פתיחת התפריט הראשי

עיבורלעז: אינקובציה) הוא מינוח המשמש לתיאור ישות או השפעה חיצונית הפועלת על נפש האדם לזמן קצוב ומסיימת את פעולתה מעצמה וללא התערבות. בקבלה היהודית, בעיקר בספרות הקשורה להאר"י הקדוש, העיבור נחשב כתופעה חיובית.

השפעה חיצונית שלילית המקבילה לעיבור, שאת ההשפעה שלה יש להפסיק בכוח מכונה דיבוק.

עיבור על פי הקבלה היהודיתעריכה

בתורת הקבלה המושג עיבור בא לתאר הדבקות של נשמת צדיק באדם אחר. וכך מנסח זאת ר' חיים ויטל:

"העיבור הוא שבאה נשמה בעוה"ז בהיות האדם נולד כבר בעולם והוא גדול, אז נכנסת נשמה אחרת בתוכו ודומה האדם ההוא לאשה מעוברת שיש לה ולדות בתוך מעיה, ולכן נקרא עיבור, כך זה האדם מלבד נשמה העיקרית שלו, שנכנסת בו בעת צאתו לאוויר העולם, נתעברה בו נשמה אחרת זולתה אחר היותו גדול."

שער הגלגולים, הקדמה ד', מאת ר' חיים ויטאל

העבור נחלק לשתי בחינות, הראשון הוא כשבא לסייע לאדם שבו נתעברה הנשמה כדי לסייע לו במצוות מסוימות או בגילוי סודות התורה (וזה מה שלעיתים נקרא בספרות הזוהר גילוי נשמת הצדיקים) והשני הוא כאשר בא לצורך עצמו של נשמת המתעבר במקרה שעליו לתקן או להשלים אחת מן המצוות הקלות שלא נזדמנו לו בחייו כמו שילוח הקן או ייבום וחליצה.

להבדיל מגלגול נשמות אשר כרוך בתקופת חיים שלימה, עיבור הנשמה יכול להיות זמני ותלוי ברצונו של הנשמה המתעברת או במעשיו של האדם החי.

לעיתים בעיבור ישנן מספר נשמות אשר מתעברות באדם, כפי כותב ר' יוסף קארו:

"היינו דאיכא בין עיבור לגלגול דעיבור הוא כד נח רוחא חדא על חד גברא, ובהאי אורחא דעיבור יכולין למשרי תרי ותלת כחדא בחד גברא".

ספר מגיד מישרים - פרשת וישלח

עד סוף המאה השלוש עשרה ותחילת הארבע עשרה, היו מקובלים שלא הבחינו בין תורת הגלגול והעיבור, והם כינו את כל נושא הגלגולים תחת שם אחד בשם "סוד העיבור", כפי שכותב בספר המערכת:

"עניין גלגול הנפש הנקרא סוד העבור".

ספר מערכת האלוהות דף קכז ע"א-ב

צער הנשמה ע"כ שעליה לשוב ולרדת לעולם החומרי קיים בעיקר אצל הנשמה המתגלגלת, שכן היא כולה, על כל חלקיה, יורדת, בעוד שבעיבור אינה יורדת כולה אלא רק חלק מסוים שבה, לכן כותב האר"י:

"צער הגלגול גדול במאוד מאוד מצער העבור" (שער המצוות תצא)

"דע, כי עיבור נוהג אפילו כששניהם בחיים, כי יש צדיק אחד בדור ההוא ועשה מצווה אחת כתקונה, כמו שעשאה אותו צדיק, אפשר שנפש הצדיק הזה תתעבר בו בהיות שניהם בחיים, וזה סוד 'ותדבק נפש יהונתן בדוד', אפילו שהיו שניהם בחיים בדור אחד."

שער הגלגולים, פרק ה'

יש להבדיל בין עיבור נשמות לבין המושג עיבור בתורת התיקון של קבלת האר"י (דהיינו התכנסות שברי הכלים בפרצוף אמא שהמשכו שלב היניקה ואז המוחין).

עיבור בתרבות הפגאניתעריכה

  • בדת ההלניסטית נהגו מאמיני האל יופיטר ללון במקומות מקודשים, על מנת לחלום חלומות בעלי מסרים נבואיים. טקס זה כונה בלטינית אֶינקוּבּציָה.
  • שימוש באינקובציות התבצע גם במסורות הקלטיות והדרואידיות כאשר הכוהנות המתנבאות השתמשו בשיקויים רעילים או כמעט רעילים כדי לחוות נוכחות אלוהית וכדי לקבל מסרים מהכוחות העליונים.

עיבורים במיסטיקה המודרניתעריכה

במיסטיקה המודרנית קיימים אזכורים[1] לעיבורים ולשימוש בהם. השימוש הנפוץ ביותר הוא בתרגול מדיטציה כשהדוגמה המאפיינת היא מדיטציית עצירה שפותחה על ידי אושו במסגרת הפירוש שלו על עבודתו של גיאורג איבאנוביץ' גורדייף.

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "חיפוש אחר המופלא", פ.ד. אוספנסקי