פתיחת התפריט הראשי

עיר נחש היא אתר המופיע בתעודת חכירה מתקופת מרד בר כוכבא. שמו של היישוב עיר נחש מעיד כי ישבו בו חרשי נחושת (דברי הימים א, פרק י"ב).

תוכן עניינים

פפירוס מורבעת 24עריכה

תעודה זו היא אחת מעשרה חוזי חכירה הכתובים בעברית. רק ששת הראשונים שרדו וניתנים לקריאה. התעודה נושאת את התאריך כ' בשבט בשנה השנייה למרד. לפי תעודה זו, החכיר הלל בן גריס קרקעות לאנשים שונים שאדמותיהם היו בעיר נחש. החוזים נחתמו בהרודיון (הרדיס), מקום מושבו של הלל בן גריס.[1] נוסח התעודה:

[ב] עשרין לשבט ש[נ]ת שתי[ם] [ל]גאלת ישראל על יד שמעון בן כוסבא נסיא [י]שרא[ל] [במחנ]ה שיושב בהרד[יס] [אלעז]ר בן השלני אמר [ל]הלל בן גריס: אני מרצונ[י] [חכרתי ה] מך מן קצת עפר [שיש לי ב] עיר נחש... הכול חכרתי המך מן היום עד סוף ערב השמטה א[ת] [חכי]ר שאהא שוקל לך ה[כ]ה [כו]ל שנה ושנה חנטין יפות [ו]נקיות ארבעת [כ]ורין ושמנה סאין מעשרת

פפירוס מורבעת 24[2]

זיהוי המקום: דיר נחאס או חירבת א-נחשעריכה

מיליק סבר, בעקבות אבל, כי יש לזהות את עיר נחש עם דיר נחאס, כ-2.5 ק"מ מזרחית לבית גוברין, על הדרך שבין תרקומיא לבין בית גוברין, כ-2 ק"מ מזרחית לנחושה. ראיה לכך ראו החוקרים בשימור השם ובשל כך שעיר נחש מופיעה בדברי הימים א', ד', יב .[3] בחורבת דיר נחאס נמצאה מערכת מסתור.[4], מערות קבורה יהודיות מן התקופה הרומית הקדומה ומתקנים חקלאיים.[5]

משמעות זיהויה של עיר נחש עם דיר נחאס באזור בית גוברין היא שהלל בן גריס שישב בהרודיון, החכיר אדמות בשפלה. עולה מכך שיהודה חולקה לתחומי מנהל גדולים במיוחד, דבר שאינו מתיישב עם התעודות, מה גם שקשה לנהל מערכת מינהלית ביעילות במהירות בזמן מלחמה. בועז זיסו טוען כי משמעות השם הערבי "דיר נחאס" הוא "מנזר מובילי הבקר". לדעתו המקום קיבל את שמו בתקופה הביזנטית ולא בעקבות השתמרות השם מיישוב קדום מתקופת בית שני. לפיכך זיסו הציע כי יש לזהות את עיר נחש עם חירבת א-נחש הסמוכה להרודיון, שם התגלתה מערכת מסתור, וכן בגלל שהחורבה נמצאת במרחק של 1.8 ק"מ בלבד מצפון-מערב להרודיון, לעומת 32 ק"מ בקו אווירי מדיר נחאס.[6] לטענת יואל אליצור וחיים בן דוד, השם דיר הוא כינוי לחווה חקלאית קדומה.[7]


ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • בנואה, פ', מיליק, י', דה-וו, ר'. טקסטים עבריים וארמיים ממערות מורבעת. בתוך: א' אופנהיימר (עורך) מרד בר-כוכבא, ירושלים. עמ' 129 – 148
  • בועז זיסו, "מערת שפן" בעיי נחש אשר בשפלת יהודה, מחקרי יהודה ושומרון י"ז, 2008, עמ' 83-91‬
  • בועז זיסו, עיי נחש , חדשות ארכאולוגיות, 111, 2000, עמ' 107-108
  • בועז זיסו, עיי נחש , חדשות ארכאולוגיות , 109, 1999, עמ' 132-133
  • עדה ירדני, אוסף תעודות ארמיות, עבריות, ונבטיות, ממדבר יהודה, וחומר קרוב, ירושלים, תש"ס, עמ' 107-112
  • P. Benoit, J. T. Milik and R. de Vaux, DJD II - Les grottes de Murabba'at, Oxford, 1961, pp.118-133

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עדה ירדני, אוסף תעודות ארמיות, עבריות, ונבטיות, ממדבר יהודה, וחומר קרוב, ירושלים, תש"ס, עמ' 107-112
  2. ^ בנואה, פ', מיליק, י'. דה-וו, ר'. טקסטים עבריים וארמיים ממערות מורבעת. בתוך: א' אופנהיימר (עורך) מרד בר-כוכבא, ירושלים. עמ' 134-148
  3. ^ בנואה, פ', מיליק, י'. דה-וו, ר'. טקסטים עבריים וארמיים ממערות מורבעת. בתוך: א' אופנהיימר (עורך) מרד בר-כוכבא, ירושלים. עמ' 134-148
  4. ^ יגאל טפר, חקרית מערכות המסתור, עמוס קלונר, יגאל טפר (עורכים), מערכות המסתור בשפלת יהודה, תל אביב, 1987, עמ' 44 הערה 31
  5. ^ בועז זיסו, עיי נחש , חדשות ארכאולוגיות , 111, 2000, עמ' 107-108 ; בועז זיסו, עיי נחש , חדשות ארכאולוגיות , 109, 1999, עמ' 132-133
  6. ^ בועז זיסו, "מערת שפן" בעיי נחש אשר בשפלת יהודה, מחקרי יהודה ושומרון י"ז, 2008, עמ' 83-91‬
  7. ^ יואל אליצור וחיים בן דוד, דֵיר ונווה ושמות מקומות מטיפוס דֵיר-X בארץ-ישראל, קתדרה 123, ניסן תשס"ז