פתיחת התפריט הראשי

סעדיה איתין

סעדיה איתין

סעדיה (איסיי) איתין (לעיתים אתין) (20 באפריל 189011 באפריל 1971) היה המהנדס הראשון של חברת החשמל וראשון למתכנני רשת החשמל בארץ ישראל, וכן המהנדס הראשי שלה מפתיחתה הרשמית ועד לפרישתו לגמלאות באוגוסט 1955.

קורות חייועריכה

סעדיה איתין נולד בבריאנסק שבפלך אוריול ברוסיה להוריו רבקה ואהרן איתין. אביו היה בעל בית דפוס גדול בבריאנסק, ציוני נלהב ומורשה של חובבי ציון בעירו. בשנת 1906 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה ביפו, ברחוב בוסטרוס היוקרתי דאז. אביו, אהרן, שהיה חלוץ הדפוס העברי בעיר העברית הראשונה, פתח בית דפוס ביפו ועם הקמת תל אביב העביר אליה את בית הדפוס שלו לדרך יפו 5. בשנת 1909 נמנתה משפחת איתין עם 66 המשפחות אשר ייסדו את העיר תל אביב. ביתה נבנה ברחוב יהודה הלוי 19, ובית שני בעיר נבנה ברחוב לוינסקי 69.

סעדיה היה הבן הבכור במשפחה. הוא עלה ארצה בגיל בוגר יחסית ואת לימודיו התיכוניים סיים עוד ברוסיה. אחרי העלייה ארצה נסע סעדיה לגרמניה, במימון אביו, ללימודים אקדמאיים. הוא בחר בהנדסת חשמל, בתקווה לפתח תחום זה בארץ ישראל, וסיים את לימודיו האקדמיים בגרמניה בשנת 1912. באוקטובר 1921 נשא סעדיה את רבקה חנוך לאישה. רבקה הייתה מורה לנגינה בפסנתר ובתם של מלכה ואברהם-גרשון חנוך אשר נמנו גם הם בין 66 המשפחות המייסדות של תל אביב. בדצמבר 1924 נולדה בתם אריאלה, שהייתה הנכדה הראשונה לשניים ממייסדי העיר.

מאוחר יותר עבר סעדיה איתין לחיפה, ובנה את ביתו על הר הכרמל, ברחוב ווג'ווד 13 א' (תוכנן על ידי משה חת). הבית כלל 6 דירות ש-5 מתוכן הושכרו, ובחזיתו הייתה נטועה חורשת עצים. בתקופה טרם נישואיו לא הייתה בארץ ישראל תעסוקה למהנדסי חשמל, ובמשך 4 שנים (19141918) מצא איתין את פרנסתו בהוראת מתמטיקה ופיזיקה בבית הספר הריאלי בחיפה. הוא כתב, קרא ודיבר בחמש שפות: עברית, גרמנית, רוסית, אנגלית וצרפתית.

חברת החשמלעריכה

 
ראשוני עובדי חברת החשמל. ראשון מימין בשורה הראשונה יושב סעדיה איתין, במרכז השורה הראשונה יושב פנחס רוטנברג.
 
עובדי ומנהלי חברת החשמל בתחנת הכוח בתל אביב, 1924. במרכז נראה פנחס רוטנברג, שתי שורות מעליו נראה סעדיה איתין בחולצה לבנה ועניבה.

עם סיום לימודיו ובמקביל לעבודתו בהוראה תר איתין אחר מקורות להפקת חשמל. במסגרת סיוריו הגיע לנהריים, ושם מצא את הפוטנציאל למבוקשו. על פי העובר מפה לאוזן במשפחתו, סעדיה יצר קשר עם פנחס רוטנברג, שהיה מהנדס סכרים, איש אשכולות ויזם רב פעלים, אשר התמקד בהקמת מפעל לאנרגיה חשמלית, במטרה לקדם את חזונו. מידע על היקף פועלו ותרומתו של סעדיה איתין לתכנון ולפיקוח על הקמת רשת החשמל בישראל ניתן ללמוד מסיפורו האישי, השמור בארכיון חברת החשמל. להלן מספר ציטוטים מתוך מסמך זה:[1]

בדצמבר 1919 נפגשתי בתל אביב עם המהנדס פנחס רוטנברג ז"ל, ולאחר שיחה קצרה אתו, הוא בקשני לעבור לירושלים ולעבוד במשרדו שם.

ב-23 בדצמבר 1919 החל סעדיה איתין את עבודתו עם פנחס רוטנברג בחברה שלימים הייתה חברת החשמל לישראל:

היה עלי לעבד תכניות מוקדמות של תחנות כח ליצירת זרם חשמלי בתל אביב ובחיפה של קווי מתח גבוה שיוליכו את הזרם מתחנות אלו לישובים הסמוכים להם, של תחנות טרנספורמציה שישנו את המתח הגבוה של הקווים הללו למתח נמוך ויזינו רשתות מקומיות של מתח נמוך אשר תספקנה את הזרם לצרכנים, וכן של הרשתות למתח נמוך. לצורך עבודה זו נמסר לרשותי חדר במשרדו של פ. רוטנברג בירושלים ובמשך שני ימי עבודתי הראשונים, הייתי העובד היחידי בו. לאחר מכן נתקבל לעבודה יונה קופ (תמיר) אשר עזר לי בהכנת השרטוטים. [...] בשנת 1920 נתקבלו לעבודה עובדים נוספים, ביניהם מהנדסי הבניין ש. סורסקי ז"ל ולדז'ינסקי ז"ל. כן נתקבלו לעבודה זמנית מהנדסי החשמל אבינועם הורוביץ ופישר. עקב קבלת עובדים נוספים, העבר אז המשרד הירושלמי לבית אחר שיכיל מספר גדול יותר של חדרים ובו עבדו 14 איש כולל פ. רוטנברג ומזכירו יקותיאל בהרב.

בשנת 1923 ייסד רוטנברג את חברת החשמל לארץ ישראל בע"מ שהוא עמד בראשה, וב-15 במרץ 1926 מסר הנציב העליון פילדמרשל פלומר לחברה זו את הזכיון ליצירת אנרגיה חשמלית בארץ ישראל ובעבר הירדן והספקתה לצרכנים. הזכיון כלל גם את האפשרות של ניצול מי הירדן ומי הירמוך להנעת תחנות כח ואספקת חשמל בשטח הזכיון לעיל. בפברואר 1924 פירסמתי חוברת בשפה הגרמנית בת 15 דף, מודפסת במכונת כתיבה, אשר כללה פירוט של תחנת הכח הראשונה בתל אביב על מנועי הדיזל שלה, תיאור המגרש, פרטי הטרנספורמטורים לשינוי המתח של 6.3 קילו ואט של הגנרטורים ושל הכבלים המחוברים אליהם, וכן מבנה הרשת למתח נמוך.

במהלך שנות עבודתו בחברת החשמל פעל איתין בתפקידים רבים, אשר דרשו גם נסיעות תכופות לחו"ל (חלקן יחד עם פנחס רוטנברג), דבר שלא היה עניין של מה בכך בימים ההם. במהלך שנות עבודתו בחברה כתב איתין את הספר "קווים עיליים של מ.ג. רשתות עילייות ומקומייות" שיצא לאור בהוצאת מסדה ב-1963 ובו הדרכה לבאים אחריו גם בנושאים שלא נלמדו אז בבתי הספר הגבוהים. הספר מלווה ב-259 ציורים ו-48 טבלאות.

סעדיה-איסיי איתין נפטר ב-11 באפריל 1971 ונטמן בבית הקברות הישן חוף הכרמל. המצבה על קברו הוקמה ומומנה על ידי חברת החשמל לישראל כאות הוקרה.

מקורותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הציטוטים באדיבות ארכיון חברת החשמל.