סמרנדה וולטור

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

סמרנדה מריה ווּלטוררומנית: Smaranda Vultur, נולדה בטימישוארה ב-17 במרץ 1950) היא מסאית, מבקרת ספרות, חוקרת רומניה בהיסטוריה של תרבויות ואנתרופולוגיה תרבותית (לרבות חקר סוגי תקשורת בין דורות, הזיכרון הפרטי והקיבוצי, היסטוריה בעל פה וכו')

קורות חייםעריכה

סמרנדה וולטור נולדה במשפחת אקדמאים רומנים. אביה, ד"ר גאורגה בקאנו, יליד הכפר דוידשט, במחוז מוסצ'ל[1] הוא רופא פנימי, שכיהן כפרופסור וכרקטור באוניברסיטה לרפואה בעירה. אמה, לוצ'יה בקאנו, לימדה גם היא כפרופסור בפקולטה לגאוגרפיה והיסטוריה באוניברסיטת טימישוארה.

סמרנדה וולטור למדה בפקולטה לפילולוגיה של אוניברסיטת בוקרשט, המחלקה רומנית-צרפתית, אותה סיים בשנת 1973 ובשנת 1985 סיימה דוקטורט בפילולוגיה בהדרכתו של אלכסנדרו רוסטי. נושא הדוקטורט היה אינטרקסטואליות. בהמשך עשתה השתלמויות בסמיוטיקה באורבינו באיטליה, וב"היסטוריה בעל-פה" בכמה אוניברסיטאות ארצות הברית. אחרי שנת 1990 היא לימדה במהלך השנים שפה וספרות רומנית באוניברסיטאות סורבון בפריז, קרקוב בפולין ופיזה באיטליה. אחרי שנת 1997 מלמדת כמרצה בכירה באוניברסיטת טימישוארה. בשנים 1999–2001 השתלמה באנתרופולוגיה היסטורית באקול דה אוט אטוד (בית הספר הגבוה) למדעי החברה בפריז.

סמרנדה וולטור היא חברה באיגוד הסופרים הרומנים (1998) ובמועדון ה-PEN הרומני (2003).

פעילותהעריכה

סמרנדה וולטור פרסמה שירים לראשונה בגיל 18 (בשנת 1968) בכתב העת הספרותי "Orizont" (אוריזונט = אופק) בטימישוארה. אחרי שנת 1991 התחילה וולטור לערוך מחקרי "ההיסטוריה בעל-פה" הממוקדים בסיפורי חיים בעל פה של בני קבוצות אתניות ברומניה ואחר כך בארצות אחרות. בין השאר חקרה את סיפורי בני המיעוט הגרמני בחבל באנאט בתקופת הגירוש בתקופה הסטליניסטית (בשנים 1951–1956) ברומניה לשדות ברגאן, סיפורי חיים של שארית הפליטה של יהודי באנאט. מחקרה על גירוש הגרמנים לברגאן נכלל בדו"ח ועדת טיסמניאנו לניתוח הדיקטטורה הקומוניסטית ברומניה.

החל משנת 1997, במסגרת קרן "אירופה השלישית" יצרה סמרנדה וולטור קבוצה להיסטוריה בעל פה ואנתרופולוגיה תרבותית, ובעזרתה יצרה ארכיון עתיר עדויות, סיפורים, מסמכים, צילומים על בני קבוצות אתניות שונות שחיו או חיות בחבל באנאט ברומניה - גרמנים, יהודים, פליטים רומנים ואחרים מבסרביה ובוקובינה, צרפתים וכו'.

סמרנדה וולטור מפרסמת בקביעות מאמרים בכתב העת "Revista 22" ועורכת בשותפות את כתב העת "Colloquium".

היא נשואה ליון וולטור, מסאי ופרופסור באוניברסיטה, שמוצאו במחוז ביסטריצה-נסאוד בטרנסילבניה.

ספריםעריכה

  • 1992 - Infinitul mărunt. De la configurația intertextuală la poetica operei

(האינסוף הזעיר)

  • Istorie trăită, istorie povestită. Deportarea în Bărăgan - 1997

(היסטוריה כחיים, היסטוריה כסיפור. הגירוש לברגאן)

  • 2000 - בשיתוף עם קבוצת האנתרופולוגיה התרבותית והיסטוריה בעל פה "אירופה השלישית" וכעורכת - Lumi în destine. Memoria generațiilor de început de secol din Banat (עולמות וגורלות. זיכרון הדורות מתחילת המאה בחבל באנאט)
  • Germanii din Banat prin povestirile lor 2000 (הגרמנים מבאנאט דרך סיפוריהם)
  • 2001

Scene de viață. Memorie și diversitate culturală. Timișoara. 1900-1945 (סצנות חיים. זיכרון וגיוון תרבותי. טימישוארה 1900–1945) אלבום דו-לשוני ברומנית וצרפתית (album bilingv, editat de Centrul Cultural Francez din Timisoara, Editura Polirom, Iasi, 2001).

  • 2002 - Memoria Salvată. Evreii din Banat, ieri și azi (ההיסטוריה הניצלת. יהודי באנאט אתמול והיום)
  • 2010 - עם אדריאן אוניקה (Adrian Onica)

Basarabeni și bucovineni în Banat. Povestiri de viață (בני בסרביה ובני בוקובינה בבאנאט. סיפורי חיים)

  • 2012 Francezi în Banat, bănățeni în Franța(צרפתים בבאנאט, בני באנאט בצרפת)
  • השתתפה בחיבור ספרים בתחום הסגנון בשפה הרומנית - " Stilurile nonartistice ale limbii române literare în secolul al XIX-lea” (הסגנונות הלא-אמנותיים של השפה הרומנית הספרותית במאה ה-19)

פרסים ואותות הוקרהעריכה

  • 1992 - פרס איגוד הסופרים הרומנים על בכורה בתחום המסה, בקורת ותורת הספרות - על הספר "Infinitul mărunt

קישורים חיצונייםעריכה

or on the way in which trauma is approached in the discourse of the former deportees to the field of Bărăgan(1951 — 1956)

הערות שולייםעריכה

  1. ^ M.Cincea 2019