ניקולס סלונימסקי

ניקולס סלונימסקי (באנגלית: Nicolas Slonimsky; ברוסית: Никола́й Леони́дович Сло́нимский ניקולאי ליאונידוביץ' סלומינסקי;‏ 27 באפריל (_{15 באפריל לפי הלוח היוליאני})‏ 1894 – 25 בדצמבר 1995) היה מוזיקאי אמריקאי ממוצא יהודי רוסי, מנצח, פסנתרן, מלחין, סופר ומחבר ועורך לקסיקונים, בהם התזאורוס לסולמות ותבניות מוזיקליות (Thesaurus of Scales and Melodic Patterns), "המלחינים הגדולים ויצירותיהם" (The Great Composers and Their Works) ומילון ביוגרפיות המוזיקאים של בייקר (Baker's Biographical Dictionary of Musicians).

ניקולס סלונימסקי
Nicolas Slonimsky

לידה	15 באפריל 1894 (יוליאני) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	25 בדצמבר 1995 (בגיל 101) לוס אנג'לס, ארצות הברית
שם לידה	Никола́й Леони́дович Сло́нимский
מוקד פעילות	האימפריה הרוסית, ארצות הברית
מקום לימודים	Boston Conservatory at Berklee, הקונסרבטריון של סנקט פטרבורג, בית הספר איסטמן למוזיקה, אוניברסיטת סנקט פטרבורג
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	אנגלית, רוסית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים Laurel Leaf Award
פרופיל ב-IMDb

סלומניסקי מנצח

שנים ראשונות

סלונימסקי נולד בסנקט פטרבורג, סבו היה הרב חיים זליג סלונימסקי, מייסדו ועורכו הראשון של העיתון העברי "הצפירה" וממציאן של מספר המצאות טכניות, אך אביו ליאוניד ואמו התנצרו וקיבלו על עצמם את האמונה הנוצרית הפרבוסלבית, כך שניקולאי הוטבל לנצרות עם לידתו. לאחר מהפכת אוקטובר נמלט לקייב (למרות סימפתיה אישית למטרות המהפכה, אך מתוך רתיעה מהאלימות הגלומה בה) ומשם עבר לקונסטנטינופול ממנה נסע לפריז, בה השתקע יחד עם גולים רוסים רבים. בפריז עבר עם סרגיי קוסביצקי ובשנים 1921-1922 נסע ברחבי אירופה לסיבוב רסיטלים כמלווה בפסנתר של הטנור ולדימיר רוזינג. כאשר מונה רוזינג למנהל האופראי של בית הספר איסטמן למוזיקה ברוצ'סטר, ניו יורק, עבר סלונימסקי לארצות הברית יחד עמו.

קריירת ניצוח

סלונימסקי ב-1933

ברוצ'סטר למד סלונימסקי ניצוח עם אלברט קואוטס ויוג'ין גוסנס ובמקביל המשיך ללוות את רוזינג. לאחר שנתיים עבר סלונימסקי לבוסטון, בהזמנתו של קוסביצקי שמונה למנצח התזמורת הסימפונית של בוסטון. במקביל לימד סלונימסקי מוזיקה בקונסרבטוריון של בוסטון ופרסם מאמרים בכתב העת The Etude. סלונימסקי נודע באותה עת בפרט כמלווה ופסנתרן של מוזיקה קלאסית מודרנית ועבד עם הנרי קאוול וצ'ארלס אייבס. ב-1927 ייסד את התזמורת הקאמרית של בוסטון (Boston Chamber Orchestra), אותה ניהל מוזיקלית ועליה ניצח. בתפקיד זה ניצח על יצירות פורצות דרך כגון ביצוע הבכורה של יצירתו של אייבס "שלושה מקומות בניו אינגלנד" ב-1931 ו"יוניזציה" של אדגר וארז ל-13 כלי הקשה ב-1933.

ב-1932 יצא עם תזמורתו למסע קונצרטים של מוזיקה מודרנית בהוואנה, פריז, ברלין ובודפשט ובקיץ 1933 ניצח על סדרת קונצרטים בהוליווד בול. הקונצרט בהוליווד בול זכה לביקורות קטלניות מאת קהל שלא היה מוכן לקבל את המוזיקה המודרנית. הדבר הוביל את סלונימקי לזנוח את הניצוח.

כותב ומבקר

סלונימסקי כתב על מוזיקה במגוון מדיות וסוגות. הוא חיבר מאמרי ניתוח ומאמרי ביקורת כמו גם הערות אלבום וסקירות בעיתונות. כאשר דעכה קריירת הניצוח שלו בשנות הארבעים, תפסה הכתיבה חלק גדול יותר מסדר יומו. ב-1937 חיבר את המדריך המקיף הראשון שלו, "מוזיקה מאז 1900" (Music Since 1900), לאחר סיור בדרום אמריקה ב-1945 הוציא לאור את הסקירה המקיפה "המוזיקה של דרום אמריקה" (Music of Latin America). ב-1947 הוציא את התזאורוס לסולמות ותבניות מוזיקליות (Thesaurus of Scales and Melodic Patterns) שצוין על ידי מוזיקאים כבעל השפעה מכרעת על יצירתם, בהם ג'ון קולטריין ופרנק זאפה. בספרו מציע סלונימסקי מודלים צליליים סימטריים לקומפוזיציה. בשונה מספרים ומילונים העוסקים בפראזות מלודיות הנשענות על הרפרטואר כפי שעוצב במשך מאות שנים, מציע ספר זה שיטה ליצירת פראזות חדשות בדומה לשיטות הדודקפוניות והסריאליות. במחצית הראשונה של המאה העשרים קיימות יצירות מוזיקליות בהן חומר הגלם הוא סדרות צלילים המאורגנים מראש בצורה דומה לאלו שבספר.

ב-1953 כינס סלונימסקי ביקורות קטלניות של מבקרי מוזיקה בספר "לקסיקון הגידופים המוזיקליים" (Lexicon of Musical Invective), ב-1957 ערך את "האנציקלופדיה הבינלאומית למוזיקה ומוזיקאים" (International Cyclopedia of Music and Musicians) מאת וירג'יל תומסון ושנה לאחר מכן מונה לעורכו של מילון ביוגרפיות המוזיקאים של בייקר (Baker's Biographical Dictionary of Musicians), שראה אור מאז ועד 1992 במספר מהדורות מתוקנות, כולן בעריכתו.

שלהי חייו

ב-1964, לאחר מות אשתו דורותי, עבר סלונימסקי מבוסטון ללוס אנג'לס, שם לימד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). חוש ההומור שלו הפך אותו למרצה מבוקש לצורכי הנגשת מוזיקה קלאסית מודרנית. סלונימסקי הרצה על מוזיקה באירועים שונים והיה אורח תדיר בתוכניתו של ג'וני קרסון The Tonight Show. בנוסף, התיידד עם ג'ון קייג' ועם פרנק זאפה, עמו הופיע ב-1981 ביצירות מאת שניהם.

בשנת 1988 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו "שמיעה אבסולוטית" Perfect Pitch, שכלל את סיפור חייו מראשיתם ברוסיה, כולל סיפור חייו סבו הרב והממציא וסיפורים רבים על סצנת המוזיקה של ארצות הברית. ביום הולדתו ה-98 ביקר בעיר הולדתו סנקט פטרבורג, ביקור שהפך לסרט הטלוויזיה "מגע של גאון" (A Touch of Genius).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולס סלונימסקי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט של סלונימסקי
• באתר Other Minds
• Nicolas Slonimsky, Author of Widely Used Reference Works on Music,Dies at 101, נקרולוג, הניו יורק טיימס, 27 בדצמבר 1995
• שי כהן, ג'ון קולטריין וניקולס סלונמסקי: תאוריה מוזיקלית כבסיס למפגש רעיוני בלתי צפוי, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, המחלקה למוזיקה, אוניברסיטת בר-אילן, שבט תשס"ז
• ניקולס סלונימסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ניקולס סלונימסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ניקולס סלונימסקי, באתר Discogs (באנגלית)
• ניקולס סלונימסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ניקולס סלונימסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

להאזנה

• Newmillenniumrecords.com שיחות עם סלונימסקי בביתו, 1979
• Speaking of Music שיחות עם סלונימסקי, 1987
• Music & Conversation with Slonimsky at his home in Los Angeles, 1979
• Ode to Gravity קונצרט משלו ולכבודו, 1991
• דיון על צ'ארלס אייבס ואיגור סטרווינסקי, 1971
• On Frank Zappa על יחסיו של פרנק זאפה, 1983
• הרצאה בברקלי, 1971
• On Shostakovich, after the composer's death, 1975 על סושטקוביץ' לאחר מות המלחין
• Slonimsky talks with David Cloud על 40 שנה ליצירה "יוניזציה" מאת אדגר וארז, 1973