ע"פ מיכאל פרודנטל נגד מדינת ישראל

ע"פ 11196/02 מיכאל פרודנטל נ' מדינת ישראל הוא ערעור פלילי לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שניתן ב-4 בנובמבר 2002 ודן באיסור הפלילי בנושא סחר בנשים למטרות זנות ובניצול מצוקתן של הנשים שהן קורבנותיו.

חשיבותה של פסיקה זו היא בדיון החוקתי בזכויות היסוד המנויות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפסק דין זה ניתנה פרשנות רחבה למושג "קניה ומכירה" אשר הורחבה מן הדין האזרחי וקיבלה בדין הפלילי פרשנות נוספת של השכרה, העברה וסחר בנשים אלו מתוך מטרה למגר תופעה זו, מכאן שפסק דין זה הוא אחד מפסקי הדין החשובים והתקדימיים בנושא יבוא וסחר בנשים למטרות זנות והפך לאבן דרך בפסיקה המאוחרת בעניין זה.

לאחר פסק דין זה בוטל סעיף 203א לחוק העונשין[1] ובשנת 2006 חוקק חוק איסור סחר בבני אדם[2].

רקע עריכה

מחקרים מלמדים ששני שלישים מקורבנות הסחר בבני אדם בעולם הן נשים[3].

בישראל, העיסוק הפלילי של סחר בנשים למטרות זנות התפתח כתוצאה מניצול חולשתן של הנשים וכפועל יוצא מניצול זה הבאתן לישראל שלא כחוק, בדרך ייסורים, והעברתן מיד ליד כטובין שניתן לסחור בהן בתמורה כספית או כל תמורה אחרת.
תופעת הסחר בנשים למטרות זנות היא תופעה שביקש המחוקק הישראלי לאסור, ולהעניש את הנוטלים בה חלק. לשם כך חוקק סעיף 203א (א) לחוק העונשין התשל"ז 1977 אשר כותרתו: "סחר בבני אדם לעיסוק בזנות".

העובדות עריכה

המערער, פרודנטל "קיבל" את המתלוננות להחזקתו מאדם אחר[4], העסיק אותן בזנות באופן שקיבל הזמנות מלקוחות, הסיע אותן לבית הלקוחות, גבה תשלום עבור שירותי המין שסיפקו ובתום השירות החזיר אותן לביתו. כל מתלוננת קיבלה מתוך הסכום ששולם 40 ש"ח ושילמה לפרודנטל 20 ש"ח ליום מרווחיה תמורת אוכל ומגורים.

פרודנטל מנע מהנשים לצאת מהדירה על ידי כך שכלא אותן בדירתו, לקח מהן את דרכוניהן ואף איים על חייהן וחיי בני משפחתן.

הליכים קודמים עריכה

פרודנטל הועמד לדין עם שני נאשמים נוספים בבית המשפט המחוזי בתל אביב[5], לשלושה יוחסו בכתב האישום עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות: עבירה לפי סעיף 203א (א) לחוק העונשין התשל"ז, סרסרות למעשי זנות: עבירה לפי סעיף 199(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז, איומים: עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז, וכליאת שווא: עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין התשל"ז 1977.
שני הנאשמים הנוספים הודו בעבירות שיוחסו להם במסגרת עסקת טיעון ודינם נגזר.
לעומתם, טען פרודנטל שלפי העובדות אין ליחס לו עבירה של סחר בבני אדם אלא לכל היותר עבירת סרסרות למעשה זנות.
בית המשפט נדרש בשאלה האם במצב דברים זה עבר המערער לבד מעבירות של כליאת שווא, איומים וסרסרות לזנות גם את עבירת הסחר בבני אדם למטרת זנות, כאמור קיבל בית המשפט את עמדת המדינה והכריע כי אכן נעברה העבירה של סחר בבני אדם למטרת עיסוק בזנות וגזר על פרודנטל 24 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי, ומכאן הערעור.

הדיון עריכה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בפני השופטת דורית ביניש נדונה השאלה האם לשון סעיף 203א (א) לחוק העונשין תואמת את כתב האישום ואת מעשיו של פרודנטל ועולה לכדי סחר בבני אדם.

טענות המערער עריכה

לדברי פרודנטל, המעשים שבוצעו על ידו לא עלו לכדי עבירת הסחר בבני אדם, אלא רק לכדי סרסרות ולפיכך מן הראוי היה להרשיעו בסרסרות לזנות בלבד וזאת מהטעם שלאור הניסוח היבש של החוק מתעוררת שאלת פרשנות קשה ולאור העובדה שהוא לא קנה ולא מכר נשים, הוא סבר שהעבירה אינה מתיישבת עם לשון הסעיף.

דעת השופטים עריכה

השופטת ביניש שמה דגש על המלים "המוכר או הקונה" כלשון סעיף 203א (א): "המוכר או קונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או לקניה כאמור... לעניין זה מוכר או קונה- תמורת כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת", ובהתאם לכך קבעה כי מאחר שפרודנטל אכן קיבל את המתלוננות מידי הנאשם הראשון שהעביר אותן לחזקתו ולפיקוחו לצורך העסקתן בזנות, וכמו כן בתמורה להעברת המתלוננות לידיו קבעו הנאשמים הסדר חלוקת רווחים על פי אחוזים, הסדר אשר כלל יצירת זיקה קניינית בנשים, יש לראות בפרודנטל כמי שביצע עבירה של סחר בבני אדם לפי סעיף 203א (א) לחוק העונשין.
השופטת ביניש פנתה לפסיקה קודמת בה כל אחד מהשופטים אשר דן בפרשנות הסעיף הביע עמדה נחרצת כי אין לפרש את הרכיבים ההתנהגותיים שביסודות העבירה -מכירה וקניה- על פי אמות המידה השאובות מן הדין האזרחי:
לדברי השופט מישאל חשין[6] פירוש המושגים 'מוכר' ו'קונה' אדם להעסקתו בזנות כהוראת סעיף 203א (א) לחוק העונשין כוללים אף 'משכיר' ו'שוכר'.
לדברי השופט אשר גרוניס[7] קשה לקבל שהסדרי התשלום בין המוכר לקונה הם שיכריעו בשאלה אם מדובר בסחר או לאו.
השופטת ביניש הסתמכה בנוסף על אמנת ה"או"ם" נגד הפשע המאורגן[8] שישראל צד לה, אשר מבקשת למנוע ניצול לרעה של כוח בדרך של העברת בני אדם וסחר בהם למטרות זנות או עבדות, ואף חתמה על הפרוטוקול הנספח לאמנה למניעה, מיגור וענישה של סחר בבני אדם, אשר בו נקבע שהסכמת הקורבן להעברה או סחר באמצעים המופיעים באמנה אינם רלוונטיים לגבי האיסור שנקבע.
בתיקון לחוק העונשין ביקש המחוקק הישראלי ליטול חלק במאבק הבינלאומי בסחר בבני אדם, קל וחומר סחר בבני אדם למטרות זנות, אשר על כן תכליות החקיקה הישראלית זהות הן לתכלית האמנה והפרוטוקול הנ"ל.

מהטעמים האמורים נדחה הערעור על ההרשעה והעונש.

בעקבות פסק הדין עריכה

לפי הערכת משטרת ישראל, בשנת 2000 שהו בישראל כ-3000 קרבנות סחר למטרות זנות, בשנת 2009 מספרן ירד לעשרות בודדות, בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת נאמר על שינוי זה: "האכיפה בתחום, שהובילה למספר רב של מעצרים וכתבי אישום לעומת העבר, הובילה גם לשינוי באופי הסחר בנשים, והוא נעשה גלוי פחות. כתוצאה מכך, גם המאבק בסוחרי נשים למטרות זנות מצריך שינויים. את הירידה במספר הקרבנות שנמצאו אפשר לפיכך להסביר בכמה סיבות: צמצום ממדי התופעה, שינויים בדפוס הסחר בנשים שלא זוהו, וירידה בפעילות האכיפה"[9].

גם בתחום הענישה חל שינוי - עד שנת 2006 היה נענש סרסור בגין עבירות זנות וניהול מכון זנות במאסר, העונש המרבי היה עד 5 שנות מאסר, בשנת 2006 חוקק חוק איסור סחר בבני אדם[10] והענישה המרבית שונתה ל-16 שנות מאסר .

אזכורים בפסיקה מאוחרת עריכה

הערך המוגן בנורמה הפלילית שבסעיף 203א טמון באינטרס החברתי לבער את נגע הסחר בבני אדם למטרות זנות ולשלול בכל אמצעי אפשרי את התופעה של קניה ומכירה של בני אדם כדי לנצלם למטרות מין. התכלית הטמונה ביסוד נורמה זו הביאה להרחבה של הגדרת המושגים "קניה ו"מכירה" לצורך העסקה בזנות בדרך הכוללת כל סוג של עסקה המביאה להעברת אדם מיד ליד והקניית זכות רכושית לאדם אחד כלפי גופו של אדם אחר.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ חוק העונשין, התשל"ז 1977
  2. ^   חוק איסור סחר בבני אדם, התשס"ז-2006, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  3. ^ שני שלישים מקורבנות סחר בבני אדם הן נשים, באתר הארץ, 4 באפריל 2012
  4. ^ תפ"ח 1158/01 מדינת ישראל נ' שלמה בן ישבה שמואלוב
  5. ^ תפ"ח 1064/02 מדינת ישראל נ' גנאדי בן ולדימיר בדיאן.
  6. ^ בש"פ 7542/00 ארתור חנוכוב נ' מדינת ישראל
  7. ^ בש"פ 1449/03 אירנה פישמן נ' מדינת ישראל
  8. ^ אמנת האו"ם נגד פשע מאורגן חוצה גבולות.
  9. ^ גלעד נתן, טיפול המשטרה בקרבנות סחר בבני אדם למטרות עבודה וזנות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
  10. ^ חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז 2006, ס"ח 2067