סרט שוד
סרט שוד (באנגלית: Heist film) הוא תת-ז'אנר של סרטי פשע ושל סיפורי שוד, שמתמקד בתכנון, בביצוע ובהשלכות של שוד משמעותי.
אחד מסרטי השוד המגדירים המוקדמים הוא "ג'ונגל האספלט" (1950), שעל פי ספר הקולנוע Film Genre 2000, "כמעט לבדו הפך את הז'אנר לפופולרי בקולנוע המיינסטרימי". הסרט הציג שודדים שכישלונותיהם האישיים הובילו בסופו של דבר לכישלון השוד. סרטים דומים שהשתמשו בנוסחה זו היו "שוד הרכב המשוריין" (1950), "ההרג" (1956) ו"הבריחה" (1972). בשנות ה-90 של המאה ה-20, סרטי שוד החלו לשלב אלמנטים חדשים בז'אנר, כמו הוספת קומדיה לעלילה.
מאפיינים של הז'אנר
עריכהאין הסכמה כללית לגבי מה מגדיר סרט שוד, אך ישנם מספר מאפיינים משותפים לרוב הסרטים בז'אנר זה.
המאפיין הבסיסי ביותר הוא שהסרטים נוטים לעקוב אחר תכנון, ביצוע ותוצאות של שוד גדול אחד.[1] אף על פי שיכולים להיות פשעים קטנים יותר המובילים לפשע המרכזי, פשע זה הוא מרכז העלילה והוא זה שמעצב את מהלך הסרט.[1] כתוצאה מכך, סרטי שוד מתמקדים בתהליך הפשע, כאשר ישנו תכנון מפורט ולאחריו חשיפת ההתרחשות עצמה.
הז'אנר מתמקד בעיקר בפושעים ולא באלה המנסים לעצור אותם, מה שמוביל לעיתים קרובות לתחושת סימפתיה או כבוד כלפי הפושעים מצד הצופה.[2] מאפיין נוסף הוא הרכבת צוות המבצע את השוד, כאשר לכל חבר בצוות יש מיומנות או תכונה ייחודית הנדרשת להצלחת המשימה.[2]
לאורך השנים, יוצרי קולנוע שיחקו עם מאפיינים אלו כדי ליצור וריאציות מעניינות על הז'אנר. לדוגמה, הסרט "כלבי אשמורת" (1992) מתמקד בעיקר בתוצאות השוד ובניסיונות להבין מי מבין חברי הצוות בגד בהם. דוגמה נוספת היא הסרט "הג'וב האיטלקי" (1969), שמראה את תכנון וביצוע השוד אך לא מציג במלואו את ההשלכות.
סוגים נוספים בז'אנר כוללים את כישלון השוד כתוצאה מאירועים או תכונות הפושעים, כמו פציעתו של אחד המשתתפים או בגידת חבר בצוות.[3] טרנד זה החל כאשר סרטי השוד הראשונים הופקו בהוליווד תחת קוד הייז, שהכתיב שפושעים לא יכולים להצליח בפשעיהם. אף על פי שהקוד כבר לא קיים, סוג זה נותר שכיח.[4]
סוגה פופולרית נוספת היא "עבודה אחרונה", לפיה פושע שמעוניין לעזוב את החיים מגייס את הצוות לבצע שוד אחרון כדי שיהיה להם כסף לשארית ימיהם. ניתן לראות זאת בסרטים מוקדמים כמו ג'ונגל האספלט (1950) וכן בסרטים חדשים יותר כמו היט.
היסטוריה
עריכהאלמנטים של סרטי שוד הופיעו כבר בסרט "שוד הרכבת הגדול" (1903), אך הז'אנר התפתח במלואו רק בשלהי שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50.[5] הסרט שנחשב לרוב כראשון בז'אנר זה הוא "הג'ונגל האספלטי" של ג'ון יוסטון מ-1950, בכיכובם של סטרלינג היידן וסם ג'אפ. הסרט מתמקד בתכנון המפורט, בביצוע הכושל ובתוצאות ההרסניות של שוד אחד.[6]
תקופת הפריחה של סרטי השוד הייתה בין השנים 1955 ל-1975, עם סרטים כמו "חמישה נגד הבית" (1955) ו"ההרג" (1956). בשנות ה-60 זכה הז'אנר לפופולריות רחבה יותר, עם סרטים בעלי תקציבים גבוהים ומקומות אקזוטיים, כמו "טופקאפי" (1964) ו"כיצד לגנוב מיליון" (1966).
החל משנות ה-90, ז'אנר סרטי השוד זכה להתעוררות מחודשת עם סרטים כמו "כלבי אשמורת" (1992) ו"היט" ו"החשוד המיידי" (1995). בשנות ה-2000 נמשכה הצלחת הז'אנר עם סרטים כמו "אושן 11" (2001) והמשכיו סנאץ' והאיש שבפנים.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 "One last big job: How heist movies tell their stories". Observations on film art. נבדק ב-2021-10-21.
- ^ 1 2 Kaminsky, Stuart (1974). American film genres: approaches to a critical theory of popular film. Dayton Ohio: Pflaum Pub. pp. 74–97. ISBN 0827802781.
- ^ Perno, G. S. (2015-08-09). "10 Ways That Heists in Movies Usually Go Wrong". Cinelinx | Movies. Games. Geek Culture. (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2021. נבדק ב-2021-10-21.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hardy, Phil (1997). he BFI Companion to Crime. A & C Black. pp. 70–71. ISBN 9780304332151.
- ^ Lee, Daryl (2014-12-31). The Heist Film. doi:10.7312/lee-16969. ISBN 9780231169691.
- ^ One last big job: How heist movies tell their stories, Observations on film art