פרנצ'סקו מריה פיאבה

פרנצ'סקו מריה פיאבהאיטלקית: Francesco Maria Piave, ‏18 במאי 1810 - 5 במרץ 1876) היה לבריתן איטלקי, ידידו הוותיק של ורדי ושותף ליצירתו.

פרנצ'סקו מריה פיאבה
Francesco Maria Piave
לידה 18 במאי 1810
מוראנו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 במרץ 1876 (בגיל 65)
מילאנו, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הגדול במילאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית, ונטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פרנצ'סקו מריה פיאבה

חייו עריכה

כמו ורדי, גם פיאבה היה פטריוט איטלקי נלהב, ובשנת 1848, בתקופת אביב העמים, כשגייסותיו האוסטריים של יוזף רדצקי פון רדץ נסוגו ממילאנו, שלח ורדי מכתב אל "האזרח פיאבה" בוונציה.

פיאבה נולד באי מוראנו שבלאגונה של ונציה, בתקופת מלכותו קצרת הימים של נפוליאון באיטליה. הוא הלך בעקבות סלבטורה קאמאראנו כלבריתן העיקרי של ורדי באמצע הקריירה של המלחין. פיאבה כתב את הלברית לאופרות של ורדי "ארנאני" (1844), "שני הפוסקארים" (1844), "אטילה" (1846), "מקבת'" (1847), "שודד הים" (1848), "סטיפליו" (1850), "ריגולטו" (1851), "לה טרוויאטה" (1853), "סימון בוקאנגרה" (1857) ו"כוחו של גורל" (1862). פיאבה היה אמור להכין גם את הלברית ל"אאידה", שאת ההזמנה לכתיבתה קיבל ורדי ב-1870, אלמלא פקד אותו אירוע מוחי ששלל ממנו את יכולת הכתיבה.

פיאבה כתב לבריות, הזכורות פחות, גם לג'ובאני פאצ'יני, סבריו מרקאדנטה, פדריקו ריקי ואפילו לברית אחת למייקל באלף.

פיאבה מת במילאנו בשנת 1876, בן 65, ונקבר שם בצ'ימיטרו מונומנטלה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה