סקוט מיי

כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק באופן פעיל בין השנים 1976–1988
(הופנה מהדף סקוט מאי)

סקוט גלן מייאנגלית: Scott Glenn May; נולד ב-19 במרץ 1954) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק באופן פעיל בין השנים 1976–1988. נבחר בבחירה השנייה של דראפט ה-NBA‏ 1976, ולאורך 7 עונותיו בליגת ה-NBA העמיד ממוצעים כוללים של 10.4 נקודות, 4.1 ריבאונדים ו-1.7 אסיסטים למשחק.[1]

סקוט מיי
Scott May
לידה 19 במרץ 1954 (בן 70)
סנדסקי, אוהיו, ארצות הברית
עמדה סמול פורוורד
גובה 2.01 מטרים
מספר 7, 17, 24 ,42
מכללה אוניברסיטת אינדיאנה
דראפט בחירה שנייה, 1976
שיקגו בולס
קבוצות כשחקן
1976–1981
1981–1982
1982
1983
1983–1986
1986
1986–1988
שיקגו בולס
מילווקי באקס
דטרויט פיסטונס
ברשה לאונסה
פלקנסטרו טורינו
וירטוס רומא
ליברטאס ליבורנו
הישגים כשחקן
חמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA(1977)
זכייה בטורניר אליפות המכללות (1976)
זכייה בפרס נייסמית' (1976)
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהבמונטריאול 1976כדורסל גברים

בנו הצעיר, שון מיי, זכה בשנת 2005 בטורניר אליפות המכללות כשחקן אוניברסיטת קרוליינה הצפונית, כפי שעשה אביו בשנת 1976 כשחקן אוניברסיטת אינדיאנה; סקוט ושון הם אחד מארבעה צמדי אב ובן אשר זכו באליפות המכללות.[2]

ביוגרפיה

עריכה

מיי נולד וגדל בעיר סנדסקי שבאוהיו, ובין השנים 1972–1976 למד באוניברסיטת אינדיאנה. בעונת 1975/1976 הוליך את קלעי קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה, עם 23.5 נקודות בממוצע למשחק, והוביל אותה לצד קנט בנסון וקווין באקנר לזכייה בטורניר אליפות המכללות; לאורך אותה עונה ניצחו ה"הוז'רס" בכל 32 משחקי הקבוצה, בהדרכתו של המאמן חבר היכל התהילה של הכדורסל בוב נייט. בסיום העונה נבחר מיי לחמישיית העונה של ליגת המכללות (First-team All-American), יחד עם בנסון, וכן זכה בפרס נייסמית' המוענק לשחקן המכללות המצטיין בארצות הברית.[3]

אולימפיאדת מונטריאול

עריכה

בקיץ 1976 השתתף מיי באולימפיאדת מונטריאול כשחקן נבחרת ארצות הברית בכדורסל, אשר ניצחה בכל שבעת משחקיה וזכתה במדליית הזהב. לאורך הטורניר שימש כשחקן חמישייה קבוע, לצדם של פיל פורד, קווין באקנר, אדריאן דאנטלי ומיץ' קופצ'אק, וקלע 16.7 נקודות בממוצע למשחק.[4]

קריירת משחק מקצועית

עריכה

בדראפט ה-NBA‏ 1976 נבחר מיי על ידי שיקגו בולס בבחירה השנייה, אחרי ג'ון לוקאס שנבחר ראשון.[5] בעונתו הראשונה בשיקגו קלע 14.6 נקודות ואסף 6.1 ריבאונדים בממוצע למשחק, ובסיומה נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה. בעונה העוקבת המשיך להציג יכולת טובה, עם ממוצעים של 13.4 נקודות ו-6.0 ריבאונדים למשחק, אולם ב-3 העונות הבאות עם הבולס שימש בעיקר כשחקן ספסל, ותרם 8.2 נקודות למשחק בלבד.

לקראת עונת 1981/1982 חתם על חוזה במילווקי באקס. באותה עונה קלע 9.0 נקודות למשחק עבור הבאקס, אשר הודחו בסיבוב הפלייאוף הראשון. בקיץ 1982 שוחר ממילווקי וחתם בדטרויט פיסטונס, במדיה שיחק בתשעה משחקים בלבד בטרם שוחרר.

בין השנים 1983–1988 שיחק בליגת העל האיטלקית עבור הקבוצות ברשה לאונסה, פלקנסטרו טורינו, וירטוס רומא וליברטאס ליבורנו. בסיום עונת 1987/1988 פרש מיי ממשחק, בגיל 34.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה


נבחרת ארצות הבריתהאלופה האולימפית - מונטריאול (1976)

1  • 2  • 3  • 4 פורד • 5 שפרד • 6 דאנטלי • 7 דייוויס • 8 באקנר • 9 גרונפלד • 10 קאר • 11 מיי • 12 ארמסטרונג • 13 לגארדה • 14 האברד • 15 קופצ'אק • מאמן: סמית'

ארצות הברית