סוניה אדלר
סוניה ("סופיה") אדלר (בערך ב- 1862, אודסה - 29 ביולי 1884 לונדון, נולדה כסוניה אוברלנדר ושם הבמה המוקדם שלה היה סוניה מיכלסון. היא הייתה אחת הנשים הראשונות שהופיעו בתיאטרון יידיש באימפריה הרוסית. מאוחר יותר היא הייתה אשתו הראשונה של השחקן יעקב אדלר. הם עברו יחד ללונדון ב- 1883 אחרי האיסור על תיאטרון יידיש ברוסיה ב- 1883.
היא הייתה יהודיה מאודסה, אוקראינה ובאה ממשפחה מכובדת שמוצאה מקורלנד (כיום לטביה). יעקב אדלר מעיר בזיכרונותיו שבזמן בו הם נפגשו היא הייתה סטודנטית באוניברסיטה של אודסה. כמוהו היא דיברה יידיש ורוסית אבל דברה גרמנית הרבה יותר טוב ממנו וכן הצטיינה בצרפתית. הוא מוסיף "שכמו כל הצעירים הטובים של התקופה היא הייתה ניהיליסטית, תלמידה מאוד רצינית ומהפכנית" ושהלהט שלה ושל משפחתה לתיאטרון וחזונם למה יכול לתיאטרון יידיש להתפתח השאיר אותו במקצוע למרות הקושי בשנים הראשונות של הקריירה שלו כשחקן".
תפקידה הראשון כשחקנית מקצועית (אודסה 1887) היה בתפקיד ראשי באופרטה הקומית השחורה של אברהם גולדפדן בריינדעלע קאָזאַק (בריינדלה הקוזקית) בלהקתו של ישראל רוזנברג, להקת תיאטרון יידיש הראשונה באימפריה הרוסית. בתחילה היא שיחקה מול יעקב ספיבקובסקי אך היא משכה בחוטים כדי שיעקב אדלר, אליו היא הייתה כבר קרובה באותו זמן, יקבל את התפקיד[1]. בשנים שלאחר מכן היו לה עליות ומורדות וכך גם ביחסיה עם אדלר אבל הם התחתנו בפולטובה ב- 1880.
בפברואר 1883 נרצח הצאר אלכסנדר השני שהיה מאורע הרה אסון עבור יהודי רוסיה. הדבר השפיע קשות על תיאטרון יידיש וכמובן על משפחת אדלר. באותו זמן היו האדלרים בלהקתו של גולדפדן והיו אמורים לצאת למסע הופעות בסנקט פטרבורג. האבל על מותו של הצאר פירושו היה שלא יהיו הופעות בער הבירה. בנוסף לכך נטה האקלים הפוליטי בחדות נגד היהודים. להקתו של גולדפדן הופיעה לזמן מה במינסק, בוברויסק שם הם שיחקו בעיקר בפני חיילים רוסיים ואחרי כן נסעו לויטבסק שם נאלצו יעקב אדלר ורעייתו ההרה לתבוע את גולדפדן שישלם להם את שכרם. הם עזבו אותו והצטרפו לרוזנברג כשהם משחקים בתיאטרון אוהל בניז'ין. אך מצבם החמיר עוד יותר. היה פוגרום בניז'ין. הלהקה הצליחה להתחמק מפגיעה גופנית בחלקו על ידי כך ששכנעו את הפורעים שהם להקת תיאטרון צרפתי ובחלקו בכך שעשו שימוש נבון בכסף שהאדלרים זכו בו בבית המשפט מגולדפדן[2].
אחרי כמה חודשים של הופעות בלודז' וז'יטומיר חזרה סוניה לבית הוריה באודסה כדי ללדת את בתה רבקה (שנפטרה מאוחר יותר בלונדון בגיל 3)[3]. גם סוניה נפטרה בלונדון מזיהום שלקתה בו בזמן שילדה את בנה השני אברהם ב- 1886.
לקריאה נוספת עריכה
- Adler, Jacob, A Life on the Stage: A Memoir, translated and with commentary by Lulla Rosenfeld, Knopf, New York, 1999, ISBN 0-679-41351-0, 98-102, 122 passim.