדירו אליהן מכוניות תופת. זירת ההתקפה השניה, היתה בקווי התחבורה של היהודים. מחסומי דרכים ומארבים, שהציבו בדרכים השונות, עשו את המעבר מתל אביב לירושלים, מחיפה לישובי הגליל המערבי, מטבריה לגליל המזרחי ומעפולה לעמק בית שאן לכמעט בלתי אפשרי. יישובים מסויימים אף נותקו לגמרי מיתר חלקי ארץ ישראל היהודית.

האסטרטגיה בה נקטו מנהיגי היישוב היהודי וההגנה בארבעת חודשיה הראשונים של המלחמה היתה בעיקר של התגוננות. ההמתנה למשלוחי נשק גדולים שהוזמנו והניסיון לשמור על כל נקודת התיישבות יהודית בארץ, מנעו את האפשרות לרכז כוחות גדולים. עיקר המאמץ הצבאי הושקע בשימור הקשר עם הישובים המבודדים, בתחילה על ידי מתן הבטחה צמודה למכוניות בודדות ובהמשך, על ידי נסיעה בשיירות ובמכוניות משורינות.

המשבר ביישוב היהודי

במרץ 1948 החמיר מאוד מצבו של היישוב היהודי. מספר ישובים בצפון הארץ ובדרומה נותקו לגמרי משאר היישוב היהודי והפכו למובלעות בשטחים ערביים, העיר העתיקה היתה אף היא נצורה ומנותקת וגם ירושלים היתה נתונה לסרוגין במצור. מספר ההרוגים היהודים בישראל עלה על 1100 ומצבור הנשק שעמד לרשות היישוב היהודי, לנוכח הסכנה של פלישת צבאות ערב עם סיום המנדט הבריטי (ב-15 למאי), היה דל ביותר.

המשבר הצבאי פגע גם במעמדה של הציונות בזירה הבינלאומית. גברו הקולות שהטילו ספק ביכולתו של היישוב היהודי להגן על עצמו. הנציגים הערבים באו"ם דרשו לבטל את החלטת החלוקה של כ"ט בנובמבר ואליהם אף הצטרף נציג קולומביה שגרס כי קיום ההחלטה איננו אפשרי לנוכח התנגדות הערבים. חמור מכל היה השינוי במדיניות ארצות הברית, שהציעה הפסקת הפעולות לחלוקת ארץ ישראל וקביעת משטר נאמנות זמני בארץ ישראל, כדי להביא לרגיעה בסכסוך.

בסיס הלגיטימיות שהשיגה הציונות בהחלטת האו"ם החל להתערער, ונדרש שינוי מרחיק לכת במדיניות הצבאית של היישוב היהודי בכדי להשיבו. הנהגת היישוב הבינה כי יש צורך במעבר מאסטרטגיה דיפנסיבית-מתגוננת לאסטרטגיה אופנסיבית-התקפית, הכוללת פעולות יזומות כנגד הכוחות הערביים.

גיבוש תוכנית ד'

בתחילת חודש מרץ 1948 גיבשה המפקדה הארצית של ההגנה תוכנית אופרטיבית שכונתה "תוכנית ד'". בתוכנית זו החל ארגון ההגנה לזנוח את צורת החשיבה של ארגון מחתרתי, ולסגל לעצמו צורת חשיבה של צבא סדיר ומאורגן.

התוכנית הציבה שתי מטרות מרכזיות: האחת, התארגנות מחדש של יחידות ההגנה ומעבר למבנה של חטיבות ופיקודים. השניה, השתלטות על איזורי הארץ, שיועדו להיכלל בשטח המדינה היהודית, וכן על איזורי ההתיישבות היהודית שמחוץ לגבולות שנקבעו בהחלטת האו"ם, זאת על ידי ביצור היישובים היהודיים, תפיסת משלטים סביב היישובים ובדרכים, טיהור כפרים ערביים הקרובים ליישובים יהודיים, התבססות בערים מעורבות, תפיסת תחנות משטרה ובסיסים בריטיים, השתלטות על עורקי תחבורה ראשיים בארץ ופעולות כיבוש בשטח האוייב.

הפעלת תוכנית ד'

ארגון הכוחות של ההגנה וריכוזם בחטיבות וגדודים, העמיד את היישוב היהודי בעמדת ייתרון אל מול הכוחות הפלסטינאים ועוזריהם מצבא ההצלה ומיחידות האחים המוסלמים. הקרבות בחודשים אפריל ומאי, במסגרת תוכנית ד', הוכיחו ייתרון זה.

מבצע נחשון, אשר נפתח ב-5 באפריל 1948, היה הראשון בסדרת המבצעים הצבאיים היזומים של תוכנית ד'. מטרת המבצע היתה להשתלט על הכפרים הערביים בדרך לירושלים ובכך להבטיח מעבר בטוח אל העיר וממנה. הצלחתו של מבצע נחשון, שנמשך שבוע ימים, היתה חלקית, שכן ב-20 באפריל שבה ונחסמה הדרך לירושלים, אולם גם הצלחה זו היתה בעלת חשיבות גדולה לעין שיעור לירושלים הנצורה , שקיבלה אספקה שהיתה הכרחית להמשך קיומה.

במהלך המבצע התרחשה פרשת כיבושו של הכפר הערבי דיר יאסין על ידי ארגוני האצ"ל והלח"י שהסתיים בטבח של כשליש מתושבי הכפר, אנשים, נשים וטף, שלא נשמעו לקריאת הלוחמים העברים לפנות את הכפר. הפרשה יצרה זעזוע רב בארץ ובעולם, והגבירה, ככל הנראה, את תופעת הבריחה של תושבי הכפרים הערביים, שגבלו בהתיישבות יהודית.

במקביל לקרב סביב ירושלים התנהל קרב הכרעה נוסף על ציר חיפה-ג'נין באיזור משמר העמק שם לחם צבא ההצלה הערבי בפיקודו של קאוקג'י. מטרת צבא הצלה בקרב היתה לכבוש את משמר העמק ולהרוס אותה, לחסום את הדרך מואדי מילק לחיפה ולהתאחד עם הכוחות הערביים שם. הכוח היהודי, בפיקודו של יצחק שדה, עמד בהתקפה בגבורה, ולא הסתפק במגננה אלא גם יצא להתקפות בכפרים הערביים. לבסוף, כעבור עשרה ימי קרבות קשים, הכריע הכוח היהודי את צבא ההצלה וניתק את חיפה הערבית מן הכוחות אשר בג'נין.

מספר ימים אחר כך, ב18 באפריל, כבשו כוחות גולני את טבריה, ותושביה הערבים פינו אותה ובכך עשו אותה לעיר המעורבת הראשונה שעברה לשליטת ההגנה.

שלושה ימים אחר כך, ב21 באפריל, נכבשה חיפה בתוך 24 שעות על ידי כוחות ההגנה ומרבית תושביה הערבים התפנו ממנה.

מיד אחר כך התרחשו מבצעים נוספים במסגרת תוכנית ד': מבצע יבוסי לפריצת המצור על נווה יעקב, עטרות והר הצופים בירושלים (22 באפריל עד 1 במאי), מבצע חמץ לכיבוש יפו (27 עד 30 באפריל), מבצע יפתח לכיבוש צפת והגליל העליון המזרחי (28 באפריל עד 29 במאי) ומבצע קלשון להשתלטות על איזורי המפתח שפינו הבריטים ברגע האחרון בירושלים (14-15 במאי).

תוצאותיה של תוכנית ד'

תוכנית ד' נמשכה כשישה שבועות, במהלכם התחולל שינוי דרמטי במצב היישוב היהודי בארץ. עד פלישת צבאות ערב, לאחר הכרזת העצמאות, נכבשו כמאה כפרים ערביים. בחודשים אפריל-יוני עזבו את בתיהם כ-300,000 תושבים ערבים מן הערים המעורבות ומהכפרים הסמוכים ליישובים ליהודים. בעקבות תוכנית ד' נוצר רצף טריטוריאלי יהודי כמעט מלא, פרט לירושלים ולמספר מובלעות ערביות.

מנהיגים ערבים רבים ברחו מהארץ וההנהגה הערבית המקומית התפוררה. הבהלה בציבור הערבי היתה רבה והחשש מפני הלוחמים העבריים הלך וגדל.

בנוסף, חל שינוי דרמטי גם במצבם של הכוחות העבריים, שאורגנו בחטיבות וחימושם השתפר, ובכך בעצם היוו תשתית איתנה להקמת צבא ההגנה לישראל זמן לא רב אחר כך.

בשלב זה של מלחמת העצמאות ניצח היישוב היהודי את ערביי ארץ ישראל, אולם היה זה ניצחון חלקי בלבד שכן בסופו, הדרך לירושלים נותרה חסומה ובנוסף, ערב הקמת המדינה, ב-13 במאי, נפל גוש עציון והוחלט לפנות מספר נקודות התיישבות יהודיות נוספות.

מספר הנופלים ביישוב היהודי בתקופת יישום תוכנית ד' עמד על 1253, מתוכם כ500 אזרחים.

לקריאה נוספת

• דוד שחר, מגלות לקוממיות, עידן-הוצאה לאור, 1990.
• תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1970.
• זרבבל גלעד, ספר הפלמ"ח, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1953.