עלי בן אבי טאלב

עלי בן אבי טאלבערבית: علي بن ابي‌ طالب, נכתב לעיתים גם: עלי אבן אבו טאלב; 599 (600) – 661 לערך) היה בן דודו וחתנו של מוחמד דרך בתו פאטמה, ומראשוני המוסלמים.

עלי בן אבי טאלב
علي بن ابي‌ طالب
קבר עלי, בתוך מסגד האימאם עלי שבנג'ף, עיראק
קבר עלי, בתוך מסגד האימאם עלי שבנג'ף, עיראק
לידה 599
מכה
נרצח 28 בינואר 661 (בגיל 62 בערך)
כופה, הח'ליפות האומיית
מדינה ח'ליפות ראשידון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה עיראקעיראק מסגד האימאם עלי, נג'ף
בת זוג פאטמה
שושלת האימאמים השיעים
אב אבו טאלב
אם פאטמה בנת אסד עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים חסן בן עלי
מוחמד הלאל בן עלי
אום כולת'ום בנת עלי
עומר בן עלי
מוחסן בן עלי
זיינב בנת עלי
עות'מאן בן עלי
ג'עפר בן עלי
מוחמד אבן אל-חנפיה
עבאס בן עלי
חוסיין
ח'דיג'ה בנת עלי
Fatima bint Ali
Ubaidillah bin Ali
אבו בכר בן עלי
רוקיה בת עלי
עבדאללה בן עלי בן אבי טאלב
בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
יורש העצר חוסיין בן עלי
הח'ליף ישר הדרך ה־4
656661
(כ־5 שנים)
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קליגרפיה של השם "עלי" (علي), כפי שמוצג באיה סופיה

עבור הסונים עלי היה האחרון במניין הראשידון, ארבעת הח'ליפים הראשונים אשר קיבלו את ההנהגה לאחר מות מוחמד. עבור השיעים לעומת זאת, עלי הוא השני בחשיבותו באסלאם. לתפיסתם, הוא האימאם הלגיטימי הראשון שהגיע לאחר מוחמד, והם רואים בו ובצאצאיו כממשיכי דרכו החוקיים של מוחמד, כולם חברי אהל אל-בית, ביתו של מוחמד. מחלוקת זו סביב ירושת ההנהגה היא שהביאה לפיצול האומה (הקהילה המוסלמית) לשיעה ולסונה.

ביוגרפיה עריכה

עלי נולד בסביבות 599 (או 600) במכה לאבו טאלב, סוחר עשיר ממכה שהיה דודו ופטרונו של מוחמד. היה מן הראשונים שקיבלו את האסלאם עוד בילדותו (בגיל 7 או 9). הייחוס שלו שקיבל את האסלאם בגיל 7 היא טענה שיעית. לטענת הסונים, בן 7 אינו בן-דעת, ולכן אי אפשר לטענתם להאמין שקיבל את האסלאם בגיל זה. התחתן עם פאטמה בתו של מוחמד.

לאחר מותו של מוחמד, הייתה לעלי קבוצת מאמינים שקיוותה שיירש את הנביא, מתוקף קרבתו המשפחתית אליו. אולם מכיוון שעלי היה מקורב לאנצאר, תומכיו של מוחמד ממדינה, הנהגתו לא התקבלה על המקורבים למוחמד מאחר שביקשו להחליט על מחליפו של מוחמד בעצמם, וכך שלושה מועמדים אחרים הועדפו על פניו לפני שנעשה בעצמו ח'ליפה. שלושת קודמיו מכונים בספרות השיעית "גונבי הח'לאפה".

במרץ 627 השתתף עלי בטבח בני קריט'ה.

ב-656, לאחר הירצחו של עות'מאן בן עפאן, נבחר לח'ליפה הרביעי. כמו קודמו עות'מאן בן עפאן, גם הוא נתקל בהתנגדות עזה. תומכיו היו בעיקר מהעיר כופה שבעיראק. מתנגדיו החריפים ביותר היו בני משפחת בן עפאן משבט אומיה, שטענו כי הוא עמד מאחורי רצח עות'מאן. הבולט במתנגדים היה מועאויה אבן אבו סופיאן, מושל סוריה הערבי, שחזר וטען כי עלי לא בא בחשבון עם רוצחי עות'מאן, שהיו בין שורות צבאו של עלי, והתנה את הביעה (שבועת אמונים) לעלי כ"אמיר אל-מואמנין" (אמיר המאמינים) בהבאתם לדין של רוצחי עות'מאן; לטענתו, אי מעצרם וענישתם של רוצחי עות'מאן עלול לסכן את עלי עצמו ברצח כמו את אנשי שבט אומייה. כמו כן, נתקל עלי בהתנגדות קשה ביותר מצד שניים מחברי השורא, היא המועצה שהורכבה מן הפקידות המדינית, הצבאית, והדתית הבכירה והייתה אחראית על בחירת הח'ליפה: טלחה וְא-זובייר, זאת יחד עם אשתו האהובה של מוחמד, עאישה, אשר התנגדה לעלי אישית.

במשך כל שנות שלטונו (656661) ניהל מלחמות פנימיות נגד מתנגדיו באימפריה. הקרבות הקשים ביותר היו נגד טלחה, א-זובייר ועאישה, קרב הגמל, כאשר ניצחונו של עלי בקרב הוביל למותם של טלחה וא-זובייר, ולהרחקתה של עאישה מהפוליטיקה. לאחר מכן נערך הקרב נגד מועאויה אבן אבו סופיאן, קרב צפין.

לעלי היה יתרון צבאי, ונראה היה כי הניצחון בקרב יהיה שלו, אלא שאז החליט מועאוויה לנקוט תחבולה. הוא ציווה לשים ספרי קוראן על החניתות של לוחמיו, וכשנפגשו מול לוחמי עלי, החלו לזעוק "תנו לאלוהים להחליט מי הח'ליפה האמיתי".

עלי, חרף התמרמרות פנימית מצד חלק מלוחמיו, נאות לקיים בוררות בינו ובין מועאוויה. הוא מינה כנציג מטעמו חכם הלכה חשוב מתימן בשם אבו מוסא אל-אשערי, ומנגד מינה מועאוויה מצידו את המפקד המהולל וכובש מצרים, עמר אבן אל-עאץ, שהיה ידוע כאדם חריף וממולח, וכעת תפקד כסגנו של מועאוויה. כשנפגשו שני הצדדים לבוררות, טען עומר שלא ייתכן כי שני הצדדים ייפגשו כשעלי בעמדת הח'ליפה ולכן ביקש שעלי יוותר על הח'ליפות, כך שהוא ומועאוויה יעמדו כשווים בפני הבוררים. עלי הסכים לוותר על הח'ליפות, ומשעשה כך, הכריז עומר שעכשיו, כשהח'ליפות "פנויה", הוא לוקח אותה ונותן אותה למועאוויה. הקהל שהיה נוכח באירוע הריע לכך וקיבל זאת. עלי המושפל לא יכול היה לשאת את התוצאות המביכות, וניסה לאסוף את צבאו ולכפות את ח'ליפותו בכוח, אך בינתיים התפזר מחנהו. חלק ממנו הצטרף למועאוויה, וחלק אחר (קבוצת הח'וארג') הקצין וטען שעלי אחראי להשפלה הזו, ושהיחיד שיש בזכותו לערוך בירור בשאלה מיהו הח'ליפה הוא אללה. בשנת הח'ליפות האחרונה של עלי שלטו למעשה שלושה ח'ליפים בעולם האסלאם.

עלי בן אבי טאלב נרצח בשנת 661 בעיר כופה שבעיראק על ידי אבן מולג'ם מורדי – אחד מקבוצת הח'וארג' שמרדו נגד סמכותו[1]. עלי הותקף בוקר אחד בשעת התפילה במסגד הגדול של אל-כּ֫וּפַה (אנ'), ומת כעבור יומיים. קברו שבנג'ף מהווה מוקד עלייה לרגל עבור השיעים, ונחשב לאתר קדוש.

השיעים רואים בו את יורשו החוקי והיחיד של מוחמד, בין היתר בשל קרבתו המשפחתית אליו (בן דודו וחתנו). רק מי שהוא מצאצאיו ראוי להיות אימאם, כלומר מנהיג השיעים. שמו של עלי נקשר בעיקר בפילוג הגדול של האסלאם (השיעה) – אולם זו הופיעה ככת רק לאחר מותו. הסונים רואים בו ח'ליפה ראוי וטוב ואחד מארבעת הראשידון.

מבין הח'ליפים ששלטו בשנת הח'ליפות האחרונה של עלי, נשאר רק מועאויה, שלאחר מותו החל שלטון בית אומיה שנמשך עד שנת 750.

בנו חוסיין בן עלי נהיה למייסד השיעה והוצא להורג עם 70 מבני משפחתו בעיר כרבלא שבעיראק. גם מקום קבורתו משמש מוקד עלייה לרגל ואתר מקודש.

ספרו נהג' אל-בלאע'ה נחשב בין החשובים באסלאם.

דמותו במסורת השיעית עריכה

השיעים רואים את עלי כדמות החשובה ביותר בדת אחרי מוחמד. לדבריהם, העברת ירושת ההנהגה אחרי מוחמד הייתה אמורה ללכת ישר לעלי שכן זו הייתה בקשתו וכוונתו של מוחמד לפני מותו, ומכאן שהמינוי של אבו בכר, עומר בן אל-ח'טאב ועות'מאן בן עפאן לא היה לגיטימי. שכן מוחמד הציע וביקש בהזדמנויות שונות במהלך חייו כי על עלי להנהיג את המוסלמים לאחר מותו. טענה זו נתמכת על ידי חדית'ים רבים שסופרו על ידי חכמים שיעים, הכוללים את חדית' ע'דיר ח'ם, חדית' שני הדברים כבדי המשקל (אנ'), חדית' העט והנייר (אנ'), חדית' אנשי הגלימה, חדית' העמדה (אנ'), חדית' הזמנת המשפחות הקרובות (אנ') וחדית' שנים עשר היורשים (אנ'). לפי השקפה זו, עלי כיורשו של מוחמד לא רק הנהיג את הקהילה בצדק, אלא גם פירש את חוקי השריעה והמשמעויות האזוטריות שלהם בצדק, ומכאן הוא נחשב כנקי מטעויות וחטא כי הוא מונה על ידי האלוהים, דרך צו אלוהי, דרך מוחמד.

עולי הרגל שיעים נוהגים לעלות למסגד האימאם עלי, בנג'ף ולהתפלל שם. תחת האימפריה הספווית, קברו של עלי הפך למוקד קדושה שהודגם בעלייה לרגל שנעשה על ידי השאה אסמאעיל הראשון לנג'ף וכרבלא.

אילן יוחסין עריכה

עץ משפחת מוחמד


עבד אל-מטלב
סבו
 
פאטמה בנת עמר
סבתו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבו טאלב
דודו
 
אום חכים
דודתו
 
אל-עבאס
דודו
 
אבו להב
דודו
 
עבדאללה
אביו
 
אמינה
אמו
 
אבו בכר
חמיו, הח'ליף ה-1
 
עומר
חמיו, הח'ליף ה-2
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארוא
בת דודתו
 
ח'דיג'ה
אשתו
 
 
 
 
 
 
 
מוחמד
 
 
 
עאישה
אשתו
 
חפסה
אשתו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עות'מאן
אחיינו מדרגה שנייה
חתנו, הח'ליף ה-3
 
 
 
אום כולת'ום
בתו
 
רוקיה
בתו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עלי
בן דודו, הח'ליף ה-4
חתנו, האימאם השיעי ה-1
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פאטמה
בתו היחידה
עם צאצאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חסן
נכדו
האימאם השיעי ה-2
 
חוסיין
נכדו
האימאם השיעי ה-3

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא עלי בן אבי טאלב בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יש כותבים שיעים הטוענים שאימו יהודייה, ראו כאן