אבו להב

דודו של מוחמד

אַבּוּ לַהַבערבית: أَبُو لَهَب; 549–624 במכה) הוא כינויו של עַבְּד אלְ-עוּזַא בְּן עַבְּד אלְ-מוּטַלִבּ (בערבית: عَبْد الْعُزَّى بْن عَبْد الْمُطَّلِب; בתעתיק מדויק: עַבְּד אלְעֻזַּא בְּן עַבְּד אלְ-מֻטַּלִבּ) שהיה דודו של הנביא מוחמד מצד אביו ועמד בראש בני שבט קורייש שהתנגדו להטפה של הנביא מוחמד.[1]

אבו להב
أبو لهب
לידה 549
מכה, ערב הסעודית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 624 (בגיל 75 בערך)
מכה, ערב הסעודית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אום ג'מיל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אזכורו בקוראן

עריכה

אבו להב מוזכר בסורת אל-מסד בקוראן (סורה מספר 111), שם הוא מופיע כדמות מקוללת. מתוך הסורה לא ניתן ללמוד מה היה חטאו של אבו להב, שגרם להצגתו שם בצורה שלילית. בנוסף, זיקתו המשפחתית לנביא מוחמד אינה מצוינת בסורה, והיא מגיעה רק מתוך הפרשנות המקובלת שהעניקו לה חכמי הדת. לפי פרשנויות אחרות, אותו "אבו להב" הוא כינוי לאדם החוטא באשר הוא, ותו לא.[2]

במסורת המוסלמית מייצג אבו להב את דמות הרודף מתוך החוג המשפחתי הקרוב של הנביא מוחמד, בניגוד לדודו האחר, אבו טאלב.[1]

אילן יוחסין

עריכה
עץ משפחת מוחמד


עבד אל-מטלב
סבו
 
פאטמה בנת עמר
סבתו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבו טאלב
דודו
 
אום חכים
דודתו
 
אל-עבאס
דודו
 
אבו להב
דודו
 
עבדאללה
אביו
 
אמינה
אמו
 
אבו בכר
חמיו, הח'ליף ה-1
 
עומר
חמיו, הח'ליף ה-2
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארוא
בת דודתו
 
ח'דיג'ה
אשתו
 
 
 
 
 
 
 
מוחמד
 
 
 
עאישה
אשתו
 
חפסה
אשתו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עות'מאן
אחיינו מדרגה שנייה
חתנו, הח'ליף ה-3
 
 
 
אום כולת'ום
בתו
 
רוקיה
בתו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עלי
בן דודו, הח'ליף ה-4
חתנו, האימאם השיעי ה-1
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פאטמה
בתו היחידה
עם צאצאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חסן
נכדו
האימאם השיעי ה-2
 
חוסיין
נכדו
האימאם השיעי ה-3

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 עליזה שניצר, "מוחמד: דמותו וציוני דרך בתולדות חייו", בתוך: האסלאם - היסטוריה, דת ותרבות בעריכת מאיר בר אשר ומאיר חטינה, ירושלים: הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2017, עמ' 42–43
  2. ^ יוסף ויצטום, "הקוראן ומחקרו", בתוך: האסלאם - היסטוריה, דת ותרבות בעריכת מאיר בר אשר ומאיר חטינה, ירושלים: הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2017, עמ' 144, 159–160
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אסלאם. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.