ערים באימפריה הרומית
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
באימפריה הרומית שימשו יישובים עירונים כמרכז השלטון והתרבות.
תחילה של המדינה הרומאית היא כעיר-מדינה קטנה באיטליה שנוסדה במהלך המאה השמינית לפנה"ס, במהלך המאות הבאות השתלטה רומא תוך מלחמות רבות על כל איטליה ולאחר מכן אף על אגן הים התיכון. בכל עיר עליה השתלטה רומא היא יצרה משטר שהיה בעל רמת אוטונומיה פנימית מסוימת אולם כפוף בענייני חוץ לרצונה של רומא. כך היה הדבר גם עם הקולוניות שהוקמו על ידה.
כשהשתלטו הרומאים על עיר הם מסרו את השלטון בה לאוליגרכיה המקומית, והקימו מוסדות שדמו למוסדות העיר ברומא, כגון סנאט מקומי ומגיסטראטות.
דבר זה איפשר לרומא, בניגוד לערים היווניות והפיניקיות, לשמור על הדומיננטיות שלה כלפי הערים הכפופות לה והביא לכך שרומא הפכה לאחת הערים הגדולות ביותר בעולם ולמרכז שאליו נשאו עיניהם כל אנשי העולם הנושב. על אף זאת, עד סוף תקופת הרפובליקה ואף במידה מסוימת לאחר מכן נשארה רומא עיר שמאורגנת במתכונת של עיר-מדינה.
הערים באימפריה הרומית היו בעלות דרגות שונות של שלטון. עיר משועבדת הייתה חייבת לעלות מס לרומא ובשיכון צבא לחורף. עיר חופשית נחשבה כבעלת בריתו של העם הרומאי ולכן הייתה פטורה במידה רבה מן המיסים השונים והחובה לשכן צבא לחורף. מוניקיפיום היה יישוב עירוני שאורגן בצורה שלטונית רומאית, בעוד קולוניה הייתה עיר בעלת זכויות רומאיות. רבות מן הערים במזרח האימפריה המשיכו להתקיים במתכונת הפוליס שקדמה לתקופת שלטונה של רומא.
הערים בעולם הרומאי לא יכלו להתפשט מעבר למה שהיה העורף החקלאי שלהן מסוגל להכיל. המקרים יוצאי הדופן היחידים לכך הם הערים רומא, אלכסנדריה, אנטיוכיה וקונסטנטינופול, תודות למדיניות השלטונית שייבאה מזון לרווחת תושבי העיר.
