פתיחת התפריט הראשי

כתיבה ממזגת (הידועה גם בשמות "סקירה ממזגת", "סקירה ספרותית" ו"סקירה תאורטית") היא תהליך בו מבוצע מיזוג של מספר טקסטים לטקסט רציף אחד. התוצר של מיזוג מידע זה הוא טקסט המתייחס רק לתבחינים ספציפיים שנבחרו על ידי הכותב מתוך הטקסטים המקוריים. מיומנות אקדמית זו חיונית לכל תלמידי החינוך העל יסודי ולכל סטודנט, החל משלבי הלימוד הראשונים.[1]

תוכן עניינים

שלבים בכתיבה ממזגתעריכה

לפני שכותבים טקסט על סמך מקורות, יש לברר תחילה מהן נקודות המגע בין המקורות: האם הם מתייחסים לאותו נושא בדיוק, האם הם עוסקים באותם היבטים של הנושא. לאחר מכן, בכתיבה עצמה, משלבים את החומרים מהמקורות השונים, כך שיתקבל טקסט שיכול לעמוד בפני עצמו, טקסט לכיד ורצוף במבנהו ובסגנונו, טקסט שניכר בו חותמו של הכותב,[2] אם כי אינה באה כדעה ברורה של הכותב, אלא רק בדגשים אשר הוא נוטה להתייחס אליהם במהלך כתיבתו.

בכתיבה ממזגת, ישנן שלוש פעולות מרכזיות:

  • השמטה (השמטת חלק מהמשפטים בטקסטים המקוריים)
  • הכללה (יצירת הכללות)
  • הבניה (הבניית הטקסט מחדש בהתאם לנושאים שרוצים למזג). כאשר נדרשים לשלב מידע מתוך טקסטים אחדים, אין מסתפקים בהצגת המידע מן המקורות בזה אחר זה, אלא על הכותבים לאסוף מכל אחד מהמקורות רק את המידע הרלוונטי לנושא, לערוך את המידע שנאסף בסדר שיתאים למטלה ולהציגו באופן ראוי.
  • על הכותב לנסח את הדברים בעצמו ולא להעתיקם מן המקורות. היצמדות לניסוח של המקור לרוב מראה על חוסר הבנה. אמנם ניתן לצטט מן המקורות אך זאת בתנאי שמגבילים את היקף הציטוט רק לקטע הנחוץ להבהרת העניין, כמו כן יש לציין שזהו ציטוט, תוך שימוש במרכאות.
  • בכתיבת המיזוג הכותב עוסק בקריאה מעמיקה של מקורות המידע ובודק מה היחס בין הטקסטים השונים: ניגוד (לעומת זאת...) הוספה (מוסיף...) הסכמה (הכותבים מסכימים ש...)
  • לאחר הקריאה המעמיקה, בדרך כלל נעזרים בטבלת השוואה בין הטקסטים. הטבלה מסייעת לארגן בקלות את פרטי התוכן ממגוון מקורות המידע. את הטבלה בונים מעמודה לציון כל טקסט, ושורה לציון כל תבחין, ולבסוף עמודה נוספת לסיכום השוויון והשוני (המאחד והמייחד) בין הטקסטים.
  • לאחר מכן כותבים על פי הטבלה טקסט רציף אשר סוקר את כל הטקסטים השונים לפי התבחינים הרצויים בהתייחסות לצדדים השווים שבהם והצדדים השונים שביניהם.
  • קריאה סופית: לאחר הכתיבה הממזגת, הכותבים קוראים את הסקירה ברצף כדי לבדוק שהכול ערוך כהלכה. בודקים האם כל המידע הרלוונטי נכתב, האם כל המידע שנכתב הוא רלוונטי, המידע שנכתב הוא נכון ומדויק, האם יש חזרות מיותרות, האם יש יצירת הכללות, האם סדר העניינים הגיוני, האם יש קישור ברור בין הפרקים ובין הסעיפים בסקירה, האם יש זרימה טובה של הטקסט מנושא משנה אחד לאחר ובתוך כל אחד מהם או שמא ניכרים סימני "גזירה" ו "הדבקה" מן המקורות, האם יש שימוש בפועלי מסירה והבעה, האם המשפטים בנויים כהלכה, בדיקת שגיאות כתיב, פיסוק, האם סגנון הטקסט אחיד, האם ישנה הסתמכות על מקורות המידע בגוף הטקסט ובסיומו.[2]

התייחסות אל כותבי הטקסטים המקורייםעריכה

  • הסקירה היא גם סוג של "סיכום בורר" של הטקסטים השונים תוך השוואה ביניהם ועל כן יש לכתוב את הדברים בשם אומרם ולא לכותבם כאילו כותב הטקסט הממזג כותב אותם מדעתו. על כן לאורך כל הכתיבה הממזגת יש לציין את כותבי הטקסטים המקוריים בגוף שלישי - הכותב אומר / מציין / מוסף / מתנגד וכדומה.
  • ההתייחסות אל הכותבים המקוריים איננה על פי הכותרת אשר הם בחרו למאמריהם אלא על פי שם משפחתם ושנת פרסום כתיבתם, את שנת פרסום המאמר נהוג לסמן בסוגרים, לדוגמה: "מזרחי (2014) טוען ש... לעומתו כהן (2016) מציין ש...".
  • סקירה ספרותית מביאה את דברי כותבי הטקסטים המצוינים בה, והיא איננה מאמר דעה בהגדרתה. עם זאת, בעבודות חקר אשר נבנות על סקירה ספרותית (עבודת סמינריון כמותית) ניתן להוסיף דעה אישית מבוססת של הכותב ולצרפה למחקר.
  • מכיוון שמצד אחד אנו רוצים לשמור על רצף קריאה נוח ומצד שני אנו מעוניינים שניתן יהיה להתחקות אחר מקורות הכתיבה לכן כאמור לעיל האזכור של כותבי הטקסטים בתוך הכתיבה הממזגת הוא מינימליסטי, אך מאידך בסוף העבודה יש לכתוב ביבליוגרפיה בה יצויינו בהרחבה כל המקורות המוזכרים בטקסט על פי סדר ה: א-ב של שמות המשפחה של הכותבים, ושם יש לציין: שם משפחה, אות ראשונה משמו הפרטי של הכותב, שנת פרסום, שם המאמר כלומר הכותרת שלו, מקום פרסום המאמר.

מבנה התוצרעריכה

טקסט ממזג מתחיל במשפט פתיחה או פתיח ובו מציגים את נושאי המיזוג בהכללה מבלי להתייחס לפרטי פרטים, בחלק זה יצויין הנושא המרכזי שעליו נעשית הסקירה. בגוף הטקסט הממוזג יושמטו פרטים עודפים, ציטוטים, חזרות, דוגמאות ושאר פרטים והדברים ייוצגו באפן יותר כוללני תוך התייחסות רק לעיקרי הדברים. חיבור העניינים השונים והמשפטים ייעשה תוך שימוש במילות קישור מתאימות אשר יראו את היחס שבין החלקים השונים אשר מובאים בטקסט. בכתיבה ממזגת יש להשתמש בדרכי מסירה מגוונות כדי לציין את המקור ממנו נלקחו הדברים (על ידי שימוש בדיבור ישיר, דיבור עקיף, פעילי אמירה והבעה מגוונים כמו – הכותב טוען, מציע, מציג, מוסיף, מציין, מתאר...). כמו כן, בכתיבה האיזכור של כותבי הטקסטים בתוך הכתיבה הממזגת יהיה בקיצור נמרץ כבדרך הבאה: "גל (2014) טוען כי.../ טוען ש...". בכתיבה זו כאמור, כל זמן שזו אמורה להיות רק כתיבה ממזגת יש להימנע מהבעת דעה אישית. בטקסט ממזג אין משפט סיום. בסופו של הטקסט תוצג הרשימה הביבליוגרפית לפי הכללים האקדמיים הנהוגים. ערך ויקיפדי הוא דוגמה לטקסט ממזג.

מטרות הוראת הכתיבה הממזגתעריכה

  • זוהי אחת המיומנויות הנדרשות להתמודדות עם המידע.
  • שילוב של קריאה נכונה וכתיבת סיכום נכון מבטיח את הבנת המאמרים.
  • בכתיבה ממזגת הכותב מפעיל שיקול דעת, מהעריך את המשפטים שבטקסטים, בוחר בין ניסוחים שונים של אותו עניין, בוחר בין משפטים המכילים מידע חשוב וחיוני לבין משפטים בעלי תוכן משני, בין פרטים לבין הכללה וכו'.
  • עצם הכתיבה הממזגת תורמת להבנה טובה יותר של הטקסטים, לזכירה טובה יותר של החומר הנלמד, והיא עוזרת למסכם להגיע לתובנות חדשות.
  • בכתיבה ממזגת על המסכם לבנות טקסט אוטונומי ולכיד שיכול לעמוד בפני עצמו. טקסט שימסור את עיקר התוכן והכוונה של הטקסטים המקוריים, כלומר טקסט שאפשר להפיק ממנו משמעות גם במנותק מהטקסטים המקוריים, והוא עשוי לשמש תחליף לטקסטים המקוריים.[1]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 שרעבי קורן נשר וגנאל נגה, "בשבילי הטקסט", שרי הוצאה לאור, 2016
  2. ^ 2.0 2.1 רפאלי רנה וגדיש רונית., דברים ככתבם, מעלות, 1996