עדינה בר-און

אמנית ישראלית

עדינה בר-און (נולדה ב-19 בדצמבר 1951) היא אמנית מיצג ישראלית. החומר המרכזי בעבודותיה של בר-און הם גופה וקולה, דרכם היא בוחנת נושאים כמו זהות ודפוסי התנהגות בחברה. בר-און נוהגת לשתף את הצופה בעבודה ובכך מבקשת לעורר אצלו ביקורת ואחריות למתרחש סביבו. בר-און פעילה בתחום המיצג קרוב לחמישה עשורים.

עדינה בר-און
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 19 בדצמבר 1951 (בת 72)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה מיצג עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה על ידי יחזקאל שטרייכמן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (2021) עריכת הנתון בוויקינתונים
adinabaron.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

עדינה בראון נולדה בכפר בלום. בין השנים 1964–1969 שהתה בר-און עם משפחתה בארצות-הברית, שם למדה בתיכון יהודי-ליברלי ונחשפה לרוח החופשית של שנות ה-60. בתקופה זו היא התחילה לצייר. ב-1969 חזרה בר-און עם הוריה לישראל ולמדה במכון אבני אצל הצייר יחזקאל שטרייכמן. בין השנים 1970–1974 למדה בר-און אמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ושם התנסתה לראשונה במדיום המופע (פרפורמנס). ב-1973 בשנתה השלישית ללימודים קיימה את המופע הראשון שלה. בר-און זכתה לתגובות מעורבות בנוגע למדיום החדש שבו היא פעלה, אך נדרשה לפעול במדיומים המקובלים כדי לסיים את לימודיה. בר-און חזרה לצייר, אך המשיכה להופיע בבמות אחרות מחוץ ללימודים. לאחר לימודיה הפך המיצג למדיום המרכזי בעבודתה.

במשך השנים בר-און הציגה את עבודותיה בבמות רבות: במוזיאונים, בגלריות ובפסטיבלים בישראל ובעולם. בר-און לימדה תקשורת חזותית ומיצג, בבצלאל ובמכללת תל-חי.

בר-און נשואה לקדר דניאל דייוויס. מתגוררת בתל אביב.

יצירה ומופעים נבחרים עריכה

מופעיה המוקדמים של בר-און התבססו בעיקר על אימפרוביזציה ונעשו ללא חזרות. מאוחר יותר בשנות ה-80 החלה לתכנן את מופעיה לפרטי פרטים ולהתאים אותם לקהל שמולו היא מופיעה. כמו כן, בשנות השמונים בר-און הושפעה רבות מעולם התיאטרון והמחול ובהתאם מופעיה כללו אביזרי במה, אובייקטים וסביבות מעוצבות. החל משנות ה-90, בהמשך דרכה האמנותית חוזרת בר-און לשפה המינימליסטית והפרגמנטית שאפיינה אותה במופעיה הראשונים.[1] בר-און עוסקת בעבודותיה בנושאים של זהות, ניכור, השתייכות, נשיות וכן בנושאים פוליטיים וחברתיים.[1] בר-און רואה בקשר עם הצופה ובמעורבות שלו במתרחש חלק הכרחי בעבודתה.[1]

כמו כן, היא מספרת כי היא רואה ברגש מוליך מרכזי בעבודה בניגוד לאמנות המופשטת, ושהיא מייצרת תקשורת באמצעות הגוף שלטענתה "זו בעצם השפה הכי עתיקה שיש".[1]

"מופע ראשון" – בשנת 1973, בשנת הלימודים השלישית בבצלאל מתקיים המופע של בר-און בחצר הבניין הישן של בצלאל. במהלך המופע משתמשת בר-און במרחב ובאמצעות גופה היא יוצרת קווים בחלל. כמו כן, תוך כדי הליכתה שמדמה מעוף, בר-און אומרת משפטים פיוטיים ואסוציאטיביים שקשורים לתנועות גופה. המופע הראשון של בר-און לא מתקבל בעין יפה במוסד הלימודים, ונתפס לחריג בנוף. הפסיכולוג של בצלאל אף מתבקש לצפות במופע של בר-און ולתת עליו את דעתו.

בשנת 1990 יוצרת בר-און את המופע "אישה מן הכדים" שמוצג במוזיאון ישראל. במופע משתתפים בן זוגה של בר-און שאחראי על ייצור הכדים וכן ילדיה ותלמידותיה. במופע מספרת בר-און על תקופת מגוריה בירושלים ובמקומות שונים בארץ, וכן על מעברה לתל אביב, תוך התייחסות לנושאים כמו בניית בית ומשפחתיות. בר-און משלבת בעבודה אובייקטים כמו עגלת-מתים וכדים, שלהם משמעות סמלית בהקשר המקומי. כמו כן, בר-און מדברת אל הצופה ומנסה לרקום בינה לבינו קשר אינטימי.

"עקידה" הוא מופע קולי שאיתו הופיעה בר-און בין השנים 1991–2005, בין השאר באירועים בעלי אופי חברתי ופוליטי. במהלך המופע משמיעה בר-און זעקה שמכילה בתוכה קולות הנעים בין בכי של תינוק, אישה ממלמלת לעצמה וצרחות של כאב וייסורים. החומר שבו משתמשת בר-און בעבודה הוא הקול והאופן שבו הוא יוצא מתוך הגוף, הקרביים, החוצה אל העולם. בר-און מספרת בהקשר של העבודה: "אני מפיקה את הקול כחומר פיזי. אני חושבת על זה באופן ציורי כמעט, פלסטי: התהודה של הצליל, ההתפשטות, ההתנדפות; רואים את זה גם באופן שבו אני מפיקה את הקול".[2]

את המופע "באה מנוחה ליגע" הציגה בר-און לראשונה במשכן לאמנויות הבמה בבית האופרה בתל אביב (1999), המופע הוצג לאחר מכן בדיזנגוף סנטר (2000) וכן בתיאטרון ירושלים במסגרת פסטיבל ישראל (2016). המופע נוצר בהשראת "שיר העמק" של אלתרמן. בשיר הערש של אלתרמן, שרה האם לבנה כשהיא מתארת את יופיו של עמק יזרעאל. במרכז המופע ניצבת בר-און על מיטה שתלויה על הקיר, ועליה מצעים עם דוגמה של דגלי ישראל קטנים. במופע מתעמתת בר-און עם נושאים כאובים בישראליות, כמו הכיבוש, וכן נושאים כמו הנוף הארצישראלי העבודה והעמל.

בר-און הופיעה עם המופע "בין לבין" בשנים 2018–2019. התמה המרכזית שמלווה את בר-און במיצג זה היא ה"מעבר" ובעבודה היא חוקרת מצבי מעבר וחללי מעבר.[3] בחלל שבו מופיעה בר-און מפוזרים על הרצפה ספרים ומזרנים שכמו נערמו באקראי, ולא הונחו עדיין במשכנם הקבוע. במהלך המופע בר-און משתפת את הצופים, כשהיא לוקחת משתתף מן הקהל ומכניסה אותו אל תוך המופע. במופע משתמשת בר-און גם בדימוי של קסדה שדרכה היא משמיעה את קולה השבור.

השכלה עריכה

פרסים עריכה

תערוכות יחיד עריכה

  • 1973 – "מופע ראשון", בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1973 – "ציפורים", בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1979 – "הליכה על קו דק", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1990 – "אשה מן הכדים", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1998 – "נוף", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
  • 2000 – פורטרט (עבודת וידאו) הגלריה של קיבוץ בארי, קיבוץ בארי
  • 2001 – אירוע לרגל הוצאת הספר "עדינה בר-און, אמנית מופע", מוזיאון הרצליה, הרצליה
  • 2001 – "התמצאות", גלריית נחשון, קיבוץ נחשון
  • 2002 – "בית, כמובן", אופאל - גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2007 – "לא!"' הגלריה החדשה - סדנאות האמנים, אצטדיון טדי, ירושלים
  • 2016 – "באה מנוחה ליגע", במסגרת "פסטיבל ישראל", תיאטרון שרובר לאמנויות הבמה, ירושלים
  • 2017 – "זמר לח", המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2019 – "בין לבין", גלריית Ana Lama, ליסבון
  • 2020 – יותר-מי-די – סדנאות האמנים, תל אביב.

תערוכות קבוצתיות נבחרות עריכה

  • 1975 – "סדנה פתוחה", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1976 – "9 עבודות+מופע", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
  • 1980 – "תל חי 80, מפגש אמנות בת זמננו", תל-חי
  • 1983 – "תל חי 83, מפגש אמנות בת זמננו", תל-חי
  • 1984 – "80 שנות פיסול בישראל", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1985 – "כחול לבן", גלריה בינט, תל אביב
  • 1997 – "אנרגיה", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד
  • 1998 – "גבולות השפה, היבטים באמנות הישראלית של שנות השבעים", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.
  • 1999 – "עירפול", המשכן לאמנויות הבמה - בית האופרה, תל אביב
  • 1999 – "ארט פוקוס 3", הגלריה החדשה - סדנאות האמנים, אצטדיון טדי, ירושלים
  • 2003 - ערפול 4 – "הביאנלה הבינלאומית ה-4 למיצג", תיאטרון יפו, מרכז לתיאטרון ערבי-עברי, תל אביב
  • 2006 – "כתוב בגוף- פעולה בשידור חי", מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
  • 2007 – "פסטיבל זז 2007, פסטיבל בינלאומי לאמנות מיצג", במת מיצג, מקלט 209, תל אביב
  • 2008 – "הצופה המובלע של האמנות הישראלית", תיאטרון תמונע, תל אביב
  • 2010 – "אי: פרויקט מיצג מתמשך", מובי - מוזיאוני בת ים, בת-ים
  • 2010 – "פסטיבל זז 2010", התחנה המרכזית החדשה, תל אביב, במת מיצג, מקלט 209, תל אביב, המוזיאון הלאומי למדע, תכנון וטכנולוגיה, מרכז דניאל ומטילדה רקנאטי, חיפה
  • 2012 – "המוזיאון של העכשווי", מרכז לאמנות ומדיה על שם דניאלה פסל, ירושלים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 פורת עידית, עדינה בר-און אמנית מופע, ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2001
  2. ^ כדורי יעל, אוזן רואה עין שומעת - על הקשרים בין צליל ותמונה באמנות, מאגנס, 2013
  3. ^ בראילובסקי דודי, " למי אכפת מהעץ, הרהורים על 'זמר לח'", באתר מרכז מנדל, ‏2013-2014