תובלה ימית
תחבורה ימית, הובלה ימית, תובלה ימית וכן סַפָּנוּת הם מונחים המתארים את כלל האמצעים המשמשים להובלת מטענים או להשטת בני אדם בכלי שיט דרך גופי מים (אוקיינוסים, ימים, נהרות, אגמים ונתיבי מים פנימיים). ענף תחבורה זה הוא אחד משלושת סוגי התחבורה הנפוצים ביותר בעולם לשימוש האדם לתובלה ולתנועה ממקום אחד לשני.
בשל מורכבות התחום והקשר שלו לאמצעי תחבורה ותובלה אחרים, הוא נחשב בימינו לחלק מענף הלוגיסטיקה וכולל גם מרכיבים של הובלה יבשתית או אווירית המשיקים לזו הימית, כמו גם מרכיבים לוגיסטיים אחרים (אחסון, פיננסים וכדומה).
היסטוריה
עריכהעדויות ראשונות לתובלה ימית מגיעות עוד מהתקופה הפרהיסטורית. יורדי ים ידועים בעולם העתיק היו הפיניקים שהיו מפליגים בסירות משוטים על פני הים התיכון. הוויקינגים בנו סירות מפרש וניצלו את אנרגיית הרוח לשם התקדמות, וכך הגיעו עד אמריקה הצפונית בחיפוש אחר מקומות חדשים להתיישבות ולמציאת משאבים. בוונציה עד עצם היום הזה לא ניתן לנוע ממקום למקום ללא שיט, בדרך כלל באמצעות גונדולה. גם באזורים מרוחקים היה השיט חלק בלתי נפרד מאורח החיים, הפולינזים היו משייטים מאי לאי ברחבי הארכיפלגים של האוקיינוס השקט, האינואיטים היו נעים באמצעות קיאק שהכינו מעורות ועצמות של בעלי חיים והאינדיאנים היו בונים להם קאנו מגזעי עצים גדולים.
עידן התגליות התרחש לאחר מסעות התגלית הימיים הגדולים שערכו ואסקו דה גאמה, ברתולומיאו דיאז, כריסטופר קולומבוס ופרדיננד מגלן בשם ספרד ופורטוגל. כשנודע על שטחי היבשה החדשים החל השיט להתפתח באופן מואץ ומספינות נהר החל מייצר האדם אוניות שיוכלו להבקיע דרכן בין גלי האוקיינוסים. כדי לחצות נהרות החלו בונים מעבורות במקום לבנות גשרים בכל מקום ומקום.
לא חלף זמן רב ועימותים בין מדינות החלו להתקיים גם על פני הים, בקרבות ימיים. אחרי כן החלה להתפתח משנה סדורה של לוחמה ימית. לאורך ההיסטוריה, עמים ומדינות הקימו להן צי במטרה לבסס את שליטתם באזורים מרוחקים. מדינות מקימות ציים של אוניות כדי לסחור עם אומות אחרות. כל ארץ השוכנת לחופי ים מקימה לה חיל ים שיגן על חופיה מפני פלישת אויב המתקיף מדרך הים.
גם כיום התובלה הימית היא הדרך הזולה והיעילה ביותר, ולעיתים קרובות גם היחידה, להובלת מטענים מסוגים שונים ממקום אחד למשנהו.
בישראל
עריכה
הספנות במדינת ישראל היא בין המפותחות בעולם, בעיקר בזכות סמיכותה של הארץ לצירי מסחר גלובליים בין אירופה, מדינות המפרץ וארצות המזרח הרחוק. בנוסף, היות שישראל באופן היסטורי מוקפת אויבים בגבולותיה היבשתיים, רוב פעילות המסחר מבוצע באמצעות תובלה ימית[דרוש מקור].
לשכת הספנות הישראלית מייצגת כ-60 חברות ספנות הפועלות בישראל, באמצעות נציגים או סוכנים. הפעילות הספנותית בישראל מתרכזת בנמלי המסחר הנמצאים בשליטת הממשלה באשדוד, בחיפה ובאילת ובנמל המספנות בחיפה, שהוא נמל פרטי. נמלי חדרה ואשקלון, משמשים את הספנות לצורך אספקת דלק ופחם. במהלך שנת 2021 הסתיימה הקמתם של שני נמלים חדשים בישראל – נמל המפרץ בחיפה ונמל הדרום באשדוד.
הנסיעה בים ביהדות
עריכהכאחד מאמצעי התחבורה הקדומים, מוזכר השיט ביהדות בדינים ובסיפורים שונים כך, מתייחסת ההלכה לאיסור ההפלגה בשבת האוסר על יהודים לצאת לים בימי רביעי, חמישי ושישי להפלגה אשר תימשך בשבת[1]. התייחסויות נוספות בספרות היהודית נוגע להלכות העוסקות ביציאה מתחום שבת ומעירוב בזמן השיט. וכן סיפורים רבים על חכמים ואחרים שיצאו לשיט[2].
ראו גם
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
ספנות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ הרב אליעזר מלמד, הפלגה בספינה לטיול שיימשך ביום השבת בפניני הלכה
- ^ משנה שבת טז ח
