פתיחת התפריט הראשי
נקיה-זכותו בתבליט מברונזה מאחורי בנה המלך אסרחדון במקדש לאל מרדוך. התבליט מנציח את שיקום העיר בבל על ידי אסרחדון

נַקִיַה-זַכּוּתּוּ (בכתיב חסר נַקִיַ-זַכֻּתֻּ; חיה בסוף המאה ה-8 ובמחצית הראשונה של המאה ה-7 לפנה"ס) הייתה מלכה אשורית, אחת מנשותיו של המלך סנחריב, אמו של המלך אסרחדון וסבתו של המלך אשורבניפל. היא שימשה כיועצת לבנה ונכדה וכונתה "המלכה האם", הגבירה ואם המלך. היא סייעה בעלייתם לשלטון של אסרחדון ואשורבניפל, שהיו שניים מהמלכים החשובים ביותר בתקופה הנאו-אשורית. דמותה מופיעה במקורות בין השנים 713–669 לפנה"ס.

ביוגרפיהעריכה

נקיה-זכותו הגיעה לארמון בימי מלכותו של סרגון השני (מלך בין השנים 722–705 לפנה"ס), אביו של סנחריב. ידוע כי הייתה בקשר עם סנחריב כבר בשנת 713 לפנה"ס, כאשר היה יורש העצר של אביו. נקיה נישאה לסנחריב וילדה את אסרחדון, בנו הצעיר ביותר. היא לא הייתה ממוצא אצילי. מעמדה במקור היה אחת מנשות הארמון - "אישה מהבית הגדול". לסנחריב היו לפחות 11 ילדים.[1] אשור-נדין-שומי, בנו הבכור ויורש העצר של סנחריב, נרצח בשנת 694 לפנה"ס, וסנחריב המתין 11 שנים לפני שמינה את אסרחדון כיורש עצר חדש, בדלגו על בנו הבוגר יותר ארד-מוליסי (או ארד-מוליסו), שציפה להיבחר כיורש. הבחירה בבן הצעיר כיורש עצר מצביעה על ההשפעה שהייתה לנקיה-זכותו על סנחריב. בחירתו של אסרחדון  ליורש עצר לווה בטקס חריג באשור, שבו נצטוו נאמניו של סנחריב להישבע שבועת אמונים לאסרחדון. החלטה זאת הייתה למורת רוחו של ארד-מוליסי, שהביאה אותו בהמשך לרציחתו של סנחריב.

במשך השנתיים הבאות עד למותו של סנחריב בשנת 681 לפנה"ס, בעת שאסרחדון היה יורש העצר, הוא ואמו נדרשו לתחזק כל אותה עת את מעמדם בארמון המלוכה. בסופו של דבר, שלח סנחריב את אסרחדון להסתתר מפני אחיו בחניגלבת, שהייתה אחד המחוזות המערביים של האימפריה. נקיה לא מופיעה במקורות בתקופה זאת, ואין מידע אם הצליחה להגיע למעמד של האישה הראשית.

נקיה הייתה בחצר המלוכה בנינוה בעת שסנחריב נרצח על ידי בנו ארד-מוליסי. היא שהתה שם בכל תקופת המהומות. בתקופה זאת היא פנתה לנביאות וביקשה מידע לגבי העתיד לקרות. היא כנראה הזעיקה את אסרחדון, ובמאבק שהתנהל במשך ששה שבועות לאחר הרצח, ניצח אסרחדון והוא עלה למלוכה. בתקופת שלטונו של אסרחדון היא שימשה לו כיועצת וזאת הייתה העת שבה הייתה לה ההשפעה הרבה ביותר בחצר המלוכה. מהעת ההיא שרדו מכתבים שהוא כתב לה, וכן מכתבים שנכתבו אליה מפקידים בכירים באשור ובבבל. כתובת ששרדה מציינת שהיא בנתה ארמון לאסרחדון בנינוה. כתובות הקדשה ומסמכים מינהליים וכלכליים מעידים שהיא הייתה אישה עשירה מאד ובעלת צוות בית גדול של פקידים ומשרתים. היא זכתה להיות מונצחת בפסל שהעניקו לה יועצי אסרחדון. הנצחה בפסל הייתה זכות השמורה למלכים. בנוסף, דמותה הוצגה ליד אסרחדון בלוח ברונזה שבו שניהם נראים זובחים לאלי אשור, ופסליה ניצבו ליד פסלי אסרחדון במקדשים. הנוהג באשור היה שפסלו של המלך ניצב לבד מול האל, או עם בניו הזכרים. היא שיפצה מקדשים והקדישה כתובות לאלים. השפעתה וכוחה היה רב. באחד המכתבים פנה אליה מושל בשם נאיד-מרדוך וביקש שהמלך ישלח לו חילות עזר. מכתב זה מצביע גם על מעורבותה הצבאית. במכתבים אחרים נכתב "אם המלך מוכשרת כמו אַדַפּה" (שהיה חכם מיתולוגי), ובמכתב אחר למלך כתב אחד הפקידים: "ההחלטה של אם המלך, אדוני, מכרעת כמו זו של האלים".[2]

באחת הכתובות שהקדישה לאלים היא רמזה על תפקידה החשוב בהכתרת בנה למלך:

נקיה-זכותו, מלכתו של סנחריב, מלך העולם, מלך אשור, כלתו של סרגון, מלך העולם, מלך אשור, אמו של אסרחדון, מלך העולם, מלך אשור - אני היא. האלים אשור, סין, שמש, נבו, מרדוך, אישתר מנינוה, אשתר מארבלה בטוב לבם הושיבו על כס אביו את בני, אסרחדון, את פרי רחמי

אהובה אשמן, תולדות חוה: בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא.[3]

אסרחדון העדיף את בנו הצעיר אשורבניפל כיורש עצר על פני בנו הבכור שמש-שום-אוכין, שיועד להיות מלך המדינה הוואסלית בבל. העדפה זאת יצרה בעיות בחצר המלוכה. אסרחדון, שהיה חולה, סמך עליה שתעביר את השלטון באופן מסודר לבנו המועדף. כשאסרחדון מת, בשנת 669 לפנה"ס, היא מלאה את בקשתו בכך שהשביעה את תושבי הממלכה בשבועת נאמנות לאשורבניפל, בדומה לשבועה שהשביע סנחריב את אנשיו להבטחת שלטונו של אסרחדון. אין מידע נוסף עליה לאחר עלייתו של אשורבניפל לשלטון.

בשבועת הנאמנות שהשביעה נקיה-זכותו את תושבי הממלכה, מודגש תפקידה בשמירה על מעמדו של אשורבניפל:

שבועת הנאמנות של נקיה-זכותו, אשת סנחריב, מלך אשור, אמו של אסרחדון, מלך אשור... אם אתם [תשמעו] מיום זה והלאה מילה לא טובה של מרד כנגד אדונכם, אשורבניפל, מלך אשור, בואו ודווחו לאזני נקיה-זכותו, אמו ולאזני אדונכם אשורבניפל... אם תשמעו ותדעו על אנשים המבקשים למרוד במלך, אשר בקרבכם... הרגו אותם והביאום לנקיה-זכותו, אמו ולאשורבניפל, מלך אשור, אדונכם...

אהובה אשמן, תולדות חוה: בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא.[4]

מוצאהעריכה

המידע היחיד הידוע על משפחתה הוא שהייתה לה אחות בשם אבי-רמי. תאריך לידתה ומותה אינו ידוע.[1]

"נקיה" הוא שם בשפה שמית מערבית, שתורגם ל"זכותו" באכדית, שפירושו הוא טהורה/זכה.[5] היא השתמשה לעיתים בשני השמות. בעקבות כך חוקרים שיערו שהיא לא הייתה ממוצא אשורי. אחת ההשערות הייתה שהשם נקיה מקורו בעברית.

נקיה נולדה כנראה בבבל, אבל ייתכן ומקורה של משפחתה הוא מאזור חרן. מקורה של השערה זאת הוא בשבר של תבליט מברונזה (נמצא עכשיו במוזיאון הלובר), שבו נקיה ניצבת מאחורי בנה המלך אסרחדון. היא מחזיקה מראה בידה השמאלית ושתיל בידה הימנית. מקור המוטיב של אחזקת המראה ביד הוא באזורי סוריה ואנטוליה, והוא הופיע כאן לראשונה באמנות האשורית. השערות נוספות הן שהיא אולי הייתה ממוצא ארמי או יהודי.[6]

לקריאה נוספתעריכה

  • אהובה אשמן, תולדות חוה, בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא תל אביב: ידיעות ספרים, 2008. עמ' 164-162.
  • Melville, Sarah C. (1999). The role of Naqia/Zakutu in Sargonid politics. Helsinki: Neo-Assyrian Text Corpus Project

קישורים חיצונייםעריכה

  • Zakutu באתר Anciet History encyclopedia

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 Zakutu באתר Anciet History encyclopedia
  2. ^ A Woman's Place is in the House: Royal Women of Judah and their involvement in the House of David מאת Elna Solvang, הוצאת Bloomsbury Publishing ‏ 2003, עמ' 39
  3. ^ אהובה אשמן, תולדות חוה: בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 163
  4. ^ אשמן, תולדות חוה: בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 164
  5. ^ תולדות חוה, בנות אמהות ונשים נוכריות במקרא, עמ' 296
  6. ^ על נקיה במאמר על סנחריב באנציקלופדיה בריטניקה