שפתניים

משפחה של צמחים

השִׂפְתָנִיִּים (שם מדעי: Lamiaceae Martinov, שם נרדף: Labiatae) היא משפחת צמחים המקיפה עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים, בני שיח או שיחים מאוחה עלי כותרת ומכילים על פי רוב שמנים מפיקי ריח. המשפחה משויכת לסדרת הצינוראים (Lamiales Bromhead). במשפחה נמנים 269 סוגים ו-8,135 מינים[1], שנפוצים בכל העולם, במיוחד באזורים ממוזגים והסובטרופיים. אך, רובם גדלים באזור הים התיכון, באסיה המרכזית וגם במחוזות ההרריים של האזורים הטרופיים.

קריאת טבלת מיוןשפתניים
נפית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lamiaceae
מרטינוב, 1820
Lycopus europaeus
פרח של אורגנו.

למשפחת השפתניים נציגות מכובדת בין צמחי התבלין והבושם מאז ימי קדם ועד היום, וגם בין צמחי המרפא. במיני המשפחה נעשה שימוש נרחב ברפואה העממית אם כי פחות ברפואה המודרנית (התרופה דיגוקסין לחיזוק פעולות הלב מוצה מצמח הדיגיטליס).

בצמחיית ישראל כ-33 סוגים וכ-180 מינים של בני משפחת השפתניים.

מאפייניםעריכה

 
כף-זאב אירופית

קיום חפיות או חסרונן, גודלן וצורתן הם סימנים חשובים במיון הסוגים ממשפחת השפתניים בכלל והמינים בפרט.

עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים, בני שיח או שיחים על פי רוב ריחניים.

הגבעולים רְבוּעִים (בעלי 4 מקצועות) או לעיתים רחוקות גליליים (מרווה צחורה).

העלים נגדיים (לעיתים רחוקות ערוכים בדורים מדומים או מסורגים). הלוואים נעדרים.

התפרחות אמיריות (צומחות מקצה הגבעול) מסוג תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת שנושאת 2 פרחים או רבים, ובתחתיתה עלים או חפים, או לעיתים רחוקות הן חיקיות (יוצאות מחיק העלה) ונושאות פרח בודד.

הפרחים על פי רוב דו-מיניים, בלתי-נכונים (דו-סימטריים), לעיתים רחוקות כמעט נכונים (רב-סימטריים). הם מקובצים לאורך התפרחת באשכולות או במכבדים, מסוג מסוימת חד בדית או דו-בדית (למשל, נפית כפופה), שערוכים על מפרק הגבעול בזוגות נגדיים, או בדור מדומה. כל דור נמצא בחיק זוג עלים נגדיים או זוג חפים נגדיים, שלעיתים נושר במהרה ולא נראה בפרח הבוגר (למשל במרווה צחורה).

חפיות הפרחים מצויות או לא מצויות. (למשל, לאשבל זוהרי יש חפיות גדולות המלוות את הפרחים, ואילו לאשבל ערבי אין חפיות).

הגביע משתייר לאחר נשירת הכותרת ועוטף את הזרעים לעיתים הגביע מתפרה (גדל לאחר ההפריה ובמהלך הבשלת הזרעים.

הכותרת על פי רוב דו-שפתנית פחות או יותר דהיינו בעלת צינור כותרת שקצהו הקדמי שסוע לשתי שפות.

השפה העליונה בת 2 אונות והשפה התחתונה בעלת 3 אונות. לא תמיד ניתן להבחין באונות.

האבקנים 2 או 4, מעורים בדרגות שונות בצינור הכותרת, מופרדים האחד מן השני או לעיתים רחוקות מאוחים. אם מספר האבקנים 4 אז שניים מהם קצרים ו-2 ארוכים יותר. לעיתים ימצא אבקן מנוון.

המאבקים עם 1 או 2 לשכות, שמתפצלים על פי רוב, ובדרך כלל נפתחים לאורך.

המצעית משתיירת בפרי.

השחלה עילית, בעלת 2 מגורות ובכל אחת מהן 2 ביציות ואין עמוד העלי יוצא מבסיס השחלה, או בעלת 4 מגורות ובכל מגורה ביצית אחת זקופה ועמוד העלי יוצא מבין המגורות, מבסיס השחלה (gynobasic) והצלקת שבראשו שסועה לשתיים.

הפרי מסוג מַפְרֶדֶת (schizocarp) שעשוי 1 עד 4 פרודות (אגוזיות יבשות) מופרדות או בזוגות ועטופות בגביע משתייר. הפרי נראה מחולק ל-4 פרודות על ידי שני קווים מצטלבים.

הזרעים בעלי עובר ישר, בדרך כלל בלי אנדוספרם או עם אנדוספרם אבל מועט ביותר.

שימושים ביד האדםעריכה

סוגים רבים במשפחה מכילים שמנים אתריים ריחניים בעיקר על פני האיברים הווגטטיבים (צמחיים), שמטרתם למנוע את אכילת הצמח בידי אוכלי צמחים (הֶרְבּיבוֹרים). נוכחות השמנים האתריים היא גם הסיבה שמינים רבים מהמשפחה טופחו בתור עשבי תיבול נפוצים, במיוחד במטבח הים-תיכוני למשל: ריחן, נענה (מנטה), אזובית, אזוב וקורנית המכונים זעתר. וכן להפקת שמנים במיוחד לבושם למשל מיני האזביון והנענה. בנוסף, יופיין וקלות רבייתם מחתך גבעול או מזרעים הפכה אותם לצמחי תרבות. חשיבות מסוימת נודעת לשפתניים כצמחי גן ונוי, ולצורכי מסחר, למשל מיני מרווה, רוזמרין ועוד.

ברפואה העממית מיני השפתניים ממלאים תפקיד חשוב ומינים כמו מרווה רפואית, בן אזוב רפואי ואחרים משמשים בה כתרופות.

שמות ומיוןעריכה

שמה המדעי הקודם של משפחת השפתניים היה labiatae, נגזרת של מילת הרבים בלטינית החדשה, labia, וביחיד labium, ופירושה שפתיים. שמה העברי של המשפחה ניתן במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 491[2].

שמה המדעי הנוכחי של משפחת השפתניים הוא Lamiaceae, שנלקח משמו של הסוג הנפוץ והמוכר ממשפחת השפתניים, Lamium (נִזְמִית) שהוא תרגום השם הנפוץ של נזמית, dead nettle, מלטינית ללטינית חדשה lamium mortuum (סרפד מת, סרפד כוזב). השם "סרפד כוזב" ניתן לנזמית במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 490) משנת 1930 מפי תלמידי מקווה ישראל[3] ושונה לשמה הנוכחי במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 500[2].

ייתכן ומראה הנזמית מזכיר את המפלצת המיתולוגית למיה (lamia monster). מפלצת עם גוף אישה או עם גוף של נחש וראש ושדיים של אישה שטרפה ילדים של אחרים.

מינים בצמחיית הבר של בישראל וסביבתהעריכה

ברשימה זו "אותר"- הכוונה היא שהמין התגלה בישראל ובסביבתה. המונח "נדחה" משמעותו שהמין לא נמצא או נכחד, או אקראי (אפזודי). המונח "בסכנת הכחדה" כולל גם פגיע.

 
סידור התפרחות שיח-אברהם מצוי
 
Leucas aspera
 
Origanum dictamnus
 
Tripora divaricata
 
Anisochilus carnosus

אזוב מצוי כלול בסוג אזובית. זוטה לבנה כלולה בסוג קלינופודיון. קורנית מקורקפת כלולה בסוג צתרנית.

  1. אבובית (Ziziphora) - 3 אותרו, 1 רק בחרמון. ראה הסבר בערך הסוג.
  2. אודנה (Otostegia) - 1 אותר, 0 בישראל, 1 בסביבתה (אודנה שיחנית).
  3. אזוביון - (Lavandula) 4 אותרו, 3 בישראל 1 בסביבתה. ראה הסבר בערך הסוג.
  4. אזובית (Origanum) - 7 אותרו, 3 בישראל ובכללם אזוב מצוי, 4 בסביבתה. ראה הסבר בערך הסוג.
  5. אשבל (Stachys) - 16 אותרו, 2 נידחים, 5 רק בחרמון, 7 בסכנת הכחדה. ראה הסבר בערך הסוג.
  6. בר-גביע (Moluccella) - 2 מינים אותרו. ראה הסבר על המינים בערך הסוג.
  7. ברזילון (Sideritis) - 5 מינים אותרו, 1 נדחה, 1 בחרמון. ראה הסבר בערך הסוג.
  8. בת-קורנית (Thymus) 2 מינים אותרו 1 בישראל, 1 בסביבתה (סיני) אה הסבר בערך הסוג.
  9. גלונית (Ballota) - 4 מינים אותרו, 3 נידח. ראה הסבר בערך הסוג.
  10. געדה (Teucrium) - 13 מינים אותרו, 11 בישראל, 2 בסביבתה. ראה הסבר בערך הסוג.
  11. זוטה (Micromeria) - 5 מינים אותרו, 2 בישראל, 3 בסביבתה. ראה הסבר בערך הסוג.
  12. חד-שפה (Ajuga) - 3 מינים ו-2 תת-מינים של חד-שפה מצוי אותרו, אחד מהם בירדן. ראה הסבר בערך הסוג.
  13. כף-זאב (Lycopus) - מין יחיד בסוגו בישראל. ראה הסבר על הסוג בערך כף-זאב אירופית.
  14. מליסה (Melissa) - מליסה רפואית מין יחיד בסוגו בישראל
  15. מניפנית (Lallemantia) - 2 מינים אותרו, 1 בישראל ובירדן ובסיני. ראה על הסוג והמינים בערך מניפנית גרוזית.
  16. מרווה (Salvia) - ראה הסבר על המינים בערך הסוג.
  17. מרמר (מרוביון, Marrubium) 4 מינים אותרו, 2 בישראל, 1 רק בחרמון, 1 בדרום ירדן. ראה הסבר בערך הסוג.
  18. נזמית (Lamium) - 6 מינים אותרו, 4 בישראל ו-2 נדחים. ראה הסבר בערך הסוג.
  19. נענע (Mentha) - 4 מינים אותרו, 3 בישראל ו-1 נידח בחרמון. ראה הסבר בערך הסוג.
  20. נפית (Nepeta) - 8 מינים אותרו, 5 בישראל (4 רק בחרמון), 1 בסיני ו-2 בירדן. ראה הסבר בערך הסוג.
  21. פרסיון (Prasium) - מין יחיד בסוגו בישראל. ראה הסבר על הסוג בערך פרסיון גדול.
  22. צמר (Phlomoides) - מין יחיד בסוגו בישראל. ראה הסבר על הסוג בערך צמר מפוצל.
  23. צתרה (Satureja) - צתרה ורודה מין יחיד בסוגו בישראל.
  24. צתרנית (Thymbra) - ראה הסבר על המינים בערך הסוג.
  25. קלינופודיון (Clinopodium) - 3 מינים אותרו, 3 בישראל. ראה הסבר בערך הסוג.
  26. קערורית (Scutellaria) - 4 מינים אותרו, 3 בישראל, ואחד נידח. ראה הסבר בערך הסוג.
  27. שיח אברהם (.Vitex L) - שיח-אברהם מצוי מיון יחיד בסוגו בישראל. ראה הסבר בערך הסוג.
  28. שלהבית (Phlomis) - 12 מינים אותרו, 8 בישראל, 1 בסיני, 1 בירדן, 2 נדחים בחרמון. ראה הסבר בערך הסוג.

מינים בעולםעריכה

סוגים המשמשים כצמחי תרבותעריכה

תמונותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שפתניים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Lamiaceae Martinov, The World Flora Online, ‏19-4-2022
  2. ^ 1 2 צמחי ארץ ישראל (תש"ו), האקדמיה ללשון העברית, ‏1946
  3. ^ מילון ילקוט הצמחים, האקדמיה ללשון העברית, ‏1930