טקסט

כל דבר שנכתב, וניתן לקרוא אותו

טקסטלטינית: Textum – במובן הפשוט "מארג" של מילים[1]; בעברית: תמליל, דרך תצורת השם היא בסיס+ משקל תקטיל), הוא מונח שמקורו בתחום הבלשנות, המתאר רצף מילים, משפטים ופסקאות היוצרים יחד מכלול, שהוא הטקסט[2]. מילות קישור משמשות לחיבור בין המשפטים.

במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, עם התגבשות תחום לימודי התרבות, המונח טקסט התרחב להכללת כל פעילות אנושית הניתנת לניתוח תרבותי, בין אם מדובר במוצר מוגמר (כמו ספר, ציור, או מבנה אדריכלי) ובין אם מדובר בפעילות מתפתחת ומשתנה (כמו טקס חברתי מכל סוג שהוא). חוקרי הטקסטים במשמעותם המורחבת יישמו עקרונות מתחום חקר הספרות על תופעות חברתיות, כגון מיקום התופעות בהקשרים היסטוריים שונים ומציאת קישורים בין אירועים המתרחשים בשדות חברתיים שונים[3].

אופן הצגת הטקסטעריכה

 
טקסט מודפס על גבי נייר.
 
הצגת טקסט של ספר אלקטרוני על גבי מסך.

המונח 'טקסט' מתייחס לתוכן ולא לאופן הצגתו. על פי רוב הטקסט הכתוב מוצג לקריאה על גבי נייר מודפס, או על מסך אלקטרוני כמו במחשב ובטלפון סלולרי. עם זאת, עבור אנשים שאינם יכולים להשתמש בתפיסה החזותית לצורך פיענוח הכתוב, כמו עיוורים, הטקסט יכול להיות מוצג בצורה הניתנת למישוש כמו בכתב ברייל.

התפתחות הטקסטעריכה

הגדרת המונח טקסט אינה קבועה ומשתנה לאורך השנים עם שינויים טכנולוגיים ותרבותיים. בשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגית, ובעיקר כניסתן המסיבית של הרשתות החברתיות השונות, הטקסט נתפס ככולל לא רק מילים ומשפטים אלא גם סמלים גרפיים כגון אמוג'ים (סימלונים) ואימוטיקונים (רגשונים).

שינוי נוסף באופיו של הטקסט הוא חוסר יציבותו וקביעותו, בעיקר כאשר מוצג במרחב הדיגיטלי, שם במקרים רבים קיימת אפשרות של הקוראים לשנותו. מאפיין נוסף של טקסטים במרחב הווירטואלי הוא האינטרטקסטואליות - הקישורים השונים הנוצרים בין טקסטים באמצעות לינקים ובאמצעות אינטראקטיביות המאפשרת שילובים שונים של כמה טקסטים ממקורות שונים ושנכתבו על ידי כותבים שונים לתוך טקסט אחד[4].

ניתוח טקסטיםעריכה

קיימות תורות שונות לניתוח טקסטים, ביניהן ניתוח בגישה סמיוטית, גישת חקר השיח[5], גישה מתחום חקר הרטוריקה, וכן תורות ניתוח שונות המבצעות את הניתוח במסגרת ההקשר סביב הטקסט - דהיינו, תוך התחשבות גם במוען, בנמען, באופן הפרסום וביחסים בין כל אלו[2]. כיום נהוג ללמד בבתי הספר ניתוח טקסטים על פי סוגיו (טיעוני, מידעי, שימושי ועוד..), מטרותיו ומאפייניו. התלמידים נדרשים לבצע ניתוח של הטקסט ברמות השונות- איתור מידע, הסקת מסקנות וכן הערכה וביקורת של הכתוב.

סוגי טקסטיםעריכה

קיימות גישות שונות לאפיון סוגי טקסטים.

חלוקה על פי מטרת הטקסט[6]עריכה

  • טקסט היצגי - מטרתו לתת לקורא מידע.
  • טקסט שכנועי - מטרתו לגרום לקורא לשנות את דעתו באמצעות שימוש בנימוקים רציונליים.
  • טקסט תיאורי - מטרתו לגרום לקורא להבין, לראות או להרגיש משהו שהכותב עצמו ראה, חווה או דמיין.
  • טקסט סיפורי - מטרתו להציג בפני הקורא אירוע כלשהו באמצעות תיאור התרחשותו בזמן.

חלוקה על פי תוכן הטקסט[7]עריכה

  • טקסט סיפורי, תיאורי - מספר סיפור דמיוני או מציאותי.
  • טקסט מידעי - מציג עובדות, נתונים וממצאים, יוצא מתוך גישה מדעית ושואף לאובייקטיבית ללא נוכחות הכותב.
  • טקסט טיעוני - מציג טיעון של הכותב וניסיון להוכיח את נכונותו.
  • טקסט מדריך ומפעיל -מכיל הוראות לקורא לביצוע פעולה מסוימת .
  • טקסט ביקורתי - בוחן ובודק תופעה, מצב, התנהגות או פעילות תרבותית.

חלוקה דו-ממדית[8]עריכה

  • שלושה ממדים של מבנה התשתית של הטקסט - מבנה תשתית תיאורי הנשען על יחסים במרחב, מבנה תשתית סיפורי הנשען על יחסי זמן ועל אירועים, ומבנה תשתית היצגי הנשען על יחסים לוגיים.
  • ארבעה ממדים של כוחו של הטקסט להשיג אפקט מסוים - הכוח ליידע, הכוח לבדר, הכוח לשכנע והכוח להשיג אפקט ספרותי אסתטי.

אפיון על פי תכונותיו החיצוניות של הטקסטעריכה

  • המוען – מיהו הכותב?
  • הנמען – מי קהל היעד של הטקסט?
  • המדיום - באיזו מסגרת פורסם הטקסט?
  • התאריך – מתי הטקסט פורסם והאם עדיין אקטואלי?

הטקסט הפוסט-סטרוקטורליסטיעריכה

ז'אק דרידה, אחד ההוגים המשתייכים לזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי, מערער על קיומה של משמעות קבועה ויציבה של הלשון ופיתח את הטכניקה של קריאה "מפרקת" של טקסטים (דה-קונסטרוקציה). הוא רואה את הלשון כמורכבת מרשת של סימנים שכל אחד מהם מחזיק בתוכו אינסוף משמעויות, והטקסט מוגדר כרשת של סימנים כאלה. דרידה טוען שלא ניתן להכיל את כל המשמעויות של הטקסט על ידי הגישות הביקורתיות והניתוחיות השגרתיות המתבססות על קטגוריות קבועות ויציבות. הביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית של טקסטים והקריאה ה"מפרקת" שלהם מראה כיצד הטקסט עצמו חותר תחת החוקיות שלכאורה מוצגת בו. תפיסה זו מערערת גם על היותו של מחבר הטקסט זה שקובע את משמעותו - הטקסט פתוח לפרשנות של כל קורא[9].

בנוסף, הפוסט-סטרוקטורליזם מדגיש את העובדה שאין לטקסט גבולות יציבים. בכל טקסט ניתן למצוא עקבות, ציטוטים, חיקויים או פרשנויות של טקסטים קודמים לו, ולא ניתן לבודד אף טקסט ממערכת קשרים זו: "הטקסט הוא רקמה של ציטוטים המגיעים אליו מאינספור חדריה של התרבות"[10].

הפוסט-סטרוקטורליזם מתייחס למושג 'טקסט' ככולל כל מה שהוא תוצר של מערכות סימון אנושיות (לא רק לשוניות), ואשר נושא משמעות או חותר תחתיה[11].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא טקסט בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Charlton T. Lewis, TEXTUM, An Elementary Latin Dictionary
  2. ^ 1 2 Richard Nordquist, Definition and Examples of Text Linguistics, ThoughtCo, ‏14.4.2019
  3. ^ Johnson, R., What is Cultural Studies Anyway?, Social Text 16, 1986/7, עמ' 38-80
  4. ^ Richard Nordquist, Definition and Examples of Text in Language Studies, ThoughtCo., ‏3.7.2019
  5. ^ By Richard Nordquist, Understanding the Use of Language Through Discourse Analysis, ThoughtCo, ‏28.1.2020
  6. ^ שראל, צ., מבוא לניתוח השיח, אור-עם, 1991
  7. ^ ליאת שושני, סוגי טקסטים והמאפיינים של כל טקסט, רשת בתי הספר עמל
  8. ^ Brewer, W.F.,(1980) "Literary theory, rhetoric and stylistics: Implications for psychology", in: Spiro, R., Bruce, B.C., Brewer, W.F., (eds.), Theoretical Issues in Reading Comprehension. Hillsdale, N.J.
  9. ^ טרי איגלטון, "פוסט-סטרוקטורליזם", בתוך: תורת הספרות והתרבות, אסכולות בנות זמננו, עורכת: חנה הרציג. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005.
  10. ^ רולאן בארת, מות המחבר, תל אביב: רסלינג, 2005, עמ' 14
  11. ^ עמיאל-האוזר, ת. "דה-קונסטרוקציה ופוסט-סטרוקטורליזם", בתוך: תיאוריות וגישות בחקר התרבות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2010. פרק חמישי, עמ' 189-212.