יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פדרה הוא מחזה מהמאה הראשונה לספירה. המחזה נכתב על ידי סנקה, והוא מבוסס על סיפורה של פדרה מהמיתולוגיה היוונית.

עלילת המחזה עריכה

תמונה א: היפוליטוס, בן תזאוס מלך אתונה, מספר על כוונתו לצאת ולחפש את אביו המאחר לחזור ממסעותיו. במהלך שיחה עם מורו, תרמנס, מגלה היפוליטוס כי פדרה, אמו החורגת, רודפת אותו מזה זמן רב משום כעסה אליו. בנוסף לכך, מתגלה אהבתו של היפוליטוס לאריקיה, ניצולה יחידה ממשפחת המלוכה הקודמת, הכלואה בארמונו של תזאוס.

תמונה ב: פדרה כלאה את עצמה בחדר שלא תראה אף אחד, היא מתענה בייסורים. אנונה האומנת שלה מצליחה להוציא ממנה את הסיבה: פדרה מאוהבת בבנה החורג, היפוליטוס. ימים רבים היא רדפה את היפוליטוס כדי להרחיק אותו ממנה, אך הכל עלה בתוהו ורק מוות יגאל אותה מאהבתה אליו. באותו הזמן בארמון מובאת הבשורה כי תזאוס, אביו של היפוליטוס, נהרג בדרך. מה שאומר שעכשיו אהבתה של פדרה להיפוליטוס כבר איננה חטא כי אביו (תיזאוס שהוא בעלה של פדרה) מת, ואנונה משכנעת אותה שהכל יהיה בסדר ואסור לה לוותר. עליה לעשות יד אחת עם היפוליטוס על הממלכה ולהישמר מפני אריקיה.

תמונה ג: היפוליטוס, שעוד בצעירותו לא האמין באהבה, מתאהב באריקיה ונותן לה את הכתר של אתונה. פדרה מגיעה לבקש מהיפוליטוס עזרה, כי היא במצב נפשי לא טוב, אך בו בזמן היא מתוודה לפניו על אהבתה אליו. היפוליטוס אחוז תדהמה. פדרה תופסת את החנית ומתכננת להתאבד, אבל אנונה מסכלת זאת.

תמונה ד: פדרה שולחת את אנונה לדבר על לבו של היפוליטוס, שייקח לו את המלוכה ולא ייטור לה שנאה. אך בזמן שהיא מחכה לתשובתו, נשמע קול העם שמריע לתזאוס שחזר מהמלחמה - השמועות על מותו היו שקריות. שוב נקלעת פדרה ליאוש וצרה כי היא יודעת שהסוד שלה גלוי עכשיו. היא מבקשת לשים קץ לחייה, אך אנונה מסבירה לי שאם תעשה זאת היא תבייש את בניה וביתה. היא מציעה לה להאשים את היפוליטוס בכל מה שקרה. פדרה נבהלת מהרעיון, ואוזרת כוחות לשמור על טוהר נפשה, לפתע מגיעים תזאוס והיפוליטוס, היא אינה מעזה לראות את פניו של תזאוס ובורחת לחדרה.

תמונה ה: תזאוס שומע מאנונה כי היפוליטוס פגע בכבודה של פדרה. הוא כועס על היפוליטוס, גוזר עליו גלות וקורא לאלים לנקום בו נקמת מוות. היפוליטס שומע את מה שהעלילו עליו אבל מחליט לכבד את אביו, ולא מספר לו את האמת. פדרה מתחננת לפני תזאוס שלא יהרוג אותו, שלא ישפוך דם, ובאה לספר לו את האמת, תזאוס מספיק לפני וידויה לספר לה כי היפוליטוס מאוהב בלא אחרת מאשר אריקיה. בעודה שומעת זו היא מתלהטת – הקנאה אוחזת בה. היא שוב רוצה למות, וכאשר אנונה מנסה לעורר בה תקוות חיים היא מגרשת אותה.

תמונה ו: היפוליטוס קורא לאריקיה לברוח אתו מהארמון המקולל. תזאוס נקרע בין שני העולמות של רחמי אב וקנאת בעל, בייחוד כשמתחיל לקנן בו הספק שהיפוליטוס לא אשם. פתאום מגיעה לארמון בשורה כי אנונה התאבדה ופדרה מבקשת להתאבד. תזאוס מבין כי נפלה טעות, והוא קורא שישיבו לו את בנו. אך המורה הזקן, תרמנס, מגיע ומספר כי היפוליטוס נהרג, וכי הקללה שתזאוס ביקש התגשמה. פדרה הרעילה את עצמה למוות והרעל זורם בעורקיה, מתוודה לפני תזאוס כי היא מאוהבת בהיפוליטוס ומתה לרגליו של תזאוס. תזאוס עומד על מפולת ביתו, שאהבה ומוות החריבו אותו.

ניתוח עריכה

ניתן לטעון כי המחזה עוסק בגבולות גילוי העריות. סופו מציין את האיום שגילוי עריות מציב על ההמשכיות ועל הפריון. המלך תזאוס אינו זוכה להוריש את מלוכתו. המבנה של מחזה המתחיל באהבה גדולה ומסתיים במוות הוא המבנה הקלאסי של טרגדיה, אלא שכאן קטיעת רצף הדורות מקושרת באופן ישיר למהלך ה"בלתי טבעי" של אם הנמשכת לבנה. המחזה מתחבר בכך לשורה של מחזות מופת בתרבות המערב הבוחנים יחסים מיניים בין הורים לילדים, שהבולט שבהם הוא כמובן אדיפוס המלך. מעניין כי בפדרה גילוי העריות הוא גבולי. מבט על מספר יצירות מופת יווניות חושף גישה שורשית יותר להתמודדות עם טאבו בתחום המשפחה. כך למשל סיפורה של מדיאה של אוריפידס המציג אם הרוצחת את ילדיה, או אלקטרה של סופוקלס. לא כך במחזה שלפנינו, המרחיב את גילוי העריות מהבסיס הביולוגי שלו, אל עבר מהלך תרבותי נורמטיבי היוצר טאבו גם על שיתוף בני זוג בין מספר בני משפחה.