סאגה (עיר)

סאגה
佐賀市
Saga
סמל	דגל
	פסיפס צילומים מהעיר סאגה
	פסיפס צילומים מהעיר סאגה
מדינה	יפן
מחוז	סאגה
ראש העיר	Toshiyuki Hideshima
שפה רשמית	יפנית
תאריך ייסוד	1 באוקטובר 2005
שטח	431.84 קמ"ר (2020)
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	232,736 (2020)
‑ צפיפות	539 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות	33°14′41″N 130°17′59″E / 33.24470365096917°N 130.2998575765857°E
אזור זמן	UTC +9
	https://www.city.saga.lg.jp/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת יפן רגילה) טוקיו אוסקה סאפורו סנדאי ניאיגטה פוקואוקה נהה ד.; קו.; צ.; קו.; סין רוסיה ים יפן האוקיינוס; השקט; סאגה

סאגה, (באנגלית: Saga; ביפנית: 佐賀市 ) היא עיר הבירה של מחוז סאגה, באי קיושו, יפן. העיר סאגה הייתה בירת טריטוריית סאגה בתקופת אדו, והעיר הגדולה ביותר במחוז הייזן (אנ') לשעבר. נכון ל-1 באוגוסט 2020, בעיר חיו 232,736 תושבים וצפיפות האוכלוסייה עמדה על 539 נפש לקמ"ר. השטח הכולל של העיר הוא 431.84 קמ"ר.^[1]

מבין שבע ערי הבירה של המחוזות השונים, סאגה היא אחת הקטנות. כל האחרות בעלות אוכלוסייה המונה למעלה מ-500,000 תושבים. ייחודה של העיר בכך שהיא עתיקה והייתה מוקפת חומה.

העיר סאגה ממוקמת בחלק הדרום מזרחי של מחוז סאגה. לאחר מיזוג מספר עיירות וכפרים שכנים עם העיר בשנת 2005, הפכה העיר לארוכה מאוד. היא גובלת בים אריאקה מדרום ובמחוז פוקואוקה מדרום-מזרח ומצפון. החצי הצפוני של העיר כולל את הרי ספורי. ניתן להתייחס לסאגה כחלק מאזור המטרופולין הגדול פוקואוקה-קיטאקיושו (אנ').

היסטוריה

התרחבות העיר סאגה

ב-1 באפריל 1889, כשהוקמה ביפן מערכת שלטונית עירונית מודרנית, והוגדרו הרשויות המקומיות של יפן (אנ'), נוסדה גם העיר המודרנית סאגה. תחום העיר הנוכחית איחד 21 כפרים משלושה מחוזות – קאנזאקי (אנ'), אוגי (אנ') וסאגה. התרחבות העיר נמשכה בשנים 1922–2007. במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2007 היו בעיר כ–240,000 תושבים. שטח העיר היה 431.42 קילומטרים רבועים.

טירת סאגה

טירת סאגה (אנ') היא הבולטת מבין נכסי התרבות הרבים בעיר. זוהי אחת הטירות הנדירות ביפן המוקפות חומה, והיא הוקמה בשנים 1591–1593. בשנת 1726 היא נשרפה, וב–1835 שופצה. הדאימיו נבשימה נאומסה, משבט הסמוראים נבשימה (אנ'), שיפץ את העיר תוך שנתיים ועבר לגור בה. בשנת 1874 מוקמו בטירה בניין בית משפט ומשרדי מחוז. בשנת 1883 הפכה לבית ספר. עם השנים, מבני בית הספר העתיקים נהרסו ונבנו מחדש כמבני בית ספר מודרני. הטירה משמשת כיום כמוזיאון היסטורי, והיא טירת העץ המשוחזרת הגדולה ביפן.

גאוגרפיה

העיר סאגה ממוקמת בחלק הדרום מזרחי של מחוז סאגה. לאחר המיזוג האזורי ב-2005 של העיר עם העיירות והכפרים בסביבתה, העיר התארכה מאוד מצפון לדרום. כתוצאה מכך תחום השיפוט של העיר גובל בים אריאקה מדרום ובמחוז פוקואוקה מדרום מזרח ומצפון. בחצי הצפוני של העיר נמצא רכס הרי ספורי הנמשך ממזרח למערב. האזור הדרומי של העיר נמצא במישור סאגה הנמוך המגיע עד לגובה חמישה מטרים מעל פני הים. בעבר סבלה העיר רבות משיטפונות שכללו גם גלישת מי ביוב. לטיפול בבעיה הוקמו קירות מגן וסוללות עפר שמנעו את ההצפות. כביש 34 הארצי נסלל גם הוא על גבי סוללה המונעת את הצפתו^[2]^[3]

אקלים

האקלים בסאגה הוא סובטרופי גשום (או "לח") (לפי שיטת קפן). כמות המשקעים השנתית הממוצעת בעיר נעה בין 1800 מילימטרים בערך במרכז העיר, ועד 2400 מילימטרים בערך בצפון העיר. הטמפרטורה הממוצעת השנתית נעה בין כ-13°C בצפון ועד 17°C במרכז העיר.

אקלים בסאגה 佐賀市 SAGA
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	10.1	11.8	15.2	20.7	25.6	28	31.6	32.9	29.4	24.3	18.2	12.4	21.7
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	1.8	2.6	5.7	10.2	15.2	19.9	24	24.6	20.7	14.7	8.9	3.6	12.7
משקעים ממוצעים (מ"מ)	54.1	77.5	120.6	161.7	182.9	327	366.8	252.4	169.3	90.1	89.4	59.5	1,951.3
מקור: ^[4]

אוכלוסייה

התפלגות האוכלוסייה בעיר בין השנים 1950–2021^[5]
1950	1960	1970	1980	1990	2000	2010	2021
198,243	206,637	215,000	236,029	243,726	243,076	237,501	232,015

נכון למפקד האוכלוסין בשנת 2005:

הגיל הממוצע של האוכלוסייה: 40.3 שנים,
האוכלוסייה הצעירה (0–14) מהווה באחוזים: 14.31%
אוכלוסיית גיל העבודה (15–64) מהווה באחוזים: 72.10%
האוכלוסייה המבוגרת (65+) מהווה באחוזים: 23.36%

ערים ועיירות שכנות

תצלום אווירי של מרכז העיר סאגה

במחוז סאגה; קאנזאקי, קראטסו, אוגי וטאקו.
במחוז פוקואוקה; פוקואוקה, סווארה-קו, איטושימה, Ōkawa ויאנאגאווה.

חינוך

משרדי עיריית סאגה

בעיר ישנה אוניברסיטה ציבורית אחת, אוניברסיטת סאגה (אנ'), שתי אוניברסיטאות פרטיות ושתי מכללות פרטיות.

בעיר ישנם שבעה בתי ספר תיכוניים מחוזיים ושבעה בתי ספר תיכוניים פרטיים, חטיבת ביניים מחוזית אחת ועוד ארבע חטיבות ביניים פרטיות.

תחבורה

קווי תעופה

בסאגה קיים שדה תעופה אחד בתוך העיר, שדה התעופה סאגה (אנ'), הממוקם בקוואסו. לפני פתיחתו, שדה התעופה של פוקואוקה (אנ') היה שדה התעופה הקרוב ביותר. עם זאת, אנשים רבים בסאגה עדיין משתמשים בשדה התעופה של פוקואוקה בגלל מספר המסלולים והטיסות הרבות היוצאות ממנו. ישנו קו אוטובוסים מהיר המחבר בין שני שדות התעופה.

קווי רכבת

רכבת JR קיושו משרתת את העיר. הקו הראשי שלה מגיע עד נגסאקי. קו נוסף העובר בעיר מגיע לקראצו.

כבישים

בעיר עוברים כבישים מהירים, ביניהם הכביש המהיר לנגסאקי. בנוסף עוברים בעיר הכבישים הארציים 34, 207, 208, 263 ואחרים.

אטרקציות

בכל סתיו מתקיימת בסמיכות לעיר, באפיק הנהר היבש של נהר Kase שבשטח מחוז סאגה, פייסטת הכדורים הפורחים הבין-לאומית של סאגה (אנ'). כרבע מהמבקרים הם מהעיר סאגה. בשנת 2005 עמד מספר המבקרים על כ-15 מיליון. באירוע הזה משתתפים כדורים פורחים ממדינות רבות.
בית התה היפני קאקורין-טאי (אנ'), שהוקם בהוראת נבשימה נאומסה בשנת 1846, ממוקם בשטח פארק קונו (Kōno) ומשקיף אל בריכה טבעית ואל צמחייה רבה.
טירת סאגה שהוזכרה לעיל, המשמשת כיום מוזיאון.

כלכלה ותעשייה

האזורים הסובבים את העיר הם אזורים חקלאיים בהם נזרעים ונשתלים בעיקר דגנים כגון אורז. החקלאות הימית באזור ים אריאקה מתרכזת בעיקר בגידול אצות (אנ').

האזור הוא אחד מהאזורים הגדולים לייצור אורז ביפן, ליד שטחי האורז הוסבו שטחים גדולים לגידול ירקות. תעשייה קלה התפתחה באזורים הסמוכים לים אריאקה. לא ניתן היה לפתח באזור תעשייה כבדה משום שמי ים אריקה הסמוכים לחוף רדודים ולא ניתן היה להקים באזור נמל מים עמוקים לכלי שיט גדולים.

לצד התעשייה החקלאית, התפתחה באזור במחצית הראשונה של המאה ה-20 תעשיית הפחם, מבלי שהיו לה מתחרים רבים. תעשיות המזון ותעשיית הטקסטיל התפתחו לאורך סוף המאה ה-20. אף על פי שתעשיית המזון נשארה חזקה, תעשיית הטקסטיל היא הענף התעשייתי המרכזי בעיר מאז שנות ה-70. עם זאת, מאז שנות ה-90 תעשיית חלקי הרכב צמחה במהירות עקב הקמת תעשיית רכב וחלפים בצפון האי קיושו.

מאחר שהעיר סאגה היא בירת המחוז, תעשיית השירותים מושכת אליה מספר רב של עובדים. בפרברי העיר ישנם שלושה שווקים גדולים המתחרים זה בזה, על שטח של כ–50,000 מטרים רבועים.

מספר החברות שהמטות והמשרדים הראשיים שלהן נמצאים בעיר הוא הגדול ביותר במחוז, אך קטן בהשוואה לערי הבירה במחוזות השכנים. תעשיית השירותים בעיר מעסיקה מעל ל-70% מתושבי העיר, אך זהו נתון נמוך ביחס לשבעת המחוזות האחרים של קיושו^[6].