עובדות הנוגעות לארתור ג'רמין המנוח ולמשפחתו
עובדות הנוגעות לארתור ג'רמין המנוח ולמשפחתו (באנגלית: Facts Concerning The Late Arthur Jermyn And His Family) הוא סיפור קצר מאת הסופר האמריקאי ה. פ. לאבקרפט הנכתב ב-1920 ופורסם ב-1921 בכתב העת "הוולברין"[1]. הסיפור מתאר את ביקורה של משפחת ג'רמין בג'ונגלים הטרופיים של קונגו וברשע שעקב אחריה חזרה לביתם באנגליה, ומאופיין בהתעסקות בנושאים הרגילים של לאבקרפט; קרי, ידע שעדיף אם היה נותר חבוי, מציאות ההופכת לבלתי נסבלת ושושלת משפחתית מלאה כתמים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ה. פ. לאבקרפט |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | אימה |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוולברין |
| מקום הוצאה | ארצות הברית |
| תאריך הוצאה | יוני 1921 |
עלילה עריכה
ארתור ג'רמין הוא איש אצולה בריטי, בן לשושלת חוקרים שאחד מאבותיה, ווייד ג'רמין, אושפז בבית חולים פסיכיאטרי ב-1765 לאחר ששב מאגן הקונגו ופרסם את ספריו הפרובוקטיביים המספרים על ציוויליזציה לבנת-עור החיה במעמקי הג'ונגל. המספר מתאר את מראם המוזר של ילדיהם של ווייד ואשתו המסתורית, אותה הביא עמו חזרה מקונגו ושלטענתו מגיעה ממוצא פורטוגזי.
בנו של ווייד, פיליפ ג'רמין, היה מלח אשר הצטרף לחיל הים לאחר שבנו נולד, ונעלם מספינתו בשעת לילה כשעגנה בסמוך לחופי קונגו. בנו של פיליפ, רוברט ג'רמין, היה מדען אשר ערך שני מסעות אל פנים היבשת האפריקאית. הוא נשא לאישה את בתו של הויקונט השביעי ברייטהולם ויחד הולידו השניים שלושה ילדים.
כעבור שנים רבות ב-1852 פגש רוברט ג'רמין חוקר ארצות בשם סמואל סיטון, אשר סיפר לו על "עיר אפורה בפנים היבשת הנשלטת בידי קופים לבנים הסוגדים לאל לבן". רוברט רוצח את החוקר ולאחר מכן גם את שלושת ילדיו, אך אחד מהם, נוויל, מצליח להציל את בנו אלפרד, נכדו של רוברט, לפני מותו. רוברט ג'רמין נלקח למוסד לחולי נפש ומת שם לאחר שנתיים.
אלפרד ג'רמין יורש את תואר האצולה של אבותיו אך נוטש את אשתו וילדיו כדי להצטרף לקרקס. הוא הופך למאמן חיות המתמחה בקופים, ובמהלך הופעה בשיקגו נהרג לאחר שנתקף דחף בלתי נשלט להכות את אחת הגורילות, אשר מכה אותו חזרה למוות. בנו, ארתור, יורש את כספי המשפחה ועובר לגור באחוזת ג'רמין יחד עם אמו.
ארתור מתואר כבעל מראה חיצוני מוזר מאוד, וכצאצא המשונה ביותר של שושלת ג'רמין. הוא הופך למלומד ויוצא למשלחת מחקר בקונגו הבלגית, שם הוא שומע סיפורים על עיר מאבן המלאה בקופים לבנים הסוגדים לאלילתם, הקופה הלבנה, אשר נעלמה לאחרונה.
בשובו לתחנת המסחר הוא משוחח עם סוכן בלגי המציע למצוא עבורו את גופתה של האלה ולהביא אותה אליו. ארתור מקבל את הצעתו ושב לאנגליה. הגופה מגיעה כעבור מספר חודשים לאחוזת ג'רמין. לאחר פתיחת הארון וסקירתה של המומיה, יוצא ארתור מחדרו בצרחות ומצית את עצמו למוות.
לאחר מכן מתאר המספר את תכולת ארון המתים; הקופה האלילה עונדת תליון זהוב סביב צווארה הנושא את שלט האצולה של משפחת ג'רמין, ודומה באופן מדהים לארתור. כך מתגלה שאשתו הפורטוגזית של ווייד ג'רמין הייתה למעשה אלת הקופים, וכל צאצאיו הם תוצאה של איחודם. המומיה נלקחת מביתם ונשרפת בידי החברה המלכותית לאנתרופולוגיה.
השראה עריכה
שני הוריו של לאבקרפט מתו בבית חולים פסיכיאטרי, ולדעתם של מספר אנשי ספרות ירש הסופר נטייה לסוג של התדרדרות פיזית ומנטלית המשתקפת ביצירותיו, ובייחוד בסיפורו מ-1931 "הצל מעל אינסמאות'" החולק נקודות דמיון שונות עם הסיפור הנוכחי[2].
כמו ברבים מסיפוריו, בריאותו הנפשית של הגיבור מתדרדרת לאחר שהוא נחשף למידע חדש ההופך את מציאותו לעינוי, עיקרון שלאבקרפט מציג בשורות הפתיחה של "קריאתו של קת'ולהו" מ-1928: "הדבר הרחום ביותר בעולם הוא, אני חושב, חוסר היכולת של המחשבה האנושית לקשר את כל אשר היא מכילה"[3].
לאבקרפט מתאר כיצד סיפורו על ארתור ג'רמין נולד במכתב לעורכו: "מישהו שכנע אותי לקרוא כמה עבודות של הכותבים המודרניים - החבר'ה הצעירים שמתחבאים מאחורי חיצוניותם ומעמידים פנים שהם חושפים כוונות סודיות וסטיגמות. כמעט נרדמתי כשקראתי את ספרו של שרווד אנדרסון, וויינסבורג אוהיו. כפי שאתה יודע הוא מתאר בספרו את האזורים של כהי העור בהם ישנם מספר כפרים לבנים מוחבאים היטב.. חשבתי לעצמי, שבתוך המדיום המוזר בו אני כותב, אני כנראה יכול לבנות מעין סוד המסתתר מאחורי שושלתו של אדם.. ומשם נולד ארתור ג'רמין"[4].
הסיפור פורסם לראשונה בכתב העת "הוולברין" ביוני 1921. למרבה כעסו של לאבקרפט, שונה שמו של הסיפור ל"הקוף הלבן" בפרסומו השני ב-1924 במגזין "סיפורים מוזרים". הוא הגיב, "אם אי פעם אקרא לאחד מסיפוריי 'הקוף הלבן', לבטח לא יהיה בו קוף"[5]. הדפסות נוספות פרסמו אותו תחת השם "ארתור ג'רמין" עד להוצאה של הגרסה המתוקנת ב-1986 באנתולוגיה "דגון וסיפורים מפחידים נוספים"[6].
המבקר ויליאם פולווילר הציע כי מקור השראתו של הסיפור הוא אולי ספריו השונים של אדגר רייס בורוס, "חזרתו של טרזן" מ-1913 ו"טרזן והתכשיטים של אופר" מ-1916, בהם העיר האבודה אופר "מאוכלסת בידי בני כלאיים שנולדו כתוצאה מהזדווגותם של בני אדם וקופים"[7]. כמו כן הוסיף המבקר אי. אף. בליילר ש"אין ספק שסיפורו של לאבקרפט חייב הרבה לאדגר רייס בורוס על סדרתו על טרזן"[8].
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "Publication: Weird Tales, April 1924". ISFDB. Retrieved 2020-01-15.
- ^ Ronan (née Sylvester), Margaret, Forward to The Shadow Over Innsmouth and Other Stories of Horror, Scholastic Book Services, 1971
- ^ HP Lovecraft, "The Call of Cthulhu" (1928).
- ^ H. P. Lovecraft, letter to Edwin Baird, c. October 1923; cited in Joshi and Schultz, p. 90.
- ^ The Call of Cthulhu and Other Dark Tales 2009 Barnes and Noble, page 12
- ^ Joshi, S.T.; Schultz, David E. (2004). An H.P. Lovecraft Encyclopedia. Hippocampus Press. p. 90. ISBN 978-0974878911.
- ^ William Fulwiler, "E.R.B. and H.P.L.", Black Forbidden Things, Robert M. Price, ed., pp. 64–65.
- ^ E.F. Bleiler, "H.P. Lovecraft" in Supernatural Fiction Writers, Vol 2, NY: Scribners, 1985, p. 482.