נזמית לופתת
נזמית לופתת (שם מדעי: Lamium amplexicaule) היא מין של צמח עשבוני חד-שנתי קטן, בסוג נזמית ממשפחת השפתניים. כ-30 מינים משויכים לסוג נזמית, והמין נזמית לופתת מונה 2 תת-מינים ו-4 זנים. נזמית לופתת רחבת תפוצה באזורים הממוזגים של אירופה ואסיה וממקורנזיה ועד אתיופיה[1][2]. בישראל תפוצתה בחבל הים-תיכוני מן החרמון בצפון ועד צפון הנגב, ובית גידולה בגינות, בשדות, בצדי דרכים ובמקומות המופרעים על ידי האדם. עיקר פריחתה בעיצומו של החורף מדצמבר עד אפריל.
 נזמית לופתת
| |
|---|---|
נזמית לופתת
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | נזמית |
| מין: | נזמית לופתת |
| שם מדעי | |
 Lamium amplexicauleליניאוס, 1753 | |
עליו נגדיים, עגולים, שעירים ושפתם משוננת בשיניים מעוגלות. העלים החדשים היוצאים מראש הגבעול לעיתים קרובות בצבע סגלגל. הגבעול רָבוּעַ, וצבעו גם כן ירוק-סגלגל. הפרחים בצבע ארגמן עז, והם בלתי נכונים. בשפתו התחתונה של הפרח יש נקודות סגולות על רקע לבן-סגלגל. אבקני הפרח 'מוחבאים' מתחת לשפתו העליונה שנראית כמו כיפה קטנה, והיא מחפה עליהם. מלועו של הפרח יוצאת צינורית ארוכה ודקה (עמוד השחלה) שבסופה, בחיק העלה, נמצאת השחלה.
בית גידול ותפוצה עריכה
נזמית לופתת רחבת תפוצה באזורים הממוזגים של אירופה ואסיה וממקורנזיה ועד אתיופיה[1][2]. נזמית לופתת נפוצה כצמח בר באירוסיה וכצמח גר באמריקה הצפונית והדרומית. היא נפוצה בכל ישראל ובמיוחד באזורים הרריים, ובבתות. בישראל תפוצתה בחבל הים-תיכוני מן החרמון בצפון ועד צפון הנגב, ובית גידולה בגינות, בשדות, בצדי דרכים ובמקומות המופרעים על ידי האדם.
מאפייני המין עריכה
נזמית לופתת היא צמח עשבוני חד-שנתי, ים-תיכוני, נמוך (10 עד 30 ס"מ), מסתעף מבסיסו, מקריח (בשונה מאשבל) או שעיר ובעל שערות פשוטות. בכל תפרחית נפתחים פרחים אחדים ולפעמים הפקעיות נותרות סגורות והכותרת כולה אינה ארוכה מהגביע, במקרה זה מתבצעות האבקה עצמית סמויה, והפריה בתוך הפקעית (קליסטוגמיה).
הגבעולים רְבוּעִים ולרוב זקופים. העלים נגדיים, פשוטים. העלים התחתונים בעלי פטוטרות והעליונים יושבים ולופתים את הגבעול (זוג העלים הנגדיים חרוז יחד על הגבעול) ושונים בצורתם ובגודלם משאר העלים. הטרפים של עלי הגבעול והעלים המלווים את הפרחים הם עגולים ורחבים, מקומטים ושקועים לאורך העורקים. פניהם של הפטוטרות מכוסים בשערות פשוטות וקצרות ושפתם משוננת בשיניים שוות זו לזו ומעוגלים בראשן.
הפרחים מרוכזים בתפרחיות (דורים מדומים) צפופות בראשי הגבעולים (במפרקים העליונים) והם מלווים בדורים של חפים ירוקים שדומים לעלי הגבעול. החפים ארוכים יותר מהתפרחית ובולטים החוצה. בכל תפרחית 4 עד 20 פרחים.
הפרחים דו-מיניים ודו שפתניים בבירור. כאמור למעלה, לפעמים הפרחים אינם נפתחים והאבקה נעשית בתוך הפרח.
הגביע דמוי צינור או פעמון, אינו דו-שפתני, משתייר ומתפרה. הגביע, שאורכו 5 עד 7 מ"מ, בעל 5 עורקים (בשונה מנפית) ו-5 שיניים מחודדות, שוות זו לזו בצורתן. אורך כל שן גדולה מרוחבה.
הכותרת דו-שפתנית בבירור ולרוב סגולה (ארגמני כהה) לפעמים לבנה. צינור הכותרת ארוך מאוד ומורחב באופן פתאומי בחלקו העליון כעין שק או זפק ובולט מאוד מהגביע ואינו מכיל טבעת שערות (בשונה מאשבל). השפה עליונה דמוית קובע, שעירה, תמימה ומפורצת. השפה התחתונה פרושה ובעלת 3 אונות, קירחת וצבעה ורוד בהיר עם נקודות ורודות כהות (משמשות נתיבי צוף). האונות הצדדיות קצרות מאוד ודמויות שיניים או מעוגלות. האונה האמצעית משונצת מאוד בבסיסה (הולכת ומצטרר כלפי הבסיס) ולפעמים מחולקת לשתי אונות בקצה.
האבקנים שמספרם 4, אינם חבויים בצינור הכותרת, אך הם חבויים תחת השפה העליונה ואינם בולטים מתוך הכותרת או רק במעט. זוג האבקנים האחורי קצר מהזוג הקדמי (בשונה מנפית). המאבקים שעירים. אונות עמוד העלי שוות זו לזו.
הפרי מסוג מפרדת בעלת 4 פרודות, שכל אחת אחת מהן עטופה בנפרד בקטע של שחלה ובעלת 3 מקצועות חדים וקטומים (לא מעוגלים בשונה מאשבל) בראשן. הפרודות הבשלות נפוצות בדרך כלל יחד עם הגביע המשתייר והמתפרה, שמתקשה לאחר ההבשלה, ולועו נסגר על ידי טבעת שערות[3][4].
הפריחה בחורף מסוף נובמבר ועד תחילת מאי. משך חיי הפרח מ-1.6 עד 2.4 ימים.
האבקה יוצאת דופן עריכה
בנזמית לופתת קיימת תאימות עצמית, דהיינו לגרגרי אבקה יכולת לנבוט על גבי הצלקת של פרח בעל אותו מטען גנטי והפרות את הביציות שבשחלה. תאימות עצמית מאפשרת האבקה עצמית.
לנזמית לופתת שני סוגי פרחים ושלושה סוגי האבקה: שני סוגי האבקה נעשים בפרח פתוח ואחד בפרח סגור. השתיים, האבקה העצמית והאבקה זרה נעשות בפרחים פתוחים בידי דבורי בר גדולות, זבובים ממשפחת הבומביליים, פרפרים ודבורים בינוניות, שלשונן ארוכה, אך נדירה בידי דבורי דבש שלשונן קצרה. האבקה השלישית שמכונה אבקה עצמית סמויה (חבויה, קליסטוגמיה) נעשית בפרח סגור שלכותרת שלו מראה כובע סגול קטן וקמור הסוגר את פתח צינור הגביע ואינו בולט כלל מבין שיניו. בפרח סגור (קליסטוגמי) אין צוף, והאבקנים והצלקת מקופלים ומהודקים זה לזה, והם מבשילים בו-זמנית ומתבצעת בהם האבקה עצמית. הייחודיות של האבקה זו היא שגרגרי האבקה הסמוכים לסדקי המאבק נובטים בעודם במאבק ושולחים את הנחשונים אל הצלקת ומפרים את הפרח בהאבקה עצמית. אחוז הפרחים הסגורים הבשלים מבחינה מינית גבוה יותר בתחילת עונת הגשמים מאשר באביב, כאשר הגשם עלול להרטיב את האבקה ולפגוע בחיוניותה ולהמעיט את המאביקים[5][6][7].
קישורים חיצוניים עריכה
- נזמית לופתת, באתר ITIS (באנגלית)
- נזמית לופתת, באתר NCBI (באנגלית)
- נזמית לופתת, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- נזמית לופתת, באתר צמח השדה
- נזמית לופתת, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- נזמית לופתת, באתר Tropicos (באנגלית)
- נזמית לופתת, באתר GBIF (באנגלית)
- נזמית לופתת, באתר The Plant List (באנגלית)
- נזמית לופתת, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Lamium amplexicaule L., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 6-2022
- ^ 1 2 Lamium amplexicaule, POWO "Plants of the World Online. Published on the Internet, 2022
- ^ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 393
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 566
- ^ עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 66
- ^ דן איזיקוביץ, האבקה של נזמית לופתת, באתר פרח השדה
- ^ אמוץ דפני, דן איזיקוביץ ישראל 2023, 22, האבקה בראי ישראלי, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2023, עמ' 181-184