הסויוז 7K-T הייתה הגרסה המאוישת השנייה של חללית הסויוז ושימשה במשימות סויוז 12 עד סויוז 40 בשנים 1973-1981. בעקבות אסון סויוז 11 החללית תוכננה מחדש כך שתוכל לשאת 2 קוסמונאוטים בלבד אך עם חליפות החלל שלהם בכל שלבי המשימה, דבר שלא היה בגרסה הקודמת. במקומו של הקוסמונאוט השלישי הוסיפו מערכות קיום חיים נוספות. את הלוחות הסולאריים החליפו שתי סוללות שסיפקו חשמל ליומיים בלבד תוך יציאה מנקודת הנחה היה שהיא תקבל את החשמל מאחת מתחנת החלל שבה היא תעגון, אך במקרה של כישלון העגינה או סוג אחר של כישלון (דבר שקרה כמה פעמים) צוות החללית נאלץ לכבות את כל המערכות בחללית למעט מערכות התקשורת, קיום החיים והחדירה לאטמוספירה. את הלוחות הסולאריים החליפו שתי משושות שוט ארוכות.

סויוז 7K-T
חללית סויוז 7K-T
חללית סויוז 7K-T
מידע כללי
ייעוד נשיאת אסטרונאוטים למסלול LEO
יצרן תאגיד הטילים והחלל אנרגיה
ארץ ייצור ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
צוות 2 (עם חליפות חלל)
היסטוריית פעילות
סטטוס לא בשימוש
מפעיל תוכנית החלל הסובייטית
משגר סויוז
סויוז U
יחידות שיוצרו 35
טיסה ראשונה 1972 (קוסמוס 496)
טיסה אחרונה 1981 (סויוז 40)
משימות 34
ביצועים
טווח פעולה מסלול LEO
עמידות 110 ימים
מידע טכני
מסה 6,800 ק"ג
נפח מגורים 11 מטרים מעוקבים
אורך 7.48 מטרים
קוטר 2.26 מטרים
כוח 840 וואט בממוצע
מנועים 1 × KTDU-35 (‏4.09 קילו ניוטון)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

במשימות סויוז 13, סויוז 16, סויוז 19 וסויוז 22 שבהם החללית לא עגנה בתחנת חלל, השתמשו בדגם שונה של סויוז 7K-T שהיה לו לוחות סולאריים והוא נקרא סויוז 7K-TM. במשימות סויוז 13 וסויוז 22 הורכבה מצלמה מיוחדת במקום של מנגנון העגינה. במשימת סויוז 13 השתמשו במצלמת מערכת אוריון 2 במשימת סויוז 22 השתמשו במצלמת MKF-6. בשתי המשימות צילמו את הכוכבים ואת כדור הארץ.

גרסה אחרת של הסויוז 7K-T נקראה סויוז 7K-T/A9 ושימשה לטיסה לתחנות החלל הצבאיות אלמאז. לגרסה הזאת הייתה אפשרות של שליטה מרחוק, מצנחים חדשים ועוד שינויים בלתי ידועים ומסווגים.

משימות מבחן בלתי מאוישות

עריכה

משימות מאוישות

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא סויוז 7K-T בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ חיים מזר, ‏סויוז 16 – לקראת טיסת אפולו סויוז, באתר "הידען", 14 בפברואר 2014