עמנואל ארנסט סימון
עמנואל ארנסט סימון (1898–1989) היה רופא, חלוץ רפואת הספורט בישראל, ומיוזמי הקמת המכון על שם וינגייט[1].
 | |
| לידה |
1898 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
1988 (בגיל 90 בערך) |
  | |
ביוגרפיה
עריכה
סימון נולד בברלין. סימון למד רפואה בגיסן, ברלין, וירצבורג וסיים את חוק לימודיו במינכן. בהמשך התמחה בדנמרק, שוודיה ופינלנד.
בין השנים 1917–1918 השתתף סימון במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה עבד, בין השנים 1923–1924, במכון להיגיינה בברלין. שם עבד עד עלייתו לארץ ישראל.
בארץ ישראל היה סימון רופא הספורט הראשון בארץ. בין השנים 1924–1927 סימון עבד בבית הספר הריאלי כרופא ומורה לחינוך גופני. הוא ביסס את החינוך הגופני על יסודות מדעיים ונתמנה למורה ראשי להתעמלות ולספורט ולרופא הפנימיה[2]. סימון, שהיה בעברו אלוף ברלין ובוואריה בריצות 400 מטר ו-800 מטר, הביא סגנון חדש של הוראת החינוך הגופני והספורט בישראל.
משנת 1927–1936 ניהל סימון את מחלקת ההיגיינה ב"מרכז הבריאות שטראוס" בירושלים. רופא הספורט ויקטור גוטהיינר היה אסיסטנט שלו. אז נקרא שנית על ידי ארתור בירם, מייסד הריאלי, לשוב וללמד התעמלות בבית ספר הריאלי.
בשנת 1939 השתתף סימון בהקמת המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי ועמד בראשה עד שנת 1954. סימון היה מיוזמי הקמת מכון וינגייט, השיג את המימון הראשוני, ואת מתן שמו של אורד צ'ארלס וינגייט למכון.
סימון הקים את איגוד "international committee for sports and physical (icspe)" והתמנה לחבר כבוד באיגוד לכל חייו.
הניח רעיה צרויה (בתו של ד"ר אליהו אורבך), ושלושה ילדים.
מכתביו
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- מידע על עמנואל ארנסט סימון בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ "רופאיה של ארץ ישראל 1948-1979", נסים לוי, יעל לוי, מהדורה שנייה, מרץ 2012, איתי בחור הוצאה לאור, ערך: סימון עמנואל (ארנסט) - חלוץ רפואת הספורט בארץ, עמוד 312
- ^ יעקב סובביץ, ראשית החינוך הגופני והספורט בחיפה, אתר העמותה לתולדות חיפה
- ^ התעמלות טבעית למדריכים בספורט השימושי - ד"ר עמנוטל ארנסט סימון, המחלקה להכשרה גופנית שע"י הוועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ ישראל, 1939
- ^ סולם קיר - תרגילים לבית הספר ולאגודת הספורט, המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי, 1940