עארף א-דג'אני
עארף פשה א-דג'אני (בערבית: عارف الدجاني; 1856 - 14 באפריל 1930) היה ראש עיריית ירושלים בשנים 1917–1918.
 | |||||
| לידה |
1856 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 14 באפריל 1930 (בגיל 74 בערך) | ||||
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
א-דג'אני נולד בירושלים למשפחה ותיקה בעיר, שבאדמותיה מצוי קבר דוד המלך על הר ציון. לאחר מלחמת העולם הראשונה וראשית המנדט הבריטי על ארץ ישראל, מונה לראש עיריית ירושלים. בשנת 1918 היה לנציג בוועד המנהל של האגודה המוסלמית-הנוצרית, מטעמה שימש מאוחר יותר נשיא סניף האגודה בירושלים ונשיא האגודה הכללית.
בשנת 1919 היה בין יוזמי כינוס אספה פלסטינית לאומית, הקונגרס הערבי-פלסטיני, שנערכה בירושלים וקראה ליצירת ממשלה פלסטינית בשיתוף סוריה ולדחיית טענות התנועה הציונית. א-דג'אני נבחר לסגן נשיא האספה ועמד בראש תנועת "פלסטין לפלסטינים". בתוך הוועידה, היה המתנגד העיקרי למגמת האחדות הסורית.[1]
בספטמבר 1920 הצטרף אל מוסא כאזם אל-חוסייני כשותף בהנהגת התנועה הלאומית הפלסטינית.[1] בדצמבר אותה שנה, נבחר בקונגרס הפלסטיני השלישי בחיפה לסגנו של אל-חוסייני בראשות הוועד הפועל הערבי, שהוקם לראשונה באותה ועידה.[2]
בזמן יציאת המשלחת הפלסטינית הראשונה ללונדון, נבחר דג'אני לעמוד בראש הוועד הפועל, במקום חוסייני, שנבחר לעמוד בראש המשלחת. דג'אני הגיב לאי צירופו למשלחת בניהול הסברה נגד התועלת שבה ואף הפריע לאיסוף הכספים למענה. שנה לאחר מכן דרש לעמוד בראש המשלחת לחג'אז, וכאשר לא נבחר, יצא נגד ההחלטה לשלוח אותה ונגד מדיניות הוועד הפועל. הוועד הגיב לכך בפיטוריו.[3] ביוני 1922 הוא פוטר מנשיאות הוועד הפועל.[4] הפיטורים הללו הביאו גם להרחקתו מהאגודה המוסלמית-נוצרית הירושלמית.[5] הוא הצטרף אל האופוזיציה,[4] והוביל אותה לצדו של ראע'ב נשאשיבי. באותה תקופה הצטרף אחיו, שוכרי א-דג'אני, אל הארגון האופוזיציוני הראשון, "האגודה המוסלמית הלאומית", מה שפגע במעמדו של עארף.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 86.
- ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית, עמ' 90.
- ^ 1 2 יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית, עמ' 171.
- ^ 1 2 יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית, עמ' 231–232.
- ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית, עמ' 223.