סאליוט 5
סאליוט 5 (OPS-3, ברוסית:Салют-5) הייתה תחנת חלל סובייטית, אשר שוגרה בשנת 1976 כחלק מתוכנית סאליוט. תחנה זאת הייתה השלישית מסדרת תחנות חלל צבאיות בשם "אלמאז". התחנה תוכננה ונבנתה במשרד "משינוסטרויניה" בראשות ולדימיר צ'לומיי. למרות זאת, תחנה זו נכללת כחלק מתוכנית סאליוט על מנת להסתיר את מטרתה האמיתית. בשל האופי הצבאי של התחנה, לא שחררה ברית המועצות מידע רב באשר לתחנה והמשימות אליה.
 | |
 ברית המועצות | |
| NSSDC | 1976-057A |
|---|---|
| אות קריאה | סאליוט5 |
| צוות | 2 |
| שיגור |
22 ביוני 1976  |
| משגר | פרוטון K |
| כן שיגור | קוסמודרום בייקונור |
| חדירה לאטמוספירה | 8 באוגוסט 1977 |
| מסה | כ-19,000 ק"ג |
| אורך | 14.55 מטרים |
| קוטר | 4.15 מטרים |
| נפח מדוחס | 90 מ"ק |
| פריגיאה | 219 ק"מ |
| אפוגיאה | 260 ק"מ |
| נטיית מסלול | 51.6° מעלות |
| זמן הקפה | 89.0 דקות |
| ימים במסלול | 411 |
| ימים מאוישים | 67 |
| מספר הקפות |
6,666 |
 | |
  | |
לתחנת החלל הגיעו משלחות של סויוז 21 ו-סויוז 24. בשנת 1977 התחנה הורדה מהמסלול.
לא היו שיגורים נוספים של תחנת חלל מדגם זה.
רקע עריכה
תחנת החלל הראשונה הייתה סאליוט 1 (נקרא גם DOS-1) אשר שוגרה על ידי ברית המועצות באפריל 1971. אך רק משימה אחת הצליחה לעגון בה, סויוז 11 שנשארה בה 23 יום במהלך יוני של אותה שנה, וחרף הצלחה זאת הצוות מת במהלך החזרה לכדור הארץ.
באותו הזמן התקיימו בברית המועצות שתי תוכניות נפרדות עבור הקמת תחנות חלל. סאליוט 1 השתייכה לתחנות האזרחיות אשר נקראו: Durable Orbital Stations או בקיצור DOS. היא נבנתה בתאגיד הטילים והחלל אנרגיה. דוגמאות נוספות הן DOS 2 ב-1972 ו-DOS 3 ב-1974 הבלתי מוצלחות ובהמשך סאליוט 4, סאליוט 6, סאליוט 7 המוצלחות.
תחנות החלל הצבאיות פותחו ומומנו על ידי משרד ההגנה של ברית המועצות ונקראו "אלמאז", באופן כללי הן היו מאוד דומות לתחנות החלל האזרחיות הן בצורתן ובגודלן. אך בניגוד לתחנות האזרחיות פנים התחנה היה שונה מאוד, זאת בעקבות תכנון שבוצעו במשרדו של ולדימיר צ'לומיי. תחנת החלל הצבאית הראשונה ששוגרה היא סאליוט 2 באפריל 1973, אך בשל תקלה מספר ימים לאחר שהוכנסה למסלול מעולם לא אוישה.
תיאור התחנה עריכה
סאליוט 5 הורכבה ממנעל אוויר, רכיב עבודה בעל היקף גדול, מרכב מחיה בעל היקף קטן, כל אלו נתנו לתחנה מרחב מחיה כולל של 90 מטרים מעוקבים. נוסף על כך התחנה כללה זוג לוחות סולאריים, מעגן אחד, ושני מנועים ראשיים אשר יכלו לייצר דחף שווה ערך ל-3,900 ניוטון. מסת התחנה בזמן השיגור הייתה 18,900 ק"ג. מבנה התחנה כלל פתח ליציאת הקוסמונאטים לפעילות חוץ-רכבית. מעשית פעילות זו לא תוכננה ובתחנת החלל לא היו חליפות חלל.
התחנה הייתה מאובזרת עם מקלחת, עמדת שנה אנכית וגם מיטות מתקפלות. הרצפה כוסתה בצמדן כדי לסייע לקוסמונאטים להתנייד בתחנה. התחנה כללה גם בידור, בין השאר סט שח מגנטי, רשמקול וקלטות שמע. נוסף על כך היו בתחנה מספר מכשירי כושר כגון הליכון.
מצלמות צפייה בכדור הארץ עריכה
התחנה נשלטה על ידי רכיב "אגאט-1" אשר שימש טלסקופ לצפייה בכדור-הארץ. הטלסקופ היה בעל אורך מוקד של 6.375 מטר ובעל רזולוציה אופטית יותר משלושה מטר, על פי מקורות פוסט-סובייטים. היסטוריונים של נאס"א העריכו שעל פי גודל המראה הטלסקופ היה בעל רזולוציה אופטית של פחות ממטר אחד. הטלסקופ עבד לצד מצלמות רחבות ושימושו העיקרי היה צבאי. נאמר כי הקוסמונאטים ששהו בתחנה צפו במטרות שהונחו על האדמה בשטח בייקונור. נוסף על כך היו משימות משניות כמו חקר זיהום מים, שטחים חקלאיים וכו'.
הקוסמונאוטים יכלו לפתח תמונות חשובות על פני התחנה ולהדפיסן לבחינה נוספת, ובמידת הצורך אף סריקתן כדי לשלוח אותן בשידור טלוויזיה לכדור-הארץ. אך התהליך היה ארוך מאוד - עד כדי חצי שעה, ולכן תמונות לא חשובות נארזו לתוך קפסולת חזרה קטנה שיכלה להשתחרר מהתחנה.
נוסף לטלסקופ היו על התחנה מצלמות נוספות כמו: מצלמה טופוגרפית, מצלמת כוכבים, מצלמת הוולגה שצפתה בגלים האינפרה אדומים והייתה בעלת כושר הפרדה של 100 מטר.
פעילות התחנה עריכה
שיגור עריכה
התחנה שוגרה ב-22 ביוני 1976 על ידי משגר פרוטון תלת שלבי. היא הגיע למסלול המתוכנן ללא בעיות.
סויוז 21 עריכה
סויוז 21 המריאה ב-6 ביולי 1976 מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן מספר שבועות לאחר שיגור תחנת היעד שלהם, סאליוט 5. על סיפונה זוג קוסמונאוטים: בוריס וולינוב וויטאלי ז'ולובוב. ב-7 ביולי, יום לאחר השיגור, עגנה החללית בתחנה והחלה את שהות הצוות שם. ביום ה-42 של שהות הצוות התרחשה תקלה חמורה ומספר מערכות התנתקו. אחרי שעתיים הצוות הצליח לייצב את המצב. כתוצאה מסטרס בריאותם ומצבם הנפשי נפגע. היה גם חשש שלאוויר שבחלל התחנה נכנסו גזים רעילים. כתוצאה מכך סוכם על קיצור שהות הצוות בתחנה והם עזבו אותה ב-24 באוגוסט 1974.
סויוז 24 עריכה
לאחר שחללית סויוז 23 לא הצליחה להתחבר לתחנת החלל שוגרה חללית סויוז 24 שהמריאה ב-7 בפברואר 1977 מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן, כשעל סיפונה זוג קוסמונאוטים: ויקטור גורבטקו ויורי גלזקוב. הם הצליחו להתחבר לתחנת החלל. כשלב ראשון של פעילות בוצע החלפת אוויר בתחנה. בהמשך הם המשיכו בפעילות שותפת לפי התוכנית.
לפני שצוות חזר לכדור הארץ הם העמיסו ממצאים מניסויים וצילומים לקפסולה מיוחדת ושחררו אותה. היא צנחה בכדור הארץ בהצלחה.
הצוות חזר בהצלחה ב-25 בפברואר לאחר 17 יממות של טיסה.
המשך פעילות עריכה
לקיץ 1977 היה מתוכנן ביקור נוסף של צוות קוסמונאטים בתחנת החלל "סאליוט 5". היו בעיות בסיום בנייה של חללית "סויוז" עבור המשלחת וכמו כן התברר שמלאי דלק בתחנת החלל אוזל וייתכנו בעיות לבצע תמרונים לצורך עגינה ושמירת מסלול. בעקבות כך הוחלט על ביטול שליחת צוות נוסף.
התחנה החלה לאבד גובה, וב-8 באוגוסט 1977 התרסקה.
קישורים חיצוניים עריכה
| הקודם: סאליוט 4 |
תוכנית סאליוט | הבא: סאליוט 6 |