נבו (אל)
נַבּוּ הוא אל החוכמה והכתב הבבלי, בנו של מרדוך. בת זוגו של נבו היא האלה תַּשְׁמֵתוּם. במקור, הסגידה לאל נבו הגיעה למסופוטמיה מהאמורים, כנראה במקביל למרדוך. מרדוך הפך לאל הבבלי המרכזי ואילו נבו שכן במקדש א-זידה בעיר בורסיפה. על פי התיאורים שהשאיר אחריו המלך הבבלי אפיל-סין, הוא היה זה שהוביל לבניית המקדש. בתחילה נקרא "סופר ומזכיר למרדוך" ואחר כך כבנו של מרדוך ושרפניתום. בחג ראש השנה הבבלי נהגו להעביר את פסל נבו מהמקדש בבורסיפה לבבל כדי לאחדו עם אביו, מרדוך.
 | |
| פסל האל נבו מהמאה ה-8 לפנה"ס, במוזיאון הלאומי של עיראק | |
| תרבות | אכד, בבל |
|---|---|
| אלים מקבילים | הרמס, מרקורי, תחות |
| אב | מרדוך |
| אם | צרפניתו (אנ') |
| בן או בת זוג |
Tashmetum  |
  | |
נבו שימש כפטרון הסופרים, בדומה לאלה ניסבה השומרית. סמליו הם עזרי הכתב: טבלת החימר ועט הכתיבה. מוצג לבוש בכובע עם קרניים ועומד כשידיו משולבות ככומר. רוכב על הדרקון המכונף של מרדוך (סירוש).
פסל של נבו מכלח שנבנה בתקופת תגלת פלאסר השלישי מוצג במוזיאון הבריטי.
אטימולוגיה ותפקיד
עריכההאטימולוגיה של שמו אינה ברורה. ייתכן ומדובר בשורש האכדי נב'[1] שפירושו להכריז או לקרוא. לפי זה, פירוש השם נבו הוא "זה שקראו לו".
נבו אחראי לכתוב את הגורל שנגזר מהאלים על כל אדם, בארכיון המקודש. מכאן נובע כוחו של נבו להאריך, לקצר ולהשפיע על חיי בני האדם.
במקרא
עריכההאל נבו מוזכר בתנ"ך בספר ישעיהו: ”כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה"” (ישעיהו, מ"ו, א').
באסטרולוגיה
עריכהבאסטרולוגיה הבבלית המאוחרת, נבו נקשר לכוכב חמה. בתור אל החוכמה והכתב ניתן לראות אותו כמקביל לאל היווני אפולו, או הרמס ולאל הרומי מרקורי.
לקריאה נוספת
עריכה- Colligan, L. H. (January 15, 2010). Mercury. Marshall Cavendish. p. 22. ISBN 978076144551
קישורים חיצוניים
עריכה
- נבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- נבו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Search Entry, www.assyrianlanguages.org