אשדוד

עיר בישראל

אַשְׁדּוֹד היא העיר הגדולה במחוז הדרום והשישית בגודל אוכלוסייתה במדינת ישראל. נוסדה ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון במישור החוף הדרומי, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן יבנה, בקצה הדרומי של מטרופולין גוש דן. בשטחה זורם נחל לכיש.

אשדוד
סמל העיר

סמל העיר

סמליל העיר החדש לרגל חגיגות ה-60 להיווסדה

סמליל העיר החדש, לרגל חגיגות ה-60 להיווסדה

קולג' תמונות
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה ד"ר יחיאל לסרי
גובה ממוצע[1] ‎23 מטר
תאריך ייסוד 1956
סוג יישוב עיר 200,000‏–499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לאמצע 2021 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 226,362 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 6
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.2% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 4,907 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 34
תחום שיפוט[2] 46,130 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 51
(למפת אשדוד רגילה)
Israel ashdod location map.svg
 
אשדוד
אשדוד
31°47′44″N 34°38′59″E / 31.7955074480575°N 34.6496613376469°E / 31.7955074480575; 34.6496613376469
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2017[2]
4 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2018[2]
0.4319
    - דירוג מדד ג'יני 98
לאום ודת[2]
יהודים: 89.5%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 10.5%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2019
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.5%
גילאי 5 - 9 9.0%
גילאי 10 - 14 8.0%
גילאי 15 - 19 7.5%
גילאי 20 - 29 13.2%
גילאי 30 - 44 17.3%
גילאי 45 - 59 15.9%
גילאי 60 - 64 4.8%
גילאי 65 ומעלה 14.8%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2019
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 135
–  יסודיים 88
–  על-יסודיים 79
תלמידים 44,519
 –  יסודי 26,365
 –  על-יסודי 18,154
מספר כיתות 1,868
ממוצע תלמידים לכיתה 26.8
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ט (2018-‏2019)
פרופיל אשדוד נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס
www.ashdod.muni.il

אשדוד מיושבת כ-3,700 שנים, בין היתר כאחת מחמש ערי פלשתים החשובות ששכנו באזור, מהערים העתיקות בארץ ישראל, ושמה נשמר מאוחר יותר גם בשם העיירה הערבית איסדוּד. בראשית ימיה התהוותה כמרכז מסחר ימי פעיל, עם נמליה המזוהים בתל מור ובאשדוד ים, ובעת המודרנית הפכה לעיר נמל בזכות אחד מסמליה המובהקים - נמל אשדוד, הגדול מבין שלושת נמליה הימיים של ישראל. יחד עם הנמל פועלות בעיר תשתיות לאומיות נוספות, אשר הופכות אותה למרכז תעשייתי חשוב.

מאז הקמתה, אשדוד קולטת עלייה יהודית נרחבת מרחבי העולם, ואחוז העולים החדשים בה הוא מהגבוהים בישראל. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד היא גם אחת הערים היחידות בישראל שנוסדו בתכנון מוקדם, מה שתרם רבות להתפתחותה לאחת הערים הגדולות במדינה.

ראש עיריית אשדוד, החל מ-2008, הוא ד"ר יחיאל לסרי. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

היסטוריהעריכה

ערים עתיקותעריכה

אשדוד העתיקהעריכה

  ערכים מורחבים – תל אשדוד, תל מור
 
תל אשדוד
 
הציור שצויר על ידי ניקולא פוסן מתאר מגפה שהתרחשה בעיר לאחר לקיחת ארון הברית (בצד שמאל של התמונה) אל מקדש דגון, ובעקבות עונש אלוקי, פסל האל דגון ניתץ ומאמיניו נדבקו במגפה. הציור מוצג במוזיאון הלובר בפריז.

כשישה קילומטרים מדרום מזרח לעיר נמצא אתר ארכאולוגי, תל אשדוד, ובו שרידי העיר העתיקה. אשדוד ותושביה ("אשדודים") מוזכרים 18 פעמים בתנ"ך,[3] וכן גם בספרים החיצוניים ובברית החדשה. שמה אוזכר גם כעיר מסחר בתעודות אוגריתיות, מצריות ואשוריות, ובתיעודים נוספים בתקופות מאוחרות יותר.

ההתיישבות באזור אשדוד החלה בתקופה הפלאוליתית, כאשר במהלך כל שלוש תקופות האבן המה האזור מפעילות אנושית. במאה ה-17 לפנה"ס נזכרת אשדוד לראשונה כעיר כנענית מבוצרת. במאה ה-12 לפנה"ס התנחלו בה הפלשתים; העיר גדלה והתפשטה מחוץ לגבולות האקרופוליס, והפכה לאחת מחמש הערים החשובות ביותר לפלשתים, אשר התנהלו כערי מדינה. לאשדוד היה נמל תחת חסותה כבר מאמצע תקופת הברונזה המאוחרת בשפך נחל לכיש, לפי חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בתל מור.

עם התנחלות שבטי ישראל בארץ כנען העיר נכללה בנחלת שבט יהודה, אך לא קיים תיעוד שמעיד על כיבושה. בספר יהושע נזכר כי נותרו בה ענקים. במהלך תקופת השופטים, בקרב אבן העזר, שהיה במסגרת מלחמות הפלשתים בשבטי ישראל, הביסו הפלשתים את השבטים ולקחו עמם שלל את ארון הברית אל מקדש האל דגון שבאשדוד.[4] תיאור זה עשוי להעיד שבשנים אלה הייתה אשדוד עיר המדינה הראשית של הפלשתים.[5]

במחצית המאה ה-10 לפנה"ס נחרבה העיר יחד עם היישוב הפלשתי בתל מור. חוקרים משערים כי נחרבה במסע הפלישה של פרעה סיאמון, או על ידי דוד המלך באחת ממלחמותיו בפלשתים. בסוף המאה היא שוקמה, עם חידוש ההתיישבות הפלשתית באזור. ב-770 לפנה"ס בקירוב נכבשה על ידי עוזיהו מלך יהודה, כפי שמתואר בספר דברי הימים:

"וַיֵּצֵא, וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּפְרֹץ אֶת-חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה, וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד; וַיִּבְנֶה עָרִים, בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים".

עשרות שנים לאחר מכן נכבשה העיר על ידי אשור. ב-712 לפנה״ס, לאחר שתי מרידות של אשדוד, החריב אותה והגלה את תושביה מלך אשור, סרגון השני.[6] עם ההיחלשות האשורית באזור במאה ה-7 לפנה"ס, צר פרעה פסמתיך הראשון על אשדוד והחריב את חלקה, וב-604 לפנה"ס כבש אותה נבוכדנצר מלך בבל. ב-539 לפנה"ס היא שוקמה על ידי הפרסים, ועם שיבת ציון התקיים בה יישוב יהודי קטן בשטח פחוות יהודה.[7] העיר נכבשה בעת מסע המלחמה של אלכסנדר מוקדון, ולאחר מכן בין 312-315 לפנה"ס על ידי תלמי הראשון ואנטיגונוס.[8] במהלך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל השתנה שמה והיא נקראה אָזוֹטוֹס מֵסוֹגֵיוֹס (בעברית: "אשדוד של היבשה"). העיר שגשגה תחת השלטון ההלניסטי, עד למרד החשמונאים. ב-147 לפנה"ס כבש אותה יונתן הוופסי ושרף את מקדש דגון.[9] בראשית התקופה הרומית נכבשה אשדוד על ידי פומפיוס, ושמה השתנה לאזוטוס היפינוֹס (בעברית: "אשדוד של הפרשים"). היא נותקה מממלכת החשמונאים, ותושביה היהודים גורשו. העיר ניתנה במתנה להורדוס על ידי אוגוסטוס קיסר ב-32 לפנה"ס, וזה הוריש את העיר לאחותו שלומית. עד המאה ה-4 התרחבה בהדרגה אשדוד ים הממוקמת כ-5 קילומטרים מערבית לה, ומרכז הכובד עבר אליה מאשדוד, שחשיבותה דעכה.

אשדוד יםעריכה

  ערך מורחב – אשדוד ים
 
מצודת אשדוד-ים

אשדוד-ים הייתה עיר נמל עתיקה ששרידיה ממוקמים באתר ארכאולוגי גדול בחופה הדרומי של אשדוד המודרנית. השרידים מעידים כי העיר התהוותה לראשונה בתקופת הברזל. בין העיר לאשדוד היה קיים קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה במשך מאות שנים, בדומה לקשרים בין יבנה ויבנה-ים.[10]

שמה מוזכר לראשונה בלוח חמר בכתב יתדות שנכתב ב-722 לפנה"ס על ידי סרגון השני, ובו ציין כי בעת מסעו לארץ ישראל הוא ביצר את הערים הפלשתיות אשדוד וגת וכן גם את העיר אָסדוּדימוּ ("אשדוד-ים"). מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית לא קיים תיעוד היסטורי למתרחש באשדוד-ים, ייתכן בשל שיוכה המנהלי לעיר האם אשדוד. במאה ה-4 עקפה בגודלה את אשדוד היבשתית והייתה לעיר מסחר אשר כונתה ביוונית אָזוֹטוֹס פאראליוֹס (בעברית: "אשדוד שעל החוף"). במפת מידבא מופיע תרשים של העיר ובו היא מופיעה עם מזח, בתים ומבני ציבור, בהם כנסייה.

במהלך המאה ה-7, עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל מידי הביזנטים, נבנתה על ידי הח'ליף עבד אל-מלכ מצודה גדולה בין שרידי העיר אשר כונתה בערבית קָלעה אל-מינָא (בעברית: "מבצר הנמל").[11] זו הוקמה במטרה להגן על החוף מפני פלישת אוניות האימפריה הביזנטית. ב-1033 נפגעה המצודה ברעידת אדמה. ב-1099, עם סיום מסע הצלב הראשון והקמת ממלכת ירושלים, יושבה מחדש על ידי צלבנים, בוצרה ונקראה קָסטֶלוּם בֵּרוּאַר (בעברית: "מבצר בֵּרוּאַר"). המצודה ננטשה סופית ב-1260 עם כיבוש הממלוכים את ארץ ישראל, ושרידיה נשמרו עד היום.

שרידי אשדוד-ים קבורים תחת חול ונחפרים לסירוגין החל משנות ה-60. מ-2013 מתקיימות עונות חפירה באתר על ידי חוקרים וארכאולוגים מהארץ ומהעולם. בינואר 2014 נפתחו לציבור שתי אחוזות קבר השייכות לבית הקברות של העיר מהמאה ה-4 עד המאה ה-6, בהן נקברו בני המעמד הגבוה מהתקופות הרומית והביזנטית.[12] בנובמבר 2017, החפירות באתר חשפו רצפת פסיפס שנוצרה ב-539, והייתה חלק מכנסייה גאורגית-יוונית שפעלה בעיר במהלך התקופה הביזנטית.[13]

יישוב ערביעריכה

  ערך מורחב – איסדוד

עם סיום הכיבוש הערבי של ארץ ישראל באמצע המאה ה-7, התהווה בתל אשדוד וסביבותיו כפר ערבי בשם איסְדוּד. הכפר המשיך להתקיים גם במהלך התקופה הצלבנית. ב-1596 תועד הכפר עם אוכלוסייה של 413 נפשות.[14] מיקומו על דרך הים הביא לעלייה בחשיבותו בתקופה העות'מאנית, אז התפתח לעיירה, ובה חאן. נמל קטן שהיה סמוך לעיירה שימש את הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה, והובאו אליה פועלים רבים ממצרים.[15] במהלך המנדט הבריטי ועד 1948 האוכלוסייה צמחה והגיעה לכ-5,000 נפש, שהתפרנסו מחקלאות ומסחר, והיישוב שימש מרכז לכפרים בסביבה.

ב-15 במאי 1948, לאחר סיום המנדט וההכרזה על הקמת מדינת ישראל, פלשו אליה כוחות חיל המשלוח המצרי, כאשר אחת ממטרותיהם הראשונות הייתה לכבוש את העמדות הישראליות שבאזור איסדוד. ב-22 במאי נפלו העמדות לידי הגדוד השישי של הצבא המצרי, שנבלם בגשר עד הלום. מנקודה זו ואילך, הייתה איסדוד ממוקמת על קו החזית שבין הכוחות המצריים והישראליים. צה"ל קיבל פקודה לכבוש בחזרה את מג'דל ואיסדוד.

כולנו עייפים. המצרים נמצאים כרגע באשדוד אך מחר הם עלולים לנוע לתל אביב אם לא נעצור בעדם. על אף העייפות, ולמען המשפחות שלנו נצא גם הלילה.

אריה קוצר, מפקד פלוגה בחטיבת גבעתי, בתדריך לפלוגתו לפני היציאה למבצע פלשת בלילה שבין ה-2 ל-3 ביוני

ב-3, ב-9 וב-10 ביוני הותקפה איסדוד בשלושה גלים מרכזיים על ידי צה"ל. למחרת הגל האחרון נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה, אשר במהלכה גמאל עבד אל נאצר, אשר שירת כקצין בצבא המצרי במהלך המלחמה (ולימים הפך לנשיא מצרים), הוצב באיסדוד לשם מעקב אחר הפעילות הישראלית באזור. בין שתי ההפוגות תקפו הכוחות הישראליים את הכניסות ליישוב וניסו לכבוש את העמדות בחזרה מידי המצרים.

עם סיום ההפוגה השנייה, במהלך מבצע יואב, כותרה העיירה הערבית, וב-18 באוקטובר הופגזה מהאוויר ומהים על ידי צה"ל. הכוחות המצריים נסוגו דרומה לאורך החוף ואיתם הרוב המכריע של תושבי העיירה. ב-28 באוקטובר נכנס צה"ל לאיסדוד. ביישוב נותרו כ-300 תושבים שהניפו דגלים לבנים, אך הם גורשו לעזה זמן קצר לאחר מכן.[16]

לאחר הקמת המדינהעריכה

בן-גוריון:
היש סיכוי שתקום עיר?

בן גוריון: היש סיכוי שתקום עיר?
אשכול: הסיכויים תלויים באדם ששמו קלוצניק מארצות הברית. הוא עומד יחד עם בן-עמי. בן-עמי הוא נציגו בארץ. ממנו יש מכתבים מלאי התלהבות וציונות, אבל אינני יכול להבטיח לך שזאת אומרת שהוא ניגש לפעולה ויש לו המיליונים[17] הדרושים לכך.

מתוך פרוטוקול ישיבת הממשלה מיום 19 באוגוסט 1956 בעניין "הקמת עיר באשדוד ים".[18]

ועדת השמות הממשלתית במליאתה החליטה על השם אַשְׁדּוֹד יָם כשם קבע של השיכון הנבנה ושל העיר בתכנון.
זהו שם היסטורי והוא נמצא רשום בכתובת של סרגון מלך אשור (שנת 721 לפנה"ס) "צרתי על אשדוד, גת ואשדוד ים וכבשתי אותם".
לידיעתכם: הנחל נקרא נחל לכיש ולא ואדי סוכריר.

מכתב  מיום 27 באוקטובר 1956
הנחיות יסוד לתכנון העיר, 1952-1956

אשדוד ים מטרתה לשרת מגמות כלל ארציות, ולא כפי המקרה הרגיל שהעיר משתלבת בחיים האזוריים בלבד. העיר מבוססת על נמל עמוק מים שישרת את החצי הדרומי של המדינה, ועל תעשייה כבדה הצמודה בדרך כלל לנמלים, כך שזו חייבת להיות עיר תעשייתית מובהקת.
אומדני גודל האוכלוסייה לשנת 1975 - 50,000 נפש, 35% מהם מפרנסים.
השטח הדרוש לשנת 1975: מגורים - 8,000 דונם; נמל - 1,000 דונם; תעשייה - 2,500 דונם. שטח המגורים חושב לפי 12 איש לדונם נטו.

משרד הפנים, מינהל התכנון, 1952-1956, עמוד 37, גנזך המדינה
שנתיים וחצי בחושך

"לאחר שנתיים וחצי של ישיבה בחושך, זכו 60 משפחות ראשונות מתושבי אשדוד באור חשמל. תוך שבועות מעטים יזכו כל תושבי העיירה, בת 600 בתי אב, בחשמל."

דבר,21 באפריל 1959[23]

שנות החמישים והשישיםעריכה

בשנים הראשונות להקמת המדינה, נשלחו קבוצות של מודדים ומתכננים לאזור סוכריר כדי לבחון אתר להקמת תחנת כוח ונמל חדשים בדרום המדינה. ב-1954 שלח ראש הממשלה דוד בן-גוריון מכתב למיליונר עובד בן עמי, ראש עיריית נתניה וממקימיה, ובו כתב: "עשה בשביל הדרום כפי שעשית בשביל הצפון", בהתייחסו להקמת עיר נמל חדשה בדרום הארץ. בעקבות קריאה זו בן עמי סיפר: "לקחתי את הג'יפ ונסעתי לאורך החוף עד שהגעתי לחולות אשדוד. היום היה יפה, השמש זרחה והחול נצץ. טיפסתי לגבעת יונה ואמרתי לעצמי: אם ממשלת ישראל תקים פה נמל, אני אקים את העיר". כשבא בן-גוריון לשר האוצר לוי אשכול עם ההצעה, אשכול טען כי אין בידיו את המימון הדרוש להקמת הנמל, אך "אם בן עמי יצליח לגייס 30 מיליון דולר, התוכנית תוכל לצאת אל הפועל".

בן עמי חבר למיליונר היהודי-אמריקאי פיליפ קלוצניק, שכיהן כנשיא ארגון בני ברית, ואלו הצליחו בעסקה סיבובית להבטיח מימון להקמת הנמל על ידי הבנק העולמי. בשנים הראשונות להקמת המדינה, ישראל הייתה זקוקה לאדמות חקלאיות, ולכן נשללה האפשרות להשתמש באדמות אלה לבניית העיר. כתוצאה מכך, הוחלט לנצל את שטחי החולות שלחוף הים התיכון, בסמוך לאתר התנ"כי אשדוד, לתחנת הכוח ולנמל העתידיים, ובהם להקים את העיר החדשה. ב-1 במאי 1956 נתן אשכול אישור לתוכנית הקמת העיר אשדוד. לקראת סוף אותה השנה הוקמה "חברת אשדוד בע"מ" – חברת בת של "קבוצת בוני ערים בע"מ" – על ידי בן עמי וקלוצניק. בתמורה למימון הנמל קיבלה חברת אשדוד הבטחה לשטח של כ-42 אלף דונם, כ-32 ק"מ בקו אווירי מתל אביב, והוטלה עליה האחריות לתכנון העיר ובנייתה.[24]

ב-25 בנובמבר 1956 הגיעו למקום המתיישבים הראשונים - 22 משפחות עולים ממרוקו, אשר התגוררו במבנים ארעיים. בתחילת 1957 הצטרפו אליהם קבוצות עולים ממצרים ורומניה, והיישוב החדש שנקרא אז "אשדוד ים" מנה 370 נפש. ביולי 1957 הוענק הזיכיון לחברת אשדוד להקים את העיר. בעקבות ביקורת ציבורית חריפה נגד העסקה בין המדינה לחברת אשדוד, הוכללו בזיכיון רק חלק מהשטחים שהוקצו במקור לחברה.[25]

ב-1958, למרות קשיים כלכליים, החלה תחנת הכוח אשדוד א' לפעול עם שתי יחידות של 50 מגוואט, ונקראה לימים "תחנת הכוח אשכול". עובדי התחנה התגוררו ביישובי הסביבה, ובראשית שנות ה-60 הוקם למענם באשדוד "שיכון עובדי חברת החשמל", שכונת הקבע הראשונה של העיר (כיום, ברובע א'). ביולי 1960 מונתה על ידי משרד הפנים המועצה המקומית הראשונה של העיר, בראשות דב גור.

באפריל 1961 החלה הקמתו של נמל אשדוד. הנמל נחנך בנובמבר 1963, ושנתיים לאחר מכן, ב-1965, הוא הופעל לראשונה לפריקה ולטעינה עם בואה של האונייה השוודית "וינגאלגד". ב-1963 נחנך בית משפט השלום בעיר. בינואר 1965 נחתם חוזה בין חברת אשדוד לבין מרכז קופת החולים הכללית לגבי הקמת בית חולים בן 500 מיטות על שטח 250 דונם באשדוד, אך בית חולים זה לא הוקם. ב-14 בפברואר 1968 קיבלה אשדוד מעמד של עיר. באותו חודש נחנך גם הגשר מעל נחל לכיש שחיבר בין העיר לנמל (גשר שהיה בשעתו הארוך ביותר בישראל), והוקם בית הספר אורט ימי אשדוד שלימים הסב את שמו ל"בית הספר הטכנולוגי לקציני ים אשדוד". באותה שנה הורחבה העיר והועברו אליה 6,000 דונם ממועצה אזורית חבל יבנה.[26] ב-1969 החלו לפעול באזור התעשייה מפעלי הטקסטיל "רוגוזין" אשר הועברו מארצות הברית על ידי התעשיין היהודי ישראל רוגוזין, במטרה לספק תעסוקה לתושבי העיר.[27]

שנות השבעים והשמוניםעריכה

מראשית שנות ה-70 ואילך, עם התרחבות העיר, אופי התכנון המקדים לרבעים התבלט. כל רובע בעיר החל משמש כיחידה עצמאית הכוללת מרכז מסחרי, מתנ"ס, בית ספר תיכון, בתי ספר יסודיים, גנים ציבוריים, תחנה לבריאות המשפחה וקופת חולים. ברבעים המזרחיים (רובע ו', רובע ח'), נבנו בריכות שחייה עירוניות. גלי העלייה בשנים אלו שינו את מעמדה של אשדוד מעיירת פיתוח לעיר מתועשת עם אוכלוסייה שגדלה בקצב מהיר.

ב-1969 נבנתה ברובע ג' ישיבת גרודנא, וסביבה שכונה דתית גדולה שנקראה קריית פוניבז'. ב-1970 הגיע לשכונה זו הרבי מפיטסבורג, ואתו קהילה נכבדת של עולים חרדים מארצות הברית. היה זה הגרעין לשכונות דתיות חדשות, שקמו מאוחר יותר סביב שכונה זו. ב-1972 הוכנסו לעיר הרמזורים הראשונים ונחנכה תחנת מגן דוד אדום. בקיץ של אותה שנה הגיעו לרובע ג' עולים מגאורגיה. מאוחר יותר, כל העולים שלא היו מוכנים להתחייב על שמירת שבת ודת, המשיכו ועברו לשכונות חדשות (רבעים ד', ה', ו' וי"א). ב-1974 נחנך הכביש המהיר לתל אביב יחד עם מחלף אשדוד, אשר קיצר את זמן ההגעה למרכז הארץ באופן ניכר.

בקידוחי נפט בעיר בסוף שנות ה-70 הופק נפט לתקופה קצרה מקידוחי "אשדוד 2" ו"אשדוד 5",[28][29] ובאתר נתגלה גם גז טבעי שלא הופק.[30]

ב-1982 נפתח לציבור מוזיאון ראשון בעיר. במרץ 1984 אירע פיגוע טרור ראשון בעיר מאז הקמתה, כאשר רימון יד התפוצץ באוטובוס קו 9, שעשה דרכו מהשוק הפתוח בחוף הים, והביא למותם של שלושה מתושבי העיר. הפיגוע זעזע את אשדוד, שכן באותה תקופה עבדו בה מאות פועלים ערבים.[31][32]

שנות התשעיםעריכה

 
כיכר המפרשיות (כיכר יהודי סלוניקי), אחד מסימני ההיכר הבולטים של העיר אשדוד
 
קריית צבי צילקר

מ-1990 החלה אשדוד להתפתח בתאוצה, בעיקר דרומה ומזרחה, לכיוון גשר עד הלום, באזור שהיה עד אז אזור חולי, ואוכלוסייה גדולה של עולים מברית המועצות לשעבר התיישבה בעיר (בעיקר ברבעים ט', י' וי"ג). במהלך שנים אלו החל להיבנות המרכז העירוני הראשי (המע"ר) ברובע הקריה ("הסיטי"), ובו משרדי הממשלה, בית העירייה החדש, תחנת האוטובוסים המרכזית, היכל הספורט העירוני וקריית התרבות. מתחמי מסחר וקניונים גדולים נפתחו, ואזורי התעשייה של העיר התרחבו משמעותית. ב-1992 מספר התושבים בעיר חצה את ה-100 אלף. ב-1995 עברה רכבת ישראל התחדשות והתייעלות, והיא החלה להסיע נוסעים לתחנת הנוסעים החדשה באשדוד. עד לאותה עת שימשה מסילת הרכבת להובלת מכולות מהנמל בלבד.

עם גל העלייה הגדול בשנים אלו, הוכנה תוכנית מתאר נוספת לעיר אשדוד במטרה להתמודד עם מסת העולים, אשר כללה את בנייתם של רבעי המגורים י"ג, י"ד וט"ז בשמורת הדיונות מדרום לעיר (״פארק החולות״), ובייחוד בדיונה הגדולה. החברה להגנת הטבע ניסתה לסכל תוכנית זו, אך ללא הצלחה, ובתים רבים נבנו בחלקה הצפוני של השמורה. לאחר מכן התנהל מאבק חריף לשימור הדיונה הגדולה וסביבותיה מבניית הרבעים החדשים, אליו נרתמו רבים מתושבי העיר והסביבה, אשר חתמו על עצומות והעבירו אותן אל ראש העיר, משרד הפנים, משרד השיכון ואף למשרד ראש הממשלה. ביוני 1994 נערך הפנינג גדול בדיונה הגדולה בהשתתפות אלפים מתושבי העיר, אנשי אקדמיה וציבור, החברה להגנת הטבע ואיגוד ערים לאיכות הסביבה. המאבק הניב תוצאות בסופו של דבר, וב-1996 פורסמה תוכנית מתאר חדשה לעיר שנקראה "תוכנית הרוויזיה".[33] התוכנית קיצצה שטחים מרובע י"ג כדי למנוע חסימה של הזנת החול מן הים אל הדיונה, שינתה את השטח העתידי עליו עמד לקום רובע ט"ז, והשהתה את בנייתו של רובע י"ד עד להודעה חדשה.

המאה ה-21עריכה

 
מגדלי K ושדרות הרצל ברובע הקריה, במבט מפארק הסיטי

החל מ-2001, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ההסתה האנטי-ישראלית על רקע האינתיפאדה השנייה, והתגברות האנטישמיות החדשה באירופה, החלה עלייה גדולה של יהודי צרפת לאשדוד. אלו התאכלסו בשכונות חדשות ומבוססות (בהם רובע המרינה, רובע י"ז ומע"ר דרום) ובהן מגדלי יוקרה.

כחלק מתוצאות הבחירות לרשויות המקומיות של 2008, הוחלף ראש העיר הוותיק צבי צילקר ביחיאל לסרי. במהלך חודש נובמבר של אותה שנה נחנך מחלף עד הלום בכביש 4, ובכך נפתחה כניסה מהירה נוספת לעיר.

עם פריצתו של מבצע עופרת יצוקה ב-2008, התפוצצו לראשונה בעיר רקטות גראד, ששוגרו על ידי ארגוני טרור פלסטיניים מרצועת עזה. במהלך המבצע, אירעו פגיעות ישירות במבנים בכל רחבי העיר, ובאחת מהן נהרגה תושבת העיר. בהתלקחות שלאחר מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011) פגעו בעיר רקטות אחדות וגרמו לפצועים ולנזק. בהסלמת מרץ 2012 שוב הייתה אשדוד מטרה לרקטות, אך רובן יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל שהוצבה לראשונה בסמוך לעיר. במהלך מבצע עמוד ענן ב-2012 נורו אל העיר למעלה מ-190 רקטות.[34] בקיץ 2014, במהלך מבצע צוק איתן, נורו 228 רקטות לעבר העיר, מתוכן 15 רקטות התפוצצו בשטחים בנויים וגרמו לנזק ולנפגעים.[35] במהלך הסלמת מאי 2019 ("גן סגור") נורו אל העיר מספר מטחי רקטות שהביאו להרוג נוסף ולמספר נפגעים כתוצאה מפגיעות בשטח בנוי. מספר חודשים לאחר מכן, במהלך מבצע "חגורה שחורה", נורו אל העיר בשנית עשרות רקטות שיורטו רובן ככולן על ידי כיפת ברזל. במהלך מבצע שומר החומות ב-2021, נורו לעבר העיר למעלה מ-250 רקטות, מתוכן 12 פגעו בשטח בנוי וגרמו לנזק רב ומספר נפגעים.[36]

בשני העשורים האחרונים, הצטמצמות עתודות הקרקע הפנויות באשדוד, בשילוב עליית קצב גידול האוכלוסייה הביאו לכך שהבנייה העיקרית בעיר היא בנייה לגובה. ב-2010, אשדוד דורגה כעיר הגבוהה בישראל,[37] בחישוב מספר המבנים העולים על 8 קומות. ב-2015, נכנסו לרשימת 20 גורדי השחקים הגבוהים בישראל מגדלי K ‏(באנגלית: K Towers), השוכנים ברובע הקריה באשדוד, והם המגדלים הגבוהים ביותר בישראל מחוץ לגוש דן. גובהם מתנשא ל-150 מטרים והם כוללים 40 קומות משרדים ומגורים.[38]

ביוני 2013 נערך לראשונה באשדוד מצעד גאווה בהשתתפות של כ-1,100 צועדים. בפתיחת האירוע נאמו ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) וח"כ סתיו שפיר (עבודה). באירוע השתתף גם ח"כ אילן גילאון (מרצ) תושב אשדוד.[39]

ביוני 2017, נפתח לציבור בית החולים אסותא אשדוד, בית החולים הציבורי הראשון שהוקם בישראל מזה למעלה מ-30 שנה, אשר מיועד לשרת את תושבי העיר ועוד עשרות אלפים מיישובי הסביבה. בחודש אוגוסט של אותה שנה, העיר חתמה על הסכם הגג הגדול במדינה. ההסכם כולל בנייתן של כ-45 אלף יחידות דיור בעיר, מתוכן כ-30 אלף יחידות במסגרת תוכנית מחיר למשתכן. כמו כן, יוקמו תשתיות תחבורה נרחבות (ביניהן שתי כניסות מהירות ושתי תחנות רכבת חדשות לעיר), מוסדות ציבור וחינוך, קריית ספורט גדולה, והשקעה בהתחדשות עירונית לרובעי העיר הוותיקים במימון המדינה.[40]

סמל העירעריכה

סמל העיר מורכב מראש אריה ומעוגן, המחוברים על ידי קו המסמל ספינה תנ"כית עתיקת יומין. הסמל תוכנן כך שיכיל בתוכו אלמנטים של אשדוד העתיקה ושל אשדוד המתחדשת. ראש האריה מסמל אגרסיביות, שמאפיינת את הקמתה של אשדוד בעמל ויגע רב לאחר הקמתה של מדינת ישראל, וגם את שבט יהודה, שבחלקו נפלה העיר אשדוד בחלוקת הארץ לשבטים. העוגן מסמל את נמל אשדוד והשימוש בים לתועלת החברתית של בני האדם. אלמנטים אלה יוצרים את פניה של אשדוד כעיר נמל היסטורית ומתפתחת. סמל זה עוצב על ידי האמן יצחק בכר.

הרב משה כהן שאולי, חבר מועצת העיר לשעבר והרב הראשי ליהדות איראן בישראל ובתפוצות בעבר, ראה בעיר אשדוד סמל לפיתוח הארץ ושער לירושלים[41] בהיותה עיר הנמל הקרובה לבירה. תיאורו למשמעות סמל העיר:

ראויה את עירי שתענדי לראשך כתר מלכות, כתר הערים בישראל. שהרי סמל את לפיתוחה של ארץ מכורתנו, לשגשוגה, ופריחתה ברחמי האל... בסמלך עירי חקוק "אריה" מלך החיות, סמל היותך חדורת עוז ותעצומות. גם עוגן בסמלך מצויר כי לשבי ציון ופזורי גולה, את שער. כעוגן הצלה את לנו הותיקים ולאחינו העולים. בך שבטים ועדות מתלכדים. איה עוד עיר בתבל, שפעלה כה רבות למושג "יחד שבטי ישראל".

ב-2016, לציון 60 שנים להקמת העיר, אימצה אשדוד סמל חדש. הסמל מייצג עיר מודרנית ומחבר בין העבר, העושה שימוש בראש אריה, ועם ההווה, על ידי אחד מסמלי העיר הבולטים - כיכר המפרשיות,[42] הצבועות בצבעים מאפיינים: כחול - ים, ירוק - קיימות, כתום - אנרגטיות וחום המאפיינים את תושבי העיר, ראש האריה - בצבע הדיונות והחולות שמהם צמחה אשדוד.[43]

אוכלוסייהעריכה

הקטנה (5 תמונות)

לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, בנובמבר 2019 אוכלוסיית אשדוד מנתה 254,255 נפש, ומעל ל-65,000 בתי אב.[44]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לאמצע 2021 (אומדן), מתגוררים באשדוד 226,362 תושבים (מקום 6 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2019, לאשדוד דירוג של 4 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2017. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ט (2018-‏2019) היה 57.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,068 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,634 ש"ח).[45]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

כ-90 אחוז מתושביה של אשדוד הם יהודים. התפלגות הזהות הדתית בעיר מעידה כי אשדוד היא בעלת רוב של תושבים בעלי זיקה לדת. נכון ל-2013, 13 אחוזים מתושבי אשדוד מגדירים את עצמם כחרדים, 6 אחוזים כדתיים, 45 אחוזים כמסורתיים, ו-36 אחוזים מתושבי אשדוד מגדירים עצמם כחילונים.[46] רבניה הראשיים של העיר הם הרב יוסף שיינין (אשכנזי) והרב חיים פינטו (ספרדי).

על פי נתוני משרד הפנים, באשדוד חיים עולים מ-99 מדינות בעולם.[47] אחוז אוכלוסיית העולים בעיר ביחס לכלל התושבים בה הוא הגדול ביותר בישראל מבין הערים הגדולות. בעיר התיישבה אוכלוסיית העולים הגדולה ביותר במדינה של גל העלייה בין 1989 ל-2010 - 75,685 איש,[48] שהוא כשליש מתושבי העיר.

בין האוכלוסיות העיקריות של העיר, נמנים צאצאיהם של עולי צפון אפריקה שעלו בשנות ה-50, המרכיבים את הקהילות היהודית מרוקאית והיהודית קראית הגדולות בארץ,[49][50] עולי ברית המועצות לשעבר שעלו בשנות ה-90 (כ-60,000 תושבים, הריכוז השני בגודלו בישראל, לאחר חיפה[48]), והציבור החרדי על זרמיו השונים (בעיקר מחסידות גור ומתומכי מפלגת ש"ס) שהוא מבין הגדולים בישראל. באשדוד מתקיימות הקהילה היהודית גאורגית הגדולה בעולם,[51] קהילת יהדות רומניה הגדולה בארץ[52] וקהילות נוספות ממדינות מזרח אירופה. בעיר מתגוררת גם קהילת יהודי צרפת מהגדולות בארץ,[53] וכן עולים רבים ממדינות אמריקה הדרומית, מאתיופיה, הודו, איראן ודרום אפריקה.

רבעי העירעריכה

 
גגות הבתים של רובע ט"ו שנבנה בשנות ה-90 בשיטת בנה ביתך
 
שדרות מנחם בגין במרכז רובע הקריה, והמנהרה מתחת לכיכר אילן רמון
  ערך מורחב – רובעי אשדוד

העיר אשדוד מחולקת לרבעים. לרבעים בעיר יש שם בספרות עבריות (למשל: רובע ח'), למעט רובע הקריה ("הסיטי"), רובע המרינה והרובע המיוחד. בכל רובע מגורים באשדוד ישנם מבני מסחר, מבני חינוך ומבני ציבור משלו, וכן נושא ייחודי לשמות הרחובות (למשל, ברובע י"ג, שמות מלכי יהודה וישראל).

התכנון המקורי של העיר קבע כי היא תחולק ל-17 רבעי מגורים, ובמרכזה יוקם רובע מע"ר (מרכז עירוני ראשי). כתוצאה מבניית רובע המע"ר באיחור, מרכז העיר התהווה ברבעים א', ב' ו-ד', מכיוון שבהם נמצאו רוב מוסדות הציבור, החינוך והתרבות, והמרכזים המסחריים. עם השנים התנוונו רבעים אלה מחשיבותם, אז קמו מחדש מרכזי המסחר והתרבות ברובע הקריה אשר התבסס כרובע הראשי והמרכזי בעיר. החלוקה לרבעים באה לידי ביטוי בעיקר בטיפולה של עיריית אשדוד בעניינים הפנים-עירוניים וכן בנושא תוכניות-מתאר שונות. להבדיל מערים אחרות, רובעי אשדוד לא מחולקים בחלוקה פנימית לשכונות, והספרות העבריות מהוות חלק ייחודי בשפת תושבי העיר.

לעיר מערכת שדרות החוצה אותה שתי וערב וחוצצת בין הרבעים, אשר רובם בעלי צורה מרובעת. התפתחותה של אשדוד דרומה יצרה הבדלים משמעותיים בסגנונות הבנייה בין הרבעים הצפוניים לדרומיים, ובהתאם לגלי העלייה. הרובע המאוכלס ביותר בעיר הוא רובע הקריה עם מעל ל-24,000 תושבים, מספר הגדול יותר, לשם השוואה, ממספר התושבים בעיר אריאל. הרובע היחיד שחסר בחלוקתה של אשדוד הוא רובע י"ד, מאחר ששטחו חולש על הדיונה הגדולה, אחת משמורות החול האחרונות שנשארו בארץ, ולכן בנייתו מוטלת בספק. החל מהעשור השני של המאה ה-21, מתבצעת ברובעי העיר הוותיקים התחדשות עירונית מסיבית.

ראשי העיר וראשי המועצהעריכה

 
בית עיריית אשדוד

ראשי המועצה וראשי העירייה שכיהנו לאורך השנים הם:

  • עובד בן עמי - עמד בראש ועדת ההקמה של היישוב בין השנים 19561959, עד הקמת המועצה הראשונה.
  • דב גור - נציג עצמאי מטעם משרד הפנים - מונה על ידי משרד הפנים ב-1959 לשמש כראש המועצה הממונה של אשדוד-ים. על שמו קרוי הרחוב הראשי של רובע ו'.
  • רוברט חיים - נציג מפא"י - בבחירות הראשונות נבחר לראשות המועצה. כיהן בשנים 19611963. יליד מצרים, בעברו כלכלן. בתקופת כהונתו שינה את שמה של העיירה מ"אשדוד-ים" ל"אשדוד". על שמו קרויה טיילת הספורט והנופש לאורך החוף.
  • אבנר גרעין - נציג מפא"י - כיהן כראש מועצה מ-1963 ומ-1968 כראש העירייה הראשון של אשדוד. יליד יוגוסלביה, בעברו כלכלן. על שמו קרוי הפארק המרכזי של רובע י"ג.
  • צבי צילקר - נציג הליכוד - ראש העיר השני והראשון שנבחר בבחירות מוניציפליות. כיהן בתפקיד בשנים 19691983. יליד גרמניה, בעברו שימש כמהנדס העיר. אחראי לעיצוב דמותה המודרנית של אשדוד.
  • אריה אזולאי - נציג העבודה. ראש העיר השלישי. כיהן בשנים 19841989. יליד מרוקו, בעברו איש חינוך.
  • צבי צילקר - נציג הליכוד ולקראת סוף כהונתו מזוהה אישית עם "קדימה" - נבחר לכהונה שנייה בבחירות של 1989. פרש מהליכוד ב-2003, רץ ברשימה עצמאית וב-2005 הצהיר על תמיכתו באריאל שרון, אף על פי שנשאר בתנועת הליכוד. על שמו קרויה קריית התרבות ברובע הקריה. המשיך לכהן בתפקיד עד 2008.
  • יחיאל לסרי - נציג אשדוד בתנופה - ראש העיר הרביעי, יליד מרוקו, בעברו רופא וחבר הכנסת. נבחר לתפקיד ב-2008.

תעשייהעריכה

 
נחל לכיש וגדותיו במבט מפארק לכיש
 
נמל אשדוד ותעשיות עורף הנמל במבט מרובע א'

באשדוד קיימים שלושה אזורי תעשייה גדולים; אזור התעשייה הקלה - "קריית חלוצים", אזור התעשייה הכבדה - "קריית איתנים" ואזור התעשייה הצפוני - "פארק קריית עוגנים". אזורי התעשייה של העיר מהווים כ-17 אחוזים משטחה (6,314 דונמים), ופועלים בהם כ-3,000 עסקים ומפעלים, בהם עובדים מדי יום עשרות אלפי תושבים מאשדוד ומחוצה לה.[54] דרום-מזרחית לעיר פועל אזור התעשייה "עד הלום", שאינו שייך מוניציפלית לאשדוד, אלא נמצא בשטח המועצה האזורית באר טוביה, ורבים נוטים לייחס אותו לשטח השיפוט שלה. כמו כן, מזרחית לנמל אשדוד פועל עורף הנמל ובו מרכזים לוגיסטיים רבים (מרלו"גים) המשרתים את הנמל. בעיר מוקמים שלושה מתחמי תעשייה חדשים: אזור התעשייה הצפוני החדש שיהווה הרחבה ל"קריית עוגנים"; פארק נמלי ישראל, שיכיל מרכזי לוגיסטיקה גדולים בעורף הצפוני של נמל אשדוד וכן גם מסוף עתידי לרכבות מטען; ופארק היי-טק בדרום-מזרח העיר, בסמוך לרובע המיוחד ולתחנת הרכבת.

ב-1958 הושלמה בנייתה של תחנת הכוח אשכול באשדוד. ההספק הכולל של תחנת הכוח עומד על 1,549 מגה-ואט, אשר מעמיד אותה במקום הרביעי בישראל מבחינת הספק החשמל. החל מ-2004 פועלת תחנת הכוח בגז טבעי אשר מסופק באופן ישיר מאסדה סמוך לחופי אשקלון. המעבר לייצור בגז הפחית באופן משמעותי את זיהום האוויר בעיר אשדוד, אשר סבלה מהערפיח שהגיע מתחנות הכוח מיום היווסדה.

ב-1965 עברה לאשדוד חברת אלתא מערכות, חברת בת של התעשייה האווירית לישראל, והקימה מתחם של חמישה מפעלים מזרחית לרובע ג'. ב-1969 החלו לפעול באזור התעשייה מפעלים פטרוכימיים, שקיימו זיקה עם הנמל. ב-1971 עבר לעיר המפעל המרכזי של אדמה פתרונות לחקלאות. ב-1973 החלו לפעול בעיר בית זיקוק לנפט, ומאז שהופרט ב-2006, הוא פועל בבעלותה של פז בית זיקוק אשדוד. בעיר פועלות חברות נוספות כמו מנרב, קבוצת יהודה, קבוצת חמת ואלבטק, חברת בת של אלתא.

ב-2001 הורה ראש הממשלה אריאל שרון על הקמת מתקן להתפלת מי ים באשדוד. ב-2011 זכתה חברת מקורות במכרז להקמתו של מתקן ההתפלה אשדוד. המתקן צפוי להפיק כ-100 מיליון קוב מים מותפלים בשנה, ובכך לספק כ-15 אחוזים מסך צריכת המים הביתית בישראל. המתקן הוא החמישי שהוקם להתפלת מים במדינה.[55]

 
תחנת הכוח אשכול באשדוד

מסחרעריכה

 
מרכז הקניות ביג FASHION אשדוד
 
התחנה המרכזית של אשדוד בקניון הסיטי

המסחר באשדוד מפותח מאוד. שווקים עירוניים, קניונים, פאוור סנטרים, מרכולים וחנויות מפעל מפוזרים ברחבי העיר ובאזורי התעשייה, ובכל רובע נמצאים מרכזי מסחר קטנים משלו המכונים "מרכזונים".

באשדוד שני שווקים עיקריים - השוק העירוני הפתוח מדי יום וממוקם ברובע ב' הוותיק, והשוק הפתוח, אחד מהשווקים הגדולים ביותר בארץ, אשר פועל בימי רביעי ברחבת החנייה של חוף לידו משעות הבוקר ועד השקיעה.

בעיר פועלים ארבעה קניונים גדולים - קניון "לב אשדוד" שנפתח ב-1994 ברובע ה', אחד מ"קניוני עופר" של קבוצת מליסרון. ב-1997 החל לפעול קניון "הסיטי" בו פועלת גם התחנה המרכזית של אשדוד, וב-2003 נפתח קניון "סי-מול" (באנגלית: "Sea Mall"), המכיל רשתות אופנה בינלאומיות, מסעדות ובית קולנוע. שני האחרונים ממוקמים ברובע הקריה, בסמוך לבניין העירייה. ב-2015 נפתח אחד ממרכזי הקניות הגדולים בישראל, ביג FASHION אשדוד הממוקם בסמוך ליציאה הדרומית מהעיר ולתחנת הרכבת. המרכז מכיל כ-120 רשתות אופנה, מסעדות ובתי קפה, ומתחם בתי קולנוע מרשת סינמה סיטי. ב-2012 נפתח בצמוד לקניון הסיטי מתחם "גן העיר", ובדומה למתחם בתל אביב, הוא מכיל בעיקר חנויות אופנה, בתי קפה ומסעדות.

בעיר פועל פאוור סנטר מבין הגדולים בישראל - "סטאר סנטר", הממוקם מצפון לרובע ב', ומחולק לשני מתחמים המכילים כ-100 חנויות, בתי קפה ומסעדות, מכון כושר ומבנה משרדים. בסמוך ליציאה הדרומית מהעיר, פועל פאוור סנטר נוסף, המכונה "קניון עד הלום", שאינו שייך מוניציפלית לשטח העיר.

תחבורהעריכה

אשדוד שוכנת מערבית לכביש 4 המחבר אותה לגוש דן ולאשקלון, ודרומית לכביש 41, אשר מתחבר עם כביש 7. כביש 7 מחבר בהמשך את העיר ונמל אשדוד לכביש 6 (חוצה ישראל) ולכביש 3 המוביל לירושלים. לעיר שתי כניסות מהירות - כניסה צפונית במחלף אשדוד וכניסה דרומית במחלף עד הלום. במהלך 2019 חברת נתיבי ישראל החלה בעבודות להרחבת כביש 7 המהיר עד לצומת נמל אשדוד, ובכך להביא לביטולו של כביש 41. השדרוג צפוי לכלול הוספת נתיבי נסיעה והקמת שני מחלפים חדשים - מחלף ניר גלים, שיחליף את הצומת הקיים יחד עם ביטול צומת בני דרום; ומחלף בני ברית, שיחליף את צומת נמל אשדוד. ב-2017 החלו העבודות להקמת מחלף אשדוד צפון אשר צפוי לחבר את נמל אשדוד ואזורי התעשייה הצפוניים של העיר ישירות לכביש 4, זאת כחלק מהשקעת המדינה בהקמת נמל הדרום החדש. השלמת המחלף צפויה להסתיים ב-2021. ב-2018, החל תכנון של יציאה נוספת מדרום העיר, משדרות בן עמי לכביש 4.[56]

סמוך למחלף עד הלום, נמצאת תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום אשר שוכנת על מסילת לוד - אשקלון. בנמל אשדוד נמצאת תחנת קצה לפריקת פוספטים המגיעים במסילה מהר צין. לפי משרד התחבורה, בעתיד צפויה לקום סמוך לאזור התעשייה הצפוני תחנת נוסעים נוספת שתיקרא תחנת הרכבת אשדוד – צפון על מסילת הרכבת תל אביב – בני דרום.

קווי האוטובוס העירוניים ורוב הקווים הבינעירוניים מופעלים על ידי חברת אפיקים. מקצתם של הקווים הבינעירוניים מופעלים על ידי אגד ומטרופולין, בעיקר לירושלים ובאר שבע. התחנה המרכזית בעיר ממוקמת בקניון הסיטי.

ב-2012, נבחרה אשדוד על ידי משרד התחבורה כעיר מודל עתידית לתחבורה ירוקה.[57] בזכות הבחירה הועברו לעיר מאות מיליוני שקלים שיושקעו, בתוכנית רב-שנתית, בפיתוח התחבורה הציבורית בעיר, על ידי פתיחת נתיבים מיוחדים לאוטובוסים בלבד בשדרות הראשיות של העיר, הפעלת מערכת אוטובוסים מהירה (BRTׂ), הקמת תחנות אוטובוס אלקטרוניות, וסלילת שבילים לרוכבי אופניים ולהולכי רגל. כמו כן מתוכננים להיפתח בעיר מסוף אוטובוסים חדש, תחנה להשכרת אופניים חשמליים ומדרחוב חדש במרכז העיר. השלב הראשון של הפרויקט הושלם באוגוסט 2019, עם פתיחת נתיבי התחבורה הציבורית בשדרות מנחם בגין ובשדרות הרצל. ב-2020 החל השלב השני של הפרויקט בשדרות ז׳בוטינסקי.

מרינהעריכה

  ערך מורחב – המרינה הכחולה

המרינה הכחולה, היא מרינה הממוקמת דרומית לחוף "הקשתות", צפונית לחוף הנפרד, ומערבית לרובע המע"ר. היא החלה להיבנות ב-1995 ונחנכה ב-1998. המרינה מכילה כ-550 מקומות עגינה לספינות ויאכטות. סביב לה נבנה רובע המרינה אשר נחשב ליוקרתי ביותר בעיר.

צורתה של המרינה קרובה לעיגול פתוח של שוברי גלים, ובמרכזה רציף המתפצל בצורת המנורה. במקום פועל מועדון ובית ספר לחינוך וספורט ימי, במסגרתו לומדים גם תלמידי כיתות ז' בעיר שיעורי שיט, וכן חנות לצלילה, דיג וגלישה. במרינה פועלת מסעדת הדגים "אידי" בבעלותו של השף אידי ישראלוביץ'. המרינה אמורה להשתלב בטיילת החוף של אשדוד, ולפי התב"ע שלה, יוקמו בעורפה כ-1,000 יחידות דיור, שרובן כבר נבנו, מרכז מסחר ומספר בתי מלון, יחד עם כיכר מרכזית שעתידה להכיל אגם מלאכותי גדול, שהעבודות להקמתו החלו ב-2020.

נמל אשדודעריכה

 
נמל אשדוד
  ערך מורחב – נמל אשדוד

נמל אשדוד הוא הנמל הגדול בישראל מבחינת מספר אוניות המטען שעוברות דרכו והיקף שינוע המטענים. הנמל הוא חברה ממשלתית - חברת נמל אשדוד בע"מ והוא פועל לצד שני הנמלים המסחריים האחרים בישראל - נמל חיפה ונמל אילת. הנמל משמש גם למעבר סחורות עבור ממלכת ירדן ורצועת עזה, ושוכן בו בסיס אשדוד של חיל הים.

נמל אשדוד הוקם במיקום זה לאור העובדה שהוא מקצר משמעותית את מרחקי ההובלה היבשתית של מטענים ממרכז הארץ דרומה - וחזרה, וכי הוא קרוב יותר מנמל חיפה לתל אביב, מרכז המסחר של המדינה.

ב-2005 נחנך באשדוד נמל היובל אשר הסב את שמו לנמל איתן, על שם רפאל איתן שכיהן כרמטכ"ל, כחבר הכנסת וכשר בממשלה. איתן, שניהל את פרויקט ההקמה, נהרג במהלכו בסערה קשה שפקדה את הנמל. הנמל הוקם בהשקעה של 3 מיליארד שקלים וביסס את מעמדו כשער כלכלי חשוב לישראל. ב-2014 החלה בנייתו של אחד ממיזמי התשתית החשובים במדינה, נמל הדרום, אשר צפוי להתחיל לפעול ב-2021. בכך יהפוך לאחד משני הנמלים הפרטיים הראשונים בישראל (בנוסף לנמל המפרץ בחיפה), ויתחרה בנמל הממשלתי הקיים.

הנמל ממוקם צפונית לאשדוד, באופן שמנתק אותו לחלוטין משטחי המגורים שבה, על ידי נחל לכיש שחוצץ ביניהם. בניגוד לעיר חיפה שבה הנמל נבנה כחלק מהעיר, בניית הנמל באשדוד לא השפיעה על התפתחותה האורבנית של אשדוד לאור תכנונה המקדים. מרחקו ממתחמי המגורים הביאה לכך שאין בינו לבין תושבי אשדוד אינטראקציה כלל, פרט לאלו שעובדים בו. ככלל, הנמל והתעשיות התומכות את פעילותו מהווים מקור תעסוקה עיקרי לתושבי העיר והסביבה.

חינוך והשכלה גבוההעריכה

מוסדות חינוךעריכה

לפי נתוני משרד החינוך, נכון ל-ה'תשע"ט (2018–2019), באשדוד מתגוררים 44,519 תלמידים המתפרשים ב-133 בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים בעיר, ו-13,231 ילדים המתפרשים ב-509 גנים. מספר התלמידים הממוצע לכיתה עומד על 26. אחוז הזכאות לתעודת בגרות בשנה זו עמד על 67.4.[58]

בעיר פועלים 14 מרכזים קהילתיים (מתנ"סים) בפריסה רובעית, עשרות מועדוני נוער ופנימיית נווה גלים. כמו כן, באשדוד פועל מרכז העשרה יומי לתלמידים מצטיינים ומחוננים (מרו"ם).

בעיר פועלת גם ישיבת ההסדר נווה דקלים, שעברה ב-2007 מהיישוב נווה דקלים לשיכון קבע באשדוד לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות.

מוסדות להשכלה גבוההעריכה

תנועות נוערעריכה

באשדוד פועלים כ-2,000 חניכים בתנועות הנוער השונות. מאות נוספים חברים בארגוני נוער אחרים, כמו אחריי!, מש"צים, מד״צים מעו״ף (ארגון הנוער העירוני), נוער מד"א, צופי אש, צוערים צעירים לדיפלומטיה ועוד. להלן שלוחות התנועות בעיר:

  • הצופים - שלושה שבטים (שבט "אביב" ברובע ט', שבט "דותן" ברובע הסיטי ושבט "הנחל" ברובע ד').
  • בני עקיבא - ארבעה סניפים (סניף אשדוד מרכז ברובע ה', סניף אשדוד י"א, סניף אשדוד ט', וסניף "שלהבת" ברובע ו').
  • הנוער העובד והלומד - שלושה קנים (קן דרום ברובע י"ג, קן מרכז ברובע הסיטי ומועדון הצ'יטה ברובע א').
  • השומר הצעיר - שני קנים (קן אשדוד צפון ברובע ד' וקן אשדוד העוגן ברובע י"א).
  • המחנות העולים - שני מחנות (מחנה אשדוד א' ומחנה אשדוד ט"ו).
  • כנפיים של קרמבו - סניף אשדוד ברובע ד'.
  • עזרא - שני סניפים (ברובע ג' וברובע ו').
  • בית"ר - סניף אשדוד ברובע ב'.

בריאות ורפואהעריכה

בית חוליםעריכה

  ערך מורחב – בית החולים אסותא אשדוד

ביוני 2017 נפתח לציבור בית החולים אסותא אשדוד, בית החולים הציבורי הראשון שהוקם בישראל מזה כ-30 שנים.[59] בית החולים משרת כחצי מיליון תושבים מאשדוד והסביבה, והחל לפעול בהיקף מלא בנובמבר 2017, עם 300 מיטות בשלב הראשון. בית החולים מסונף לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב כבית חולים אוניברסיטאי.

ניסיונות לבניית בית חולים באשדוד החלו כבר בשנות ה-60 כאשר קופת חולים כללית החלה לבנות בית חולים בעיר, אך הבנייה הופסקה בשלביה הראשונים ולא הושלמה. במשך עשרות שנים נאלצו תושבי העיר להיעזר בשירותיהם של המרכז הרפואי ברזילי באשקלון ושל המרכז הרפואי קפלן ברחובות. ב-2002 חוקקה הכנסת, ביוזמתה של חברת הכנסת סופה לנדבר, תושבת העיר, חוק המחייב בניית בית חולים באשדוד. למרות החוק ולאורך שנים, טורפדה הקמתו של בית החולים, גם בתמיכת "חוק ההסדרים" אשר מנע את יישומו. עד 2008 פקידים באוצר הצליחו לסכל החוק להקמת בית חולים באשדוד, בעיקר מסיבות הנובעות משיקולי יעילות כלכלית. ב-2009, לאחר מאבקים רבים של תושבי העיר והנהגתה, החליטה ממשלת ישראל על הקמת בית חולים ציבורי באשדוד והוציאה מכרז להקמתו. באפריל 2011 זכתה חברת "אסותא" אשר בבעלותה של מכבי שירותי בריאות, במכרז להקמת בית החולים הציבורי באשדוד,[60] על שטח של שבעים דונם ברובע המיוחד בעיר (דרומית לרובע ט' ומזרחית לרובע י') אשר נמצא בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. ב-12 בנובמבר 2012 הונחה אבן הפינה של בית החולים, ובנייתו הסתיימה במהלך שנת 2017.

תיירותעריכה

 
מלון לאונרדו פלאזה בריביירה הדרומית
 
טיילת הספורט לאורך שדרות משה דיין

החל מהעשור השני של המאה ה-21 התפתחה מגמת תנופה תיירותית באשדוד, בהובלת החברה העירונית לתיירות.[61] למרות רצועת החוף הארוכה שלה ובניגוד לערי חוף אחרות דוגמת נתניה והרצליה, לא התפתח בעיר ענף תיירותי משמעותי.

בעיר פועלים שני בתי מלון גדולים: מלון "West" אשר נפתח ב-2012 ברמת אירוח יוקרתית (5 כוכבים), ומלון "לאונרדו פלאזה" מרשת מלונות פתאל אשר נפתח ב-2014 בריביירה הדרומית.[62] בעונת הקיץ מגיעים לעיר יהודים-צרפתים לנפוש בדירות קיט, בעיקר באזור החוף. ב-2019, חברת הילטון העולמית הכריזה כי תקים עד 2022 שני בתי מלון על קו החוף הצפוני של העיר, בסמוך לחופים מי-עמי ולידו.[63]

ב-2011 הסתיימה בנייתה של טיילת ספורט ונופש על שמו של רוברט חיים, ראש המועצה הראשון של העיר. הטיילת נמשכת שלושה קילומטרים לאורך שדרות משה דיין שברצועת החוף ומכילה מסלולי הליכה ואופניים, ריהוט בטון מעוצב ומתקני כושר רבים. נקודת התחלתה נמצאת בירידה לחוף לידו הצפוני וסיומה בכיכר עין השמש, בריביירה הדרומית. ב-2018 הסתיימו העבודות על המקטע הראשון של טיילת החוף בצפון העיר, בין חוף מי-עמי לחוף לידו. הטיילת החדשה נבנית כחלק מהתוכנית האסטרטגית העירונית לפיתוח חוף הים של העיר לאזור מלונאות, נופש ומסחר, ויושקעו בה מאות מיליוני שקלים.[64] ב-2020 הסתיימו העבודות לפיתוח ושימור מצודת אשדוד-ים בשיתוף עיריית אשדוד, משרד התיירות ורשות העתיקות, במסגרתן חוזקו קירות המצודה, הוקמה מרפסת תצפית להולכי רגל והאתר הונגש למבקרים. בסמוך לה נחנך גם פארק אקולוגי-חופי על שטחי החולות בהם קבורים שרידי העיר אשדוד-ים, ובו מסלולי הליכה ומתחמים מוגנים לבעלי חיים.[65]

תרבותעריכה

אולמות ומתחמי מופעיםעריכה

 
מבט על המשכן לאמנויות הבמה מכיכר העיר
 
בית יד לבנים, נחנך ב-1992

באשדוד קיימים מספר אולמות מופעים הפזורים ברחבי המתנ"סים וקריית התרבות. הגדול שבהם, הוא המשכן לאמנויות הבמה הפיס אשדוד, אולם המופעים המרכזי של העיר (הקרוי גם בפי הציבור "היכל התרבות של אשדוד"). המשכן תוכנן על ידי האדריכל חיים דותן, והיה במשך שנים רבות הפיל הלבן המפורסם של אשדוד. הוא נפתח באפריל 2012[66] עם כנס המימונה האקדמי ונחנך רשמית במאי 2012 עם קונצרט חגיגי לכבוד 9 במאי - יום הניצחון על גרמניה הנאצית. המשכן מכיל כ-930 מקומות ישיבה, מתוכם כ-300 ביציע, ומעוצב בצורת שתי קונכיות המחוברות זו לזו במטרה לסמל את הקרבה לים. בקריה שוכן גם בית יד לבנים שהוקם ב-1992, ובו אולם מופעים מרכזי המכיל כ-400 מקומות ישיבה. אולמות מופעים נוספים נמצאים גם במתנ"ס "דיונה" ברובע י', "אודיטוריום נעים לתרבות" ברובע ה', ובמתנ"ס "בית לברון" ברובע ו', אולם המופעים הוותיק בעיר.

בפארק אשדוד-ים שוכן אמפי אשדוד, שהוא אחד ממבני התיאטרון הגדולים בישראל, ומכיל כ-6,500 מקומות ישיבה. הוא נחנך באוקטובר 2012 עם הופעתו של שלמה ארצי ולהקתו,[67] ומארח מופעי מוזיקה גדולים, טקסים ממלכתיים ופסטיבלים עולמיים.

דרומית לחוף אורנים נמצא אמפי-חוף אורנים, שטח גדול של חוף ים המארח מדי שנה את פסטיבל "חלון לים התיכון", אשר אליו מגיעים מדי שנה כמאה אלף צופים. בחוף מי-עמי קיים שטח חוף גדול אשר מדי שנה מארח את פסטיבל הבירה העירוני. בחזית המשכן לאומנויות הבמה שוכנת כיכר העיר המחברת בין חלקיה של קריית התרבות, והיא מהווה מוקד לפעילויות רבות במהלך פסטיבלים שונים המתקיימים בעיר, בעיקר באירועי "קיץ ישראלי באשדוד".

אמנותעריכה

 
מרכז מונארט לאומנויות
 
פסל "עין השמש" בכיכר היובל, אחת מהכיכרות הגדולות בישראל
 
בית האמנים על שם אריה קלנג

ב-1990 נוסד המוזיאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן (בשמו הקודם "מוזיאון אשדוד") הפועל ברובע ד'. זהו מוזיאון ארכאולוגי העוסק בתרבות הפלשתים, היחיד מסוגו בעולם. המוזיאון מכיל את תצוגת הקבע הארכאולוגית "עולמם של הפלשתים" המספרת על העיר אשדוד בתקופת התנ"ך ועל התרבות הפלשתית. במוזיאון גלריה לתערוכות המתחלפות אחת לשנה. ב-2011 עבר המוזיאון שיפוץ נרחב ונפתח מחדש לקהל ב-2013.

ב-2004 נחנך מוזיאון אשדוד לאמנות השוכן בתוך מרכז מונארט לאומנויות ברובע הקריה, במעמד נשיאי ישראל וגרמניה. המוזיאון מעוצב כמבנה ספירלי בן שלוש קומות בהן שלושה עשר חללי תצוגה, ומעליו פירמידת זכוכית בהשראת מוזיאון הלובר בפריז. במוזיאון מתקיימות כשלוש תערוכות של אמנות ישראלית ובינלאומית המתחלפות במשך השנה, וכן פועלת בו "הצוללת הירוקה" - אגף מיוחד שעוסק במיחזור ואקולוגיה בדגש על סביבת הים והחופים. ב-2016 נפתח למרגלות גבעת יונה ברובע א' "בית אמני אשדוד על שם אריה קלנג". בבית האמנים קיים מרכז מבקרים לתולדות אשדוד, וכן מתקיימות בו תערוכות מתחלפות של אמנים מהעיר, כנסים ומופעי מוזיקה קטנים.

באשדוד פועלת להקת הבלט בלט פאנוב, אשר הוקמה ב-1998 על ידי אחד מגדול אמני הבלט הקלאסי, ולרי פאנוב, והיא עורכת מופעים ברחבי הארץ.[68] ב-2014 אוחדו שני הקרקסים המפורסמים בעיר, "קרקס ארנה" וקרקס "Circus Art", לקבוצה אחת בשם קרקס "דורטו". הקבוצה מפעילה בית ספר לקרקס בעיר, וב-2015 הפכה לקרקס הישראלי הראשון שהתקבל לאיגוד הקרקסים האירופאי (ECA). בעיר מתקיים גם "הפסטיבל הבינלאומי לאמנויות הקרקס", בהשתתפות עשרות מתחרים ושופטים ממדינות העולם ומהארץ. בעיר פועל תיאטרון "ברמוזה", תיאטרון רחוב הפועל במסגרת החברה העירונית לתרבות הפנאי. החל מ-2017, התיאטרון מפעיל מופעי תיאטרון שוליים במרחבים הציבוריים של העיר, במסגרת פסטיבל "פרינג'סטייל".

מוזיקהעריכה

באשדוד פועלת תזמורת האופרה הקאמרית הישראלית אשדוד אשר החלה את דרכה כ"תזמורת הקאמרית אשדוד" ב-1992 בתמיכת העירייה. בתזמורת למעלה מ-20 נגנים, תושבי אשדוד, המנגנים על כלי נגינה קלאסיים שונים בניצוחו של המנצח והפסנתרן ואג פפיאן.[69] בעיר פועלת גם התזמורת המפורסמת התזמורת האנדלוסית הישראלית, המנגנת מוזיקה בסגנון חבל ארץ אנדלוס שבדרום ספרד. תזמורת זו היא תולדה של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד שזכתה בפרס ישראל. במתנ"ס "תקוותינו" ברובע ב' פועל המרכז לתרבות האנדלוסית ולפיוט בישראל שנוסד ב-1988, ומכשיר צעירים ומבוגרים לפיוט, שירי תפילה, חזנות ומוזיקה אנדלוסית קלאסית.

במרכז מונארט לאומנויות פועל קונסרבטוריון "אקדמא", מוסד חינוכי מקצועי ללימודי נגינה ומוזיקה בפיקוח משרד החינוך, אשר הוקם ב-1966, ומשמש בית לכ-600 מוזיקאים צעירים בתחומים שונים.

בעיר מתקיימים פסטיבלים מוזיקליים רבים במהלך השנה, ביניהם פסטיבל "חלון לים התיכון", פסטיבל מוזיקה ישראלית עכשווית והמצליח ביותר מבין פסטיבלי המוזיקה בעיר, אשר החל ב-1986 ומתקיים במשך יומיים בחודשי אוגוסט באמפי-חוף אורנים. מדי שנה, הוא מושך אליו קהל של יותר ממאה אלף צופים.[70] בחודשי יולי מתקיים גם פסטיבל "תוצרת הארץ", שהוא פסטיבל זמר עברי אשר מתפרש על פני שבוע שלם, ומארח זמרים ישראליים בכל רחבי העיר. החל מ-2015, מתקיים בחול המועד סוכות פסטיבל "אושפיזין מוזיקלי" במתחמי התרבות של העיר. ב-2016 נוסד פסטיבל "אשדודשירה" המתקיים במשך שבוע בחודשי הסתיו, ומארח משוררים ישראלים מכל הגילאים, המופיעים בכל רחבי העיר.[71] ב-2009 החל להתקיים בעיר גם פסטיבל הג'אז הבינלאומי -"Super Jazz Ashdod", המארח נגנים וזמרי ג'אז בינלאומיים, בהשתתפות נגן הג'אז הישראלי לאוניד פטשקה ומתקיים במשך מספר ימים בחודשי הסתיו. החל מ-2013, מתקיים בחול המועד פסח פסטיבל "תור הזהב", פסטיבל שירה, נגינה ופיוט בהשראת תקופת תור הזהב של יהדות ספרד.[72]

אירועי תרבות מיוחדיםעריכה

  • פסטיבל מדיטרנה - פסטיבל בינלאומי למוזיקה, אמנות, קולנוע וטעמים מאגן הים התיכון. הפסטיבל החל ב-2013 ומתקיים במשך מספר ימים בחודשי מאי-יוני, מארח אמנים מהעולם ומישראל בארבעה מתחמי תרבות בעיר - באמפי אשדוד, במשכן לאומנויות הבמה, ביד לבנים ובכיכר העיר.[73]
  • פסטיבל היין - אירוע שהחל ב-2009 המארח עשרות יקבים מרחבי ישראל המציגים יינות ישראלים ויינות מחוץ לישראל בפסטיבל יקבי בוטיק, דוכני טעימות, מכירת יינות, והרכבים מוזיקליים לאורכו של פארק לכיש, בחול המועד סוכות.
  • פסטיבל הבירה - אירוע שהחל ב-2010 בחוף מי-עמי באשדוד, המתקיים בחודשי הקיץ, ומשלב ים, בירה ומוזיקה ישראלית. בחוף מוקם מתחם גדול ובו פאבים ובמה מרכזית גדולה להופעות של זמרים ישראליים, ומושך אליו מדי שנה אלפי מבלים.
  • פסטיבל "עולים על הגל" - פסטיבל מוזיקה, אמנות ופולקלור שהחל ב-2003 בשיתוף משרד העלייה והקליטה, וחוגג את מפעל העלייה לישראל יחד עם אוכלוסיית העולים, כהוקרה לתרומתם למדינה ולעיר.
  • מימונה בפארק - אירוע זמר ים תיכוני לכבוד חג המימונה שבו משתתפים זמרים ים-תיכוניים. האירוע מתקיים בפארק בן-גוריון.
  • צעדת יום הניצחון - צעדה לכבוד יום השנה לניצחון בנות הברית על גרמניה הנאצית. באירוע משתתפים לוחמי מלחמת העולם השנייה כשעל גופם תלויים העיטורים והאותות בהם זכו במלחמה. ראש העיר וחברי מועצת העיר מכבדים את הלוחמים בנוכחותם. הצעדה מתקיימת בבוקר ב-9 במאי או בסמוך אליו במדרחוב רוגוזין.
  • יום יהדות גאורגיה - מופע גדול המציג את התרבות הגאורגית במיטבה עם שלל השירים והריקודים האותנטיים. האירוע מתקיים בסתיו באמפי אשדוד והכניסה אליו חופשית.
  • הפסטיבל הבינלאומי לריקודים סלוניים - אשדוד מארחת את התחרות הבינלאומית אשר נערכת באולם הקריה ברובע הסיטי בהשתתפות משלחות ושופטים מעשרות מדינות.

גנים ציבוריים גדולים (פארקים)עריכה

 
אמפי אשדוד בפארק אשדוד-ים

ביולי 2013 הסתיימה הקמתו של הגן הציבורי הגדול ביותר בעיר, פארק אשדוד-ים[74] במקום שנהוג היה להיקרא בפי התושבים "גבעת הטילים" בין רובע ד׳ לרובע המרינה. הפארק מכיל מרחבי דשא גדולים, בית קפה, טיילות היקפיות להולכי רגל ולרוכבי אופניים, אגם מלאכותי המכיל בתוכו מזרקת מים מוזיקלית, מתחם מגרשי ספורט גדול, סקייטפארק, פאמפטרק (רכיבת אופניים אתגרית), מצפורי נוף, גן סלעים, גן מוזיקלי, ואת אמפי אשדוד - תיאטרון מבין הגדולים בארץ אשר מארח מופעי מוזיקה גדולים. לאורך הגדה הדרומית של נחל לכיש, צפונית לעיר, משתרע פארק לכיש אשדוד (פל"א), אשר מכיל מתחם פינת חי ומתחם צפרות ומתקיימות בו לעיתים פעילויות של החברה להגנת הטבע. בפארק פועל גם מזח לשיט בסירות פדלים. מזרחית לפארק זה נמצא "פארק אתגרים" המכיל מתקני ספורט אתגריים ומתקני שעשועים.

ברובע א' נמצא גן ציבורי גדול הנקרא גן אלישבע, הקרוי על שמה של אלישבע קפלן, אשת ראש הממשלה לוי אשכול, אשר רבות לפיתוחה של אשדוד בשנותיה הראשונות. במזרח רובע ב' שוכן אחד הפארקים הגדולים בעיר, פארק בן-גוריון (מכונה גם "פארק המשטרה"). בתחומו נמצא בית משפט השלום של העיר וכן האצטדיון הרב-תכליתי בו מתאמנות קבוצות הספורט השונות של העיר. בנוסף, בכל אחד מרובעי העיר קיימים פארקים גדולים נוספים, דוגמת גן הלוחמים (רובע ב'), פארק נווה יהונתן (רובע ג'), פארק מגדלי התאומים (רובע ד'), פארק יגאל אלון (רובע ה'), פארק הסיטי (רובע הקריה), פארק גולדה מאיר (רובע י"א), פארק אדמונד ספרא (רובע י"ב) ופארק רוטשילד (רובע ט"ו).[75]

ספורטעריכה

קבוצות הספורטעריכה

באשדוד פועלות קבוצות של ענפי ספורט רבים. בכדורגל מייצגת את העיר קבוצת מועדון ספורט אשדוד המשחקת בליגת העל ומארחת באצטדיון הי"א, אצטדיון הכדורגל הרשמי של אשדוד השוכן ברובע א'. בשנת 2015 הוקמו מחדש הקבוצות הפועל אשדוד, המשחקת בליגה הלאומית ומכבי עירוני אשדוד המשחקת בליגה א'. ב-2016 הוקמה מחדש קבוצת בית"ר אשדוד המשחקת בליגה ב'. מגרש הבית של הקבוצות הוא אצטדיון הסינתטיקו.

בכדורסל מייצגות את אשדוד קבוצת הגברים של מכבי אשדוד המשתתפת בליגה הלאומית בכדורסל וקבוצת מכבי בנות אשדוד המשתתפת בליגת העל בכדורסל נשים ובטורניר היורוקאפ. משחקי הבית של קבוצות הכדורסל מתקיימים בהיכל טוטו הקריה. בעיר פועלות שתי אגודות כדורסל נוספות המשתתפות בליגות הנמוכות; הפועל אשדוד ובית"ר אשדוד המארחות באולם "בני אשדוד" בתיכון מקיף ד'.

בענף הכדוריד מייצגות את העיר קבוצות הנשים והגברים של הפועל אשדוד בליגת העל בכדוריד. משחקי הבית של קבוצות הכדוריד מתקיימים באולם "בית הפיס" בתיכון מקיף ט'.

בענף הכדורעף מייצגות את העיר קבוצות הנשים והגברים של מכבי AOV אשדוד בליגת העל בכדורעף ובליגת העל בכדורעף נשים. משחקי הבית של קבוצת הגברים מתקיימים באולם בית הספר הממ"ד "הקריה" ושל קבוצת הנשים באולם תיכון מקיף ח'.

השחייה האומנותית והשחייה התחרותית בעיר מיוצגות על ידי אגודת מכבי אשדוד. ענף הבדמינטון (כדור נוצה) בעיר מיוצג על ידי מועדון מכבי אשדוד מהוותיקים והמצליחים בישראל. ענף ההתעמלות האמנותית מיוצג על ידי הפועל סחלבים אשדוד. בעיר פועלות עשרות קבוצות ומועדונים בתחומי ספורט נוספים כמו שיט תחרותי, גלישת גלים, גלישת רוח, כדורשת, טניס, קריקט, היאבקות, ג'ודו, קראטה, טאקוונדו, ברידג' ובאולינג המשתתפות בתחרויות ארציות.

באשדוד פועל מועדון שחמט מצליח שהוקם ב-2004, אשר זכה בארבע אליפויות שחמט ארציות וגידל שחקנים לנבחרת ישראל בתחרויות אליפות בינלאומיות. במועדון משחקים מאות תלמידים ותלמידות מכל בתי הספר בעיר.

אירועי ספורט עירונייםעריכה

 
מרוץ אשדוד ה-34
  • מרוץ אשדוד - ריצה עממית ותחרותית על גבי שדרות משה דיין המקבילות לים. המרוץ מכיל מספר מקצים, לרצים, למבוגרים ולילדים, ומארח מדי שנה אלפי אנשים מאשדוד ומרחבי הארץ.
  • טריאתלון אשדוד - המתקיים כבר עשרות שנים - הפך ב-2007 לתחרות "טריאתלון אשדוד". ב-2005 המרוץ נערך במסגרת המכביה ה-17.
  • אליפות השיוט ע"ש עמוס - תחרות שיט ארצית שהחלה בשנת 2005 לזכרו של עמוס ליברמן, מדריך במועדון השיט העירוני, ומשתתפים בה כל מועדוני השיט בישראל.
  • הפנינג ההליכה השנתי - הפנינג הליכה ופעילויות ספורט שהחל ב-2010 ומתקיים לאורך שדרות משה דיין עם אלפי משתתפים מדי שנה. לאורך המסלול מתקיימות פעילויות אירוביות רבות.

חופי רחצה מוכרזיםעריכה

 
"השוק הפתוח" בחניית חוף לידו ומגדל ה"מדרחוף" ברקע
 
הדיונה הגדולה באשדוד

אשדוד משתרעת על פני רצועת חוף של כ-11 ק"מ, מתוכם כ-6 ק"מ בגבולות המרחב האורבני. בעיר שבעה חופי רחצה מוכרזים וחוף גולשים אחד. שבעת החופים נושאים את תו איכות הסביבה הבינלאומי הדגל הכחול, והם מהנקיים ביותר בישראל.[76][77] להלן חופי הרחצה באשדוד מצפון לדרום:

  • חוף "מי עמי" - חוף הרחצה הצפוני ביותר בעיר והקרוב ביותר לנמל, מערבית מרובע א'. סמוך לחוף שוכנים ברים, אולמות אירועים, מסעדות, מבנה "לה ממוניה", בתי מלון קטנים וכן המקטע הראשון של טיילת החוף שהחלה להיבנות ב-2018.
  • חוף "לידו" - חוף רחצה מרכזי, מערבית מרובע א'. בחוף ממוקמים מגדל "המדרחוף" אשר מציג שעון שמש ומספר מסעדות. בימי רביעי מגיע לחניית החוף "השוק הפתוח", מהשווקים הגדולים באזור הדרום. סמוך לחוף שוכן מלון "West".
  • חוף "אורנים" - החוף הראשון בעיר שנהיה לחוף רחצה מוכרז, נמצא מערבית מרובע ד'. יומיים בשנה במהלך הקיץ נערך באמפי-חוף אורנים הפסטיבל "חלון לים התיכון".
  • חוף "גנדי" (חוף "הקשתות") - החוף המרכזי והגדול בעיר, נמצא מערבית מרובע ד'. סמוך לחוף שוכנות מסעדות רבות, פאבים, בתי קפה, מכון כושר ובריאות ואולמות אירועים גדולים. בימי שבת נערכים ריקודי עם בכיכר הציבורית הגדולה, ולאורך טיילת החוף, רוכלים מוכרים חפצי אמנות שונים, בגדים וצעצועים. מדי קיץ נערך בטיילת פסטיבל "צלילי הים".
  • חוף "גיל" - חוף המיועד לגולשי אשדוד, ממוקם בצמוד למרינה ולחוף הנפרד. נקרא על שמו של הגולש גיל שניאור שנהרג בתאונת גלישה בחופי העיר. בחוף מתקיימות תחרויות גלישה ארציות אליהן מגיעים גולשים מכל רחבי הארץ.
  • החוף הנפרד - חוף רחצה המיועד לציבור הדתי והחרדי, נמצא מערבית מרובע י"א. החוף פתוח בשעות נפרדות לגברים ולנשים. סמוך לחוף נמצא רציף חנייה לאוטובוסים אשר מביאים מתרחצים מחוץ לעיר.
  • חוף י"א - חוף רחצה ותיק באשדוד, מערבית מרובע י"א. בחוף ממוקמים מתחם דשא גדול, מסעדה ובתי קפה. סמוך לחוף נערכים בקיץ הרקדות זומבה המוניות והקרנות סרטים בלילה על גבי מסך ענק כחלק מאירועי "קיץ ישראלי באשדוד", וכן פועל בו מתחם כדורגל-מים ("ווטבול").
  • חוף "הריביירה" (חוף "באר שבע"/חוף ט"ו) - חוף הרחצה הדרומי ביותר בעיר, נמצא מערבית משדרות תל חי, בגבול שבין הרבעים ט"ו וי"ז. סמוך לחוף פועל בית המלון "לאונרדו פלאזה" ולצדו מוקם החל מ-2019 בית הלוחם.

אתרי ענייןעריכה

  מדריך למטייל בנושא אשדוד בוויקימסע
 
גשר עד הלום

דרום-מזרחית לאשדוד מתנשאת הדיונה הגדולה, שמורת טבע חולית, ואחת הבודדות שנותרו בארץ בין חדרה לגדרה. גובה הדיונה 30 מטר, אורכה 350 מטר ואורך שיפועה 35 מטר. בדיונה ובחולות שסמוכים לה חיים עשרות צבאים, סמורים, תנים, שועלים, ארנבות וגם זוחלים. המקום משמש גם כאתר לטיולי ג'יפים ולסיורים לימודיים.

בצפון-מערב העיר, דרומית לנמל אשדוד, נמצאת גבעת יונה. הגבעה מתנשאת לגובה של 53 מטרים מעל פני הים ולה תצפית של 360 מעלות על הנמל, העיר ונחל לכיש. על פי המסורת המקומית הקדומה, במקום זה נפלט יונה הנביא מהים על ידי לווייתן. על הגבעה מתנשא המגדלור של נמל אשדוד שיצא מכלל שימוש ולצדו מגדלי מים מקוּמה של העיר. מהגבעה ניתן לראות את הים התיכון, וקיימות בה מרפסות תצפית ומסעדה. ב-2012 התגלו במקום שרידים ארכאולוגיים המיוחסים לנמל הקדום של אשדוד.

ביציאה הדרומית מהעיר ממוקם גשר עד הלום (כונה בערבית לפני מלחמת העצמאות ״ג'סר איסדוד״), החוצה את כביש 4, והוא המקום הצפוני ביותר אליו הגיע הצבא המצרי עם פלישתו למדינת ישראל במלחמת העצמאות. הגשר נבנה בסוף המאה ה-19 על ידי השלטון העות'מאני, שבנה אותו על גבי יסודות של גשר מהתקופה הרומית, מעל נחל לכיש שנקרא אז בערבית ואדי סוכריר. במהלך המרד הערבי הגדול הקימו שלטונות המנדט הבריטי עמדת פילבוקס לשם הגנה על הגשר מפני תושבי איסדוד הערבים שניסו להרוס אותו. חטיבת גבעתי פוצצה את הגשר בעת מבצע ברק והגשר שוקם לאחר מלחמת העצמאות. ממערב לגשר נמצא פארק עד הלום ובו קיים קיר הנצחה לנופלים בקרב עד הלום, ואובליסק לזכר החללים המצריים במלחמה שהונח ב-1987 במסגרת הסכם השלום עם מצרים.

אנדרטאותעריכה

באשדוד יש מספר אנדרטאות לנספים במערכות ישראל, בפעולות האיבה ובקהילות היהודיות בעולם:

  • בפארק בן-גוריון, בכניסה לרובע ב' (פינת שדרות יצחק הנשיא ושדרות בני-ברית), ניצבת האנדרטה לנופלים על שחרור אשדוד במלחמת העצמאות.
  • בגן אלישבע ברובע א', ניצבת האנדרטה לחללי חיל הים. בתחילה היא הוקמה לזכר 47 חללי המשחתת אח"י אילת שטובעה ב-20 באוקטובר 1967 ליד נמל פורט סעיד, ולאחר זמן מה היא נקבעה כאנדרטה לכל חללי חיל הים במערכות ישראל. האנדרטה מעוצבת בצורת אוניה וטקס הזיכרון השנתי לחללי חיל הים נערך בה מדי שנה.
  • סמוך לשדרות משה דיין ברובע ד', ניצב פסל שמשון הגיבור, הממוטט את עמודי מקדש דגון. הפסל נוצר על ידי האמן ברוך וינד לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל.
  • בסמוך לגן אלישבע, ב"כיכר הנר", עומדת אנדרטת ברזל לזכר בני אשדוד שנפלו במלחמות ישראל. האנדרטה, בדמות נר דולק, נוצרה ב-1971 על ידי מתילדה אלפרין, אם שכולה.
  • ברחוב דב גור ברובע ו' ממוקמת אנדרטה לזכרם של מעפילי הספינה אגוז, שטבעה בדרכה לחופי ישראל ממרוקו. בירידה לחוף הקשתות ממוקמות שתי אנדרטאות נוספות להנצחת החללים ומפעל ההעפלה החשאי ממרוקו - אנדרטת "צל ואור" ו"ממוריאל הזיכרון", לזכר לוחמי המוסד שנפלו במחתרת היהודית במרוקו.
  • בכניסה הצפונית לחוף גנדי ניצבת אנדרטה לזכר חללי ספינות המעפילים סטרומה ומפקורה, שיצר האמן ברוך וינד.
  • בפארק "מגדלי התאומים" שברובע ד' ממוקמת אנדרטה לזכר הנרצחים בפיגועי 11 בספטמבר, וביניהם 4 ישראלים, אחת מהן תושבת אשדוד.
  • בשדרות בן-גוריון פינת שדרות הרצל נמצאת אנדרטה לזכר 10 הנרצחים בפיגוע בנמל אשדוד שנרצחו בפיגוע התאבדות כפול בנמל ב-14 במרץ 2004. האנדרטה מורכבת מגשר מתכת מבוקע ומעליו מרחפים שחפים.
  • בכיכר שבין רובע י' לרובע י"ג הוקמה ב-2005 אנדרטה לציון 60 שנים לניצחון בעלות הברית את גרמניה הנאצית ולחיילים היהודים שנפלו במלחמה.
  • בפארק אשדוד-ים נחנכה ב-2018 אנדרטה לזכר אלפי היהודים שנספו ברעידת האדמה באגאדיר (1960) שבמרוקו.

טבע עירוניעריכה

בסקר טבע עירוני[78] נמצאו במרחב המוניציפלי של אשדוד 443 מיני צומח, 189 מיני בעלי חיים ו-32 אתרי טבע עירוני.

ערים תאומותעריכה

 
אלן ז'ופה, ראש העיר התאומה בורדו, בביקור באשדוד, עם ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי.

לאשדוד 12 ערים תאומות והן:

דרום העיר אשדוד, במבט מן הים
העיר ורצועת החוף, במבט מחולות ניצנים

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה ביישובים בעלי 2,000 תושבים ומעלה, ובמועצות האזוריות לפי אומדן אמצע 2021 באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביישובים פחות מ-2,000 לפי טבלת יישובים של למ"ס נכון לסוף 2020.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2019
  3. ^ מאגר ספרות הקודש, מספר המופעים של אשדוד בתנ"ך
  4. ^ ספר שמואל א', פרק ה'
  5. ^ טרודה דותן, הפלשתים ותרבותם החומרית, באתר מטח, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה
  6. ^ השבת האימפריה לקדמותה: מסע המלחמה של סרגון ב' למערב בשנת 720/19 לפנה"ס, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך כ"ה, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל (האוניברסיטה העברית), 2017
  7. ^ ד"ר מאיר שש, אשדוד ואשדוד-ים בימי קדם, “ים – קובץ לעניני ימאות” בהוצאת החבל הימי לישראל, דצמבר 1961, עמ' 148–151
  8. ^ בועז רענן, אשדוד - גאוגרפיה, היסטוריה, טבע, מסלולי טיול. לקט מאמרים, הוצאת החברה להגנת הטבע, 1990
  9. ^ ספר מקבים א, פרק י, פסוק 84; יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים באנגלית, ספר 13, פרק 7, פסקה 4
  10. ^ המקור להשערה: פטר פביאן - רשות העתיקות, יצחק גלעד, אוניברסיטת בן-גוריון
  11. ^ ראובן וונש, אורן טל ודורית סיון, חורבת אשדוד ים, חדשות ארכאולוגיות - חפירות וסקרים בארץ ישראל, רשות העתיקות, 8 באוגוסט 2013
  12. ^ דליה מזורי, שתי אחוזות קבר מרשימות התגלו באשדוד, באתר nrg‏, 8 בינואר 2014
  13. ^ איתי בלומנטל, רצפת פסיפס מלפני כ-1,500 שנה נחשפה באשדוד, באתר ynet, 23 בנובמבר 2017
  14. ^ Petersen, Andrew (2005). The Towns of Palestine under Muslim Rule AD 600-1600. BAR International Series 1381. pp. 133.
  15. ^ מבט ועוד מבט על ארץ ישראל, עמ' 56–59, ב.צ. קידר, הוצאת משרד הביטחון, 1991
  16. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים 1947–1949, סדרת אפקים, הוצאת עם עובד
  17. ^ מקור הכספים להקמת העיר: "פיליפ קלוצניק, שעומד בראש חברת בנין גדולה, הגיש בקשה שכספי ביטוח של חברות אמריקאיות, 30 מיליון דולר, יושקעו בשיכון בישראל". דבר, 1 באוגוסט 1957
  18. ^ עמוד 23
  19. ^ לפני החלטת ועדת השמות מיום 27 באוקטובר 1956, במסמכים של משרדי הממשלה השתמשו בשמות רבים:
    * אשדוד-ים (סוכריר) * עיירת סוכרייר * סוכרייר החדשה * סוקריר, דרומה לראשון לציון * שיכון ליד ואדי סוכרייר * עיר הדרום בוואדי סוכרייר * עיר הדרום * עיר הדרום (חוף אשדוד) * מרכז עירוני בדרום הארץ * שיכון ליד תחנת הכוח בדרום מצפון לניר גלים * יישוב בחוף אשדוד * חוף אשדוד * עיר בדרומה של ישראל המשתרעת בין העיר העתיקה אשדוד ושפת הים ועד בואך חולות יבנה בצפון (לשון ההסכם להקמת העיר) מקור: עמוד תיק / פריט, ארכיון המדינה גנזך המדינה
  20. ^ מספר 572 מיום 16 בדצמבר 1957
  21. ^ בילקוט הפרסומים[20] מופיע עדכון ועדת השמות הממשלתית כדלקמן: אַשְׁדּוֹד. עיר על שפת הים משני עברי נחל לכיש, ובה מתוכנן נמל הדרום. העיר משתרעת עד האתר העתיק תל אשדוד. השם - היסטורי, מקראי. ראה: "מעקרון וימה כל אשר על יד אשדוד וחצריהן. אשדוד, בנותיה וחצריה" (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ"ו). העיר כוללת את חרבות אשדוד-ים; שם היסטורי, מימי המקרא, נודע מכתובת סרגון השני: "צרתי על אשדוד, גת ואשדוד ים וכבשתי אותן". שם קודם: מינת אל קלעה (מינת אסדוד).
  22. ^ מושבים שהוקמו באזור אשדוד בשנת 1950 (שנים לפני תכנון העיר) קיבלו שמות זמניים אשדוד א' - בית עזרא, אשדוד ב' - שתולים, אשדוד ג' - אמונים, אשדוד ד' - שדה עוזיה. רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 277, התשי"ג, 16 בפברואר 1953; שנתון הממשלה לשנת תשי"א, עמ' 261, בארכיון המדינה; שנתון הממשלה לשנת תשי"ב, עמ' 258, בארכיון המדינה
  23. ^ חשמל באשדוד, עיתון דבר, 21 באפריל 1959
  24. ^ מירב אהרון גוטמן, ״שקט יהיה לנו מספיק כשנמות - עכשיו הזמן לחיות״: בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2(1): 74-55
  25. ^ שטח שיפוט אשדוד קטן מאזור הזכיון, דבר, 30 ביולי 1964
  26. ^ 6000 דונם סופחו לאשדוד, דבר, 22 באוגוסט 1968
  27. ^ ישראל רוגוזין הודיע לפנחס ספיר כי החליט להקים את מפעל הזהורית באשדוד ים ולהשקיע 20 מיליון דולר. לדבריו היתרונות באשדוד ים הם נמל, מסילת ברזל וזמינות חשמל. דבר, 17 במאי 1957
  28. ^ עודד שורר, גדלה תפוקת הנפט ב"אשדוד 5" ובאשדוד 2", מעריב, 20 באוגוסט 1979
  29. ^ עודד שורר, רק 40 חביות בבארות הנפט באשדוד, מעריב, 30 באוקטובר 1979
  30. ^ גז מתאן פרץ בלחצים טובים בקידוח ליד "אשדוד 2", מעריב, 18 בנובמבר 1976
  31. ^ גיל יודילוביץ, חוקרי הפיגוע באשדוד: הרימון הוטמן בסלו של אחד הנוסעים בעיתון מעריב 8 במרץ 1984
  32. ^ משה אדמון, יום קטלני: זוכרים את הפיגוע הראשון באשדוד, באתר nrg‏, 17 ביולי 2012
  33. ^ תוכנית מתאר אשדוד - רוויזיה לתוכנית המתאר, הוכן עבור: עיריית אשדוד, משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל, ספטמבר 1996
  34. ^ כתבי ynet, ‏8 ימים, 5 הרוגים, 1,500 רקטות ו-421 יירוטים, באתר ynet, 22 בנובמבר 2012
  35. ^ כל אירועי האזעקות, השיגורים, היירוטים, הנפילות והסטטיסטיקות באשדוד במהלך מבצע צוק איתן, באתר אשדוד נט, 26 באוגוסט 2014
  36. ^ עופר אשטוקר, מבצע שומר החומות באשדוד: 82 אזעקות, כ-256 טילים ו-12 זירות נפילה - סיכום ראשוני, אשדודנט, ‏21 במאי 2021
  37. ^ אורן אהרוני, ‏איזו עיר הכי גבוהה בארץ?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏17 בדצמבר 2009‏
  38. ^ buildings - Top 20, אתר Emporis, 9 ביולי 2015
  39. ^ דני זאק, ‏הצלחה בתמונות: כ-1,100 צועדים במצעד הגאווה הראשון באשדוד, באתר ‏מאקו‏‏, ‏23 ביוני 2013‏
  40. ^ בילי פרנקל, כך תראה אשדוד בעקבות הסכם הגג, באתר ynet, 19 באוגוסט 2017
  41. ^ נצח הבשם, מרכז רוחני קהילתי "שאולי", תשנ"ד, 1994
  42. ^ שמה הרשמי של הכיכר לפי עיריית אשדוד הוא "כיכר המפרשים", אך היא מוכרת בציבור בשם "כיכר המפרשיות".
  43. ^ על פי אתר עיריית אשדוד
  44. ^ אוכלוסיית אשדוד: 254,255 נפשות, כאן דרום - אשדוד, ‏2019-12-02
  45. ^ פרופיל אשדוד באתר הלמ"ס
  46. ^ מאיה חושן, מיכל קורח, על נתונייך ירושלים 2015 מצב קיים ומגמות שינוי, מכון ירושלים לחקר ישראל
  47. ^ רונן דמארי, פסיפס ישראלי: עולים מיותר מ-10 מדינות בבניין אחד באשדוד, באתר nrg‏, 19 באפריל 2010
  48. ^ 1 2 התפלגות עולים שעלו ארצה 31.12.2010 עד 1.1.1989 התאריכים בין לפי ישוב מגורים ביחס לסה"כ התושבים ביישוב ממוין לפי מספר העולים בישוב, המשרד לקליטת העלייה, 17 במרץ 2011
  49. ^ מרכז תקשורת אשדוד, יש קולנוע בעיר: נפתח פסטיבל, יפתח סינמטק, אתר אשדודנט, 14 ביולי 2011
  50. ^ אתר היהדות הקראית העולמית, קהילת אשדוד
  51. ^ מלכת השחמט התארחה באשדוד, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 19 במרץ 2009
  52. ^ עופר אשטוקר, העיתונות הרוסית הארצית הופתעה לגלות אשדוד אחרת, באתר אשדודנט, 24 ביולי 2009
  53. ^ יניב פוהורילס, מפריז לנתניה: כמה עולים מצרפת יש בישראל, באתר ynet, 27 ביוני 2018
  54. ^ מנהלת אזורי התעשייה, אתר העירייה
  55. ^ אילנה קוריאל, מהים לברז בביתכם: הצצה ראשונה למתקן ההתפלה באשדוד, באתר ynet, 4 במרץ 2016
  56. ^ שרה שוורץ, סוף לפקקים? יציאה דרומית נוספת ושלושה מחלפים חדשים, כאן דרום אשדוד, 24 במאי 2018
  57. ^ דניאל שמיל, אשדוד תיהפך לעיר מודל לתחבורה ירוקה, באתר TheMarker‏, 28 בנובמבר 2012
  58. ^ תמונה חינוכית לרשות אשדוד, אתר שקיפות בחינוך, משרד החינוך
  59. ^ יניר יגנה ורויטל בלומנפלד‏, בית חולים ציבורי חדש נפתח לראשונה מאז 1980, באתר וואלה!‏, 05 ביוני 2017
  60. ^ יעל גרונטמן, ‏אסותא אשדוד זכתה במכרז: תקים את ביה"ח הראשון בעיר, באתר גלובס, 11 באפריל 2011
  61. ^ תיירות אשדוד
  62. ^ רינה רוזנברג, אחרי 4 שנים שהמבנה עמד נטוש - רשת פתאל תפתח את המלון באשדוד, באתר TheMarker‏, 11 באוגוסט 2014
  63. ^ גלעד כרמלי, רשת מלונות יוקרה בינלאומית בדרך לאשדוד, באתר ynet, 22 בספטמבר 2019
  64. ^ דור גפני, הושקה תוכנית התיירות אשדוד 2030, עיריית אשדוד, 21 בינואר 2020
  65. ^ דור גפני, פיתוח אתר המצודה יצא לדרך (וידאו), כאן דרום אשדוד, 26 באוגוסט 2018
  66. ^ מערכת Xnet, הגל החדש באשדוד: המשכן לאמנויות הבמה נפתח, באתר Xnet‏, 31 במאי 2012
  67. ^ מנהל האתר, שלמה ארצי הרעיד את אמפי פארק "אשדוד ים" - תמונות, באתר אשדודנט, 6 באוקטובר 2012
  68. ^ ליאור פרג', תיאטרון בלט פאנוב אשדוד: ללמוד לרקוד כמו הגדולים, כאן דרום, 29 באוגוסט 2019
  69. ^ אתר התזמורת הסימפונית אשדוד
  70. ^ ynet, לחגוג עם מוזיקה ישראלית: פסטיבל חלון לים התיכון, באתר ynet, 16 באוגוסט 2013
  71. ^ אתר פסטיבל "אשדודשירה"
  72. ^ אתר פסטיבל "תור הזהב"
  73. ^ אתר פסטיבל "מדיטרנה"
  74. ^ יאיר הרוש, פארק אשדוד ים נפתח, מה אומרים המבלים?, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 25 ביולי 2013
  75. ^ שלי פלדמן, הפארקים היפים של אשדוד, באתר הארץ, 24 ביוני 2015
  76. ^ דגל כחול: חופי אשדוד איכותיים בתקן בינלאומי, כאן דרום - אשדוד, ‏2021-04-22
  77. ^ ע״פ מדד ״חוף נקי״: חופי אשדוד מהנקיים ביותר בארץ, כאן דרום - אשדוד, ‏2020-09-09
  78. ^ סקר שנערך בשנים 2015 - 2016
  79. ^ שרה שוורץ, עכשיו זה וודאי: המילקי של אשדוד יותר טוב מברלין, כאן דרום, 24 באוקטובר 2017
  80. ^ קשרי חוץ באתר עיריית אשדוד
  81. ^ יחסים בינלאומיים לבאיה בלנקה, אתר עיריית באיה בלנקה
  82. ^ החתימה על הסכם ברית ערים תאומות בין אשדוד לטמפה, אתר עיריית טמפה, 6 במאי 2005
  83. ^ אתר ארגון "מצווה" של היהדות העולמית בקזחסטן, 2 במאי 2006
  84. ^ עופר אשטוקר, לראשונה ברית ערים תואמות - ישראל- אשדוד – סין –ווהן, באתר אשדודנט, 27 באוקטובר 2009
  85. ^ יאיר הרוש, אשדוד חתמה ברית ערים תאומות עם ז'פורוז'יה, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 4 באוקטובר 2011
  86. ^ יאיר הרוש, באטומי חתמה על אמנת ידידות עם אשדוד, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 6 במרץ 2012
  87. ^ מאיה סלוצקי: "נרחיב הפעילות הבינלאומית", באתר אשדודנט, 27 באוגוסט 2013
  88. ^ נחתם כינון קשרי ערים תאומות בין אשדוד לעיר בהר-דר מאתיופיה, באתר אשדודנט, 23 ביוני 2011
  89. ^ חגיגות ה-130 להולדתו של ינקה קופלה משורר בלארוסי מפורסם, Yanka Kupala Square appears in Ashdod, Israel‏, 17 ביולי 2012
  90. ^ ויקטוריה קונבסקי, אשדוד-יאשי: ערים תאומות, באתר כאן דרום אשדוד, 1 ביולי 2019