נורת'רופ גראמן X-47 פגסוס
נורת'רופ גראמן X-47 פגסוס הוא כלי טיס בלתי מאויש למטרות ניסוי. התכנון היה כחלק מתוכנית דארפ"א לכלי טיס בלתי מאוישים קרביים, וכיום הוא חלק מתוכנית צי ארצות הברית. ה-X47A היה הבסיס למטוס ההמשך X47-B.
 | |||||||||||||||
| X-47A | |||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | כלי טיס בלתי מאויש למטרות ניסוי | ||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||
| יצרן | נורת'רופ גראמן | ||||||||||||||
| טיסת בכורה | 23 בפברואר 2003 | ||||||||||||||
| צוות | ללא | ||||||||||||||
| יחידות שיוצרו |
2  | ||||||||||||||
| משתמש ראשי | צי ארצות הברית | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
עיצוב ופיתוח עריכה
צי ארצות הברית לא השקיע רבות בכלי טיס בלתי מאוישים עד אמצע שנות ה-2000, אז זכו בואינג ונורת'רופ גראמן בחוזים על סך 2 מיליון דולר לכל חברה, במטרה להקים תוכנית מחקר בת 15 חודשים בנושא.
בשיקולי העיצוב של כלי הטיס הימי היה צורך להתמודד עם סביבת מי מלח, שילוב עם מערכות שליטה ובקרה קיימות, והפעלה בסביבה בה יש הפרעה אלקטרומגנטית רבה. בנוסף, הצי היה מעוניין להשתמש בכלי הטיס למשימות סיור, תוך חדירה למרחב האווירי המוגן וזיהוי מטרות.
בתחילת 2001, הצי חתם על חוזה עם נורת'רופ גראמן לפיתוח כלי טיס בלתי מאויש ימי לצורכי הדגמה, תחת השם "X-47A פגסוס".
ה-X-47A פועל באמצעות מנוע טורבו-מניפה בודד, המורכב בחלקו האחורי של כלי הטיס. גוף המטוס עשוי מחומרים מורכבים ויש אפשרות לחמשו ב-2 פצצות דמה במשקל 225 ק"ג כל אחת.
גרסאות עריכה
