סדמיצ'י קג'יאוקה
סדמיצ'י קג'יאוקה[1] (ביפנית: 飯田 祥二郎; 18 במאי 1891 - 12 בספטמבר 1944) היה תת-אדמירל בצי היפני הקיסרי, שהתפרסם בשל פיקודו במהלך קרב האי וייק.
 | |
| אדמירל סדמיצ'י קג'יאוקה | |
| לידה |
18 במאי 1891 אהימה, האימפריה היפנית  |
|---|---|
| נהרג |
12 בספטמבר 1944 (בגיל 53) האינאן, האימפריה היפנית |
| מדינה |
האימפריה היפנית  |
| השכלה |
הקולג' ללוחמה ימית |
| השתייכות |
 הצי הקיסרי היפני |
| תקופת הפעילות | 1911–1944 (כ־33 שנים) |
| דרגה | תת-אדמירל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד ספינת הקרב Nagara מפקד ספינת הקרב Kasuga מפקד ספינת הקרב Kiso | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קג'יאוקה נולד במחוז אהימה, שבאימפריה היפנית. בשנת 1911 התגייס לצי היפני הקיסרי, הוא למד באקדמיה הימית הקיסרית בהירושימה, ושרת כצוער על סיפונה של הסיירת "אסו",[2] ולאחר מכן על "טוקיווה". כמו כן שימש כנווט על סיפון "אקיצושימה". בשנת 1924 הועלה לדרגת סגן מפקד. בדצמבר 1935 ניתן לו לפקד לראשונה על ספינת מלחמה, ה-"נאגארה", ומאוחר יותר על "קאסאגה", ו-"קיסו". בנובמבר 1940 מונה לתת-אדמירל.
ב-11 בדצמבר 1941 נשלח קג'יאוקה אל האי וייק, שבו היה בסיס אמריקאי. לרשות קג'יאוקה עמדו הסיירות הקלות "יוּבּארי", "טֶנריוּ" ו"טאטסוטה;" המשחתות "יאוי," "מוטסוקי," "קיסראגי," "הָיַאטֶה," "אויטֶה" ו"אסנאגי;" שתי ספינות פטרול (משחתות שהוסבו אד הוק) ושתי נושאות גייסות שנשאו 450 חיילים מכוח הנחיתה הימי המיוחד. קג'יאוקה סבר שישנם באי 1,000 נחתים אמריקאים,[3] ואף על פי שמאוחר יותר טען שציפה להתנגדות קשה, חוקרים מודרניים סוברים שהוא פעל בחובבנות ורשלנות.[3] המפקד האמריקאי ג'יימס דברו, שהבחין בספינות, הורה לנצור אש ולפתות את האויב להתקרב. קג'יאוקה שלח את "יוּבּארי" קדימה, בעוד שאר הספינות פתחו באש. כאשר התקרבה יובארי אל טווח 4,000 המטרים של סוללת התותחים האמריקנית, הורה דברו לפתוח באש.[4] יובארי ספגה אש כבדה, נפגעה קשה, ונאלצה לסגת. "הָיַאטֶה" בותרה לשניים,[4] וכעבור שעה נאלץ קג'יאוקה להורות על נסיגה.[5] חלק מהספינות כבר החלו בהנחתת חיילים על החוף, כך שהנסיגה הפכה למסורבלת וקשה.[5] יתרה מכך, כאשר הבחינו האמריקאים שליפנים אין גיבוי של נושאת מטוסים, פתחו בהפצצה אווירית ללא רחמים.[5]
קג'יאוקה דיווח על הכישלון למפקדו שיגיושי אינואואה.[5] ב-23 בדצמבר יצא קג'יאוקה להתקפה שנייה, הוא הפיק את לקחי המתקפה הראשונה, והצטייד בנושאת מטוסים.[6] הוא הפציץ בברוטליות את האי כדי לרכך אותו לקראת המתקפה, וכוחותיו נחתו בלילה כדי להקשות על התותחים האמריקאיים לפגוע בהם.[6] הנחיתה על החוף הדרומי של האי וייק החלה בשעה 02:35, עם החפתן של שתי ספינות פטרול על השונית המקיפה את האי. במקביל, עלו נחתות נוספות על החוף באי וילקס. יחידות ההגנה האמריקאיות התפרסו במהירות בעמדותיהם, ופתחו באש על ספינות הפטרול שכעת צוותיהן היו עסוקים בפריקת הנחתים והיו למטרה נייחת במרחק 450 מטרים מהחוף. הספינות החלו לעלות באש וצוותיהן החלו יורדים מהספינה ביחד עם הנחתים, ובכך הוסיפו למספרם. לאחר לחימה עיקשת שנמשכה עד צהרי יום המחרת, נכנע חיל המצב האמריקאי.[7]
קג'יאוקה לקח חלק בעוד קרבות רבים, ביניהם הפלישה ללאה-סלמאואה במרץ 1942. וקרב ים האלמוגים, במהלכו פיקד על "כוח הפלישה לפורט מורסבי", שכלל את "יובארי" שעברה שיפוצים, וכן כ-11 משחתות. כוח זה הגן על יחידת הפלישה שהכילה 11 נושאות גייסות שעל סיפוניהן 5,500 חיילים, שולות מוקשים, מקשת וספינות עזר נוספות. אולם בפועל הכוח שלו לא לקח חלק בלחימה. הוא מצא את מותו ב-12 בספטמבר 1944, בסביבות האי הסיני האינאן, כאשר צוללת אמריקאית הטביעה את המשחתת "שיקינאמי" שעליה שהה.
לקריאה נוספת עריכה
- בראיין פרט, עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים, תל אביב: הוצאת יבנה, 2007.
- Devereaux, Colonel James P.S., USMC (1947). The Story of Wake Island. The Battery Press.
- Fuller, Richard (1992). Shokan: Hirohito's Samurai. London: Arms and Armour Press.
- Moran, Jim (2011). Wake Island 1941: A battle to make the gods weep. Oxford: Osprey.
- Sloan, Bill (2003). Given up for Dead: America's Heroic Stand at Wake Island. Bantam Books.
- Uwrin, Gregory J.W. (1997). Facing Fearful Odds: The Siege of Wake Island. University of Nebraska Press.
- Burton, John. Fortnight of Infamy: The Collapse of Allied Airpower West of Pearl Harbor, US Naval Institute Press, 2006.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ אריה חשביה, מתעתק סדמיצ'י קז'יוקה
- ^ השם המקורי של הסיירת היה "באיאן", והיא נבנתה עבור הצי הרוסי הקיסרי. אולם נפלה בשבי היפני בתקופת מלחמת רוסיה–יפן, והוכנסה לשימוש כספינת אימונים.
- ^ 1 2 בראיין פרט, עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים, תל אביב: יבנה, 2007. עמ' 117.
- ^ 1 2 בראיין פרט, עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים, תל אביב: יבנה, 2007. עמ' 118.
- ^ 1 2 3 4 בראיין פרט, עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים, תל אביב: יבנה, 2007. עמ' 119.
- ^ 1 2 בראיין פרט, עד הסוף המר: סיפורי קרבות מפורסמים נגד כל הסיכויים, תל אביב: יבנה, 2007. עמ' 123.
- ^ The Fall of Wake 43-45