פתיחת התפריט הראשי
לוחית זיכרון למבצע קלשון ברחוב יפו בירושלים

מבצע קלשון הוא מבצע שביצעו כוחות יהודיים מחטיבת עציוני של ההגנה ומהאצ"ל, מן ה-14 עד ל-18 במאי 1948. לפי פקודת המבצע, מטרתו הייתה "לשמור על השטח היהודי של ירושלים ... מפני חדירת כוחות ובמיוחד כוחות ממוכנים ומשוריינים של צבאות ארצות ערב הסדירים".[1]. מעל לכל, מטרת המבצע הייתה להשתלט על השטחים שהיו בשליטת הבריטים עד ל-14 במאי 1948, ושאותם הם עמדו לעזוב בתום המנדט הבריטי למחרת היום.

בתחילה, נראה היה כי המבצע כולו הוכתר בהצלחה מלאה.

תיאור המבצעעריכה

המבצע כונה 'קלשון' כיון שתוכנן בשלושה זרועות, ובא לרמוז על "נעיצת שיניים" בשטחי ירושלים אותם מפנים הכוחות הבריטים. במבצע תוכננה השתלטות על שלושה אזורים:

בצפון, תוכנית קלשון צפון: כיבוש שכונת שייח' ג'ראח הערבית, מתחם המושבה האמריקאית, ובנייני בית הספר לשוטרים.

במרכז העיר, תוכנית קלשון מרכז: השתלטות על מתחם "בווינגראד", מנזר נוטרדם, בניין ימק"א ומלון המלך דוד.

בדרום, תוכנית קלשון דרום: תפיסת השכונות טלביה, המושבה הגרמנית, המושבה היוונית, אבו תור, בקעה, תלפיות (כולל שני בסיסי הצבא הבריטי: אלנבי ואל-עלמיין), תחנת הרכבת ובניין המדפיס הממשלתי. כיבוש העיר העתיקה לא נכלל בתכנית. [1]

בחצות יום שישי, ה-14 במאי, הבריטים הכריזו על סיום המשטר הצבאי והאזרחי בירושלים. בבוקר הם פינו את העיר בשתי שיירות, אחת פנתה צפונה לכיוון חיפה והשנייה דרומה לכיוון בית לחם. הבריטים מסרו לכוחות היהודים את לוח הזמנים של הפינוי מראש, וכך ניתן היה מייד אחר כך להוציא את המבצע לפועל.

במהלך מבצע קלשון התרחשו גם מעשי ביזה והשחתת רכוש. ולטר איתן ביקר בבית שנבזז בשכונת בקעה, והעיד כי "כל חדר וחדר בבית הושחת כליל...זו לא הייתה רק שאלה של גניבה פשוטה אלא של הרס מכוון וחסר פשר...".[1]

מרכזעריכה

מתחם "הבווינגראד" (מתחם השלטון הבריטי ששכן במגרש הרוסים) נכבש ב-14 במאי ללא קרב בעקבות תיאום מוקדם בין ההגנה לבריטים. תיאום זה כלל שיחת טלפון מהמפקד הצבאי של העיר שהודיע לקצין הקשר של ההגנה על פינוי חייליו, ובירך אותו לשלום.[1] הקרב העיקרי בגזרת מרכז העיר התחולל סביב מנזר נוטרדם, שנכבש בידי כוח לח"י (במחיר ארבעה הרוגים ועשרים פצועים), נתפס מחדש על ידי הלגיון הערבי, ונכבש לבסוף בלילה שבין 19-18 במאי בידי יחידה מגדוד מוריה של חטיבת עציוני.[2]

דרוםעריכה

לתוכנית קלשון דרום הוקצו שלוש פלוגות חי"ש, אחת מהן נותרה כעתודה. בדרום העיר בוצעה ההשתלטות על השכונות השונות כמתוכנן על ידי גדוד מוריה של חטיבת עציוני. באזור תלפיות מחנה אל-עלמיין נתפס בהיותו ריק, אך מחנה אלנבי היה מאוייש בחיילי הלגיון שהתבצרו בו בבתי אבן. לאחר התקפה ב-15 במאי שכללה ירי בדוידקה נסוגו הערבים, וחיילי מוריה השתלטו על המחנה ומצאו בו כמות גדולה של חומרי נפץ, ציוד רפואי ומוצרי מזון. בשלב הבא של הלחימה התקדמו חיילי מוריה והשתלטו ב-18 במאי על שכונת דיר אבו תור, (שנותרה חצויה), כדי לאפשר תנועה חופשית לשכונות הדרומיות ולאזור הר חברון. הקשר עם שכונת ימין משה, שהייתה מנותקת, התחדש. באותו לילה נתפסו על ידי כח של החי"ם גם תחנת הרכבת שבעמק רפאים, וגם בית המדפיס הממשלתי. בכך הושגו מטרות "קלשון דרום", וכל דרום העיר, מבית וגן עד לצפון תלפיות, חוברו לירושלים העברית.[3]

צפוןעריכה

במבצע קלשון צפון תוכנן להשתלט על בית-הספר לשוטרים ועל שכונת שייח' ג'ראח כדי ליצור קשר רציף עם הר הצופים. ב-14 במאי 1948 תפסו כוחות האצ"ל את בית הספר לשוטרים שהיה נטוש[4]. אנשי האצ"ל התבססו במבנה בית הספר לשוטרים והתארגנו להגנה. בעיני הלוחמים, תפיסת מחנה צבאי בריטי בידי האצ"ל הייתה סמל לניצחונה של המחתרת העברית על השלטון הבריטי. יחידות האצ"ל יצאו לבית הספר לשוטרים ב-14 במאי בשלושה ראשים; הם הצליחו להיכנס למבנה ולהתבסס בו, ומשם יצאו לכיוון שכונת שייח' ג'ראח, והשתלטו על השכונה בהתקלם בהתנגדות קלה בלבד. באותו לילה עלתה להר הצופים תגבורת, שכללה לוחמים וציוד.

אחרית דברעריכה

השכונות בדרום העיר ובמרכזה נותרו בתום מלחמת העצמאות לידי ישראל. לעומת זאת, עוד במשך חודש מאי הלגיון הערבי הצליח כעבור שבועיים לכבוש חזרה מידי ישראל את השטחים שנתפסו בזרוע הצפונית של ה'קלשון'; שטחים אלה נשארו בידי ממלכת ירדן עד 1967, ונכבשו מחדש בידי צה"ל בקרבות קשים מאד במלחמת ששת הימים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 בני מוריס, 1948 המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה, עמוד 185
  2. ^ "י”ב. מיד ליד וחוזר חלילה". גדוד מוריה במלחמת העצמאות (בעברית). 8 בדצמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2017. 
  3. ^ "י. קלשון דרום". גדוד מוריה במלחמת העצמאות (בעברית). 7 בדצמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2017. 
  4. ^ ההגנה תפסה בנינים רבים בירושלים, מעריב, 14 במאי 1948